שומר אמונים סח

וה"ג ונכללים זה בזה הרי הם ד' טפחים והרב ז"ל לא חש לפרש כי מעצמו הוא מפורש דביסוד דאימא יש ה"ח וה"ג דידה אי נמי ה"ח וה"ג דאימא וה"ח וה"ג של אבא הרי טפחים כנ"ל

וזוהי תשובתי נלע"ד דאותה הגה"ה שמצא בגיליון ס' הכוונות דהאר"י זלה"ה בא לפרש סברת רב יהודה ליתא דמ"ש רב יהודה סוכה העשויה כמבוי כשרה ואותו טפח מעמידו לכל רוח שירצה ע"כ. כוונתו לומר דהא נמי מיקרי שתים כהלכתן הגם דשתי הדפנות הם זו כנגד זו:. ומדקאמר ואותו טפח מעמידו לכל רוח שירצה מוכח דאין צריך להרחיקו מהכותל פחות מג' מדין לבוד אלא יכול להניחו סמוך לאחד מהדפנות וכן כתב הר"ן ז"ל ומהרש"ל בחכמת שלמה. וא"כ אין זו שיטת האר"י ז"ל שהוא ז"ל הצריך טפח שוחק ולבוד ועוד כיון דכל הפוסקים פסקו דלא כרב יהודה למה ביאר האר"י סברתו והניח מלפרש סברת ר' סימון המוסכמת לפסק הלכה דעל כיוצא בזה פרכינן בגמ' ור' פלוני טעמיה דב"ש אתא לאשמועינן גם מה שתירץ מעכ"ת דהטפח בכללו הוו ד' טפחים בפרטו יען ביסוד אימא יש ה"ח וה"ג ונכללים זה בזה והם ד"ט עכ"ל ליתא לע"ד דמלבד דלשון האר"י הויא תיובתיה דהרי אמר דתקונו הוא שיביא פס טפח ומשהו אלמא בהכי סגי ליה ואין צורך לפס ד"ט ולצורת פתח כמו שהוא לפי הדין. זאת ועוד יש להקשות דלעולם אין אנו מרמיזים בטפח אלא או לה"ח או לה"ג הא כדאיתיה והא כדאיתיה ולכן דקדק האר"י ואמר ז"ל והענין כי בטפח יש בו ה' חסדים או ה' גבורות כנודע שהם ה' אצבעות שיש ביד והוא שעור הפס עכ"ל הרי דאו או קאמר או ה"ח או ה"ג אבל תרווייהו בטפח א' לא רמיזי. וכ"ש למימר דנכללים זה בזה והוו להו ד"ט

ועוד הלא הדבר פשוט דבסוכה אין לנו עסק עם הגבורות כי הללו כבר נכנסו מר"ה עד י"ה בחיבוק השמאל. אך בסוכה הם מקיפי החסדים דאימא ולפי דבריו נמצא דגם בסוכה מקבלת מקיפי הגבורות שהרי אנו מצריכים פס ד"ט שהם טפח חסדים וטפח גבורות וב' טפחים אחרים בסוד התכללותם זה בזה והא ליתא. גם מ"ש עוד דבמקום הב"ט של התכללותם נאמר שהם ה"ח וה"ג דאבא הנה מלבד מה שהקשתי קשה עוד על זה התירוץ דאיך יכון לומר דצריך פס ד"ט כנגד ה"ח וה"ג דאבא וה"ח וה"ג דאימא דאם איתא נמצא דסוד הסוכה היא מקיפי או"א בשוה ואנן קי"ל מפי מרן בס' הכוונות כי הסוכה אינה אלא אור מקיף של החסדים דאימא ולא אישתמיט בשום דוכתא להזכיר שם אבא ואיך אנן ניקום ונימא דהסוכה היא מקיפי חסדים ומקיפי גבורות דאימא ונוסיף עוד חו"ג דאבא עד שנוליד מזה דמ"ש האר"י זלה"ה דתיקונו שיביא פס טפח ומשהו כוונתו לומר ד"ט ומשהו כל זה הוא נמנע לע"ד. אח"כ הרצתי את דברי הנ"ל אל מוהריב"ן הנ"ל והשיב דלפום ריהטא כתב כן והאמת הוא כי אין בדבריו כדי לעלות ארוכה והסכים עמי במה שכתבתי דטעמו של האר"י בסוד הסוכה ע"י חיבוק הזרוע דמיירי בעיקר דינה מן התורה דסגי בטפח סמוך לאחד מהדפנות אמנם בסוכה כמבוי פלוגתא דאמוראי היא דרב יהודה דאמר סוכה העשויה כמבוי כשרה ס"ל דהא נמי ה"ל כהלכתן ומש"ה סגי בטפח וריב"ל ס"ל דלא הוי כהלכתן ומש"ה לא סגי בטפח כמו שמפורש בגמ' ורש"י והר"ן וכיון דמדאורייתא בעינן שתים כהלכתן ממילא לריב"ל הא דבעינן בסוכה כמבוי פס ד' דאורייתא הוא ודלא כמ"ש המבי"ט והלכך מחוורתא לאוקומי דברי האר"י כפי התי' השני שכתבתי דס"ל דבסוכה כמבוי קטנה שפיר דמי לאוקמי טפח שוחק בי מיצעי והויה לה מחיצה שלמה על ידי לבודין. ואע"ג דהר"ן והריטב"א חולקים על זה מ"מ התוס' בסוף דף ז' ד"ה בפחות משלשה מסכימים לדעתו זהו תורף דבריו גם החכם עמנואל חי ריקי נר"ו הסכים בתירוצי השני הנ"ל

שאלה ז אם יש להניח תפילין במנחה דערב שבת

תשובה אין נכון להניחם אז וכן ראיתי נוהגים רבנן קשישאי והטעם נלע"ד כי הלא ידוע שסוד התפילין הם המוחין המקיפים בראש ז"א בסוד ל' דצלם ומפני שבשבת נכנסים בראשו ונעשים פנימיים אין אנו מניחים תפילין ביום שבת כמ"ש בס' הדרושים והובא בס' נגיד ומצוה דף כ"ה ע"ב וזהו הטעם עצמו שייך למנחת ערב שבת שהרי ידוע שבמנחת ע"ש נכנסים בתוכו ג' פירקין תתאין דל' דצלם וא"כ אין לו תפילין אלו מבחוץ ודו"ק וגם נלע"ד שיש ראיה ממוסף של ר"ח שצריך אז לחלוץ התפילין מפני שיורד שפע גדול יותר מהנחת תפילין וא"כ גם עתה במנחת ע"ש יש שפע גדול יותר מהנחת תפילין שהרי ג' פרקין תתאין דצלם נכנסים בתוכו כנ"ל יוסף: