שומר אמונים נב

לומר שאינו חי שאינו יכול שאינו חכם ח"ו כי שלילה כזו לא די שלא תהיה שלמות בו אלא שהוא חרוף וגדוף אלא הכוונה לשלול ממנו התוארים הללו על הצד שהם נמצאים בנו. שהם מורים הרכבה וריבוי ושינוי וגבול ותכלית כי תוארים על זה הדרך ודאי שאינם נמצאים בו כלל אמנם השלמות הנמצא בתוארים הללו וכיוצא ודאי שאינו נעדר ממנו כי בעצמותו הפשוט כולל כל השלמיות באופן שלם רם ונשא ובפשיטות בב"ת

שאלתיאל א"כ שהא"ס כולל וחובק בעצמותו כל השלמיות מדוע לא נתאר אותו בתארי השלמיות כי אעפ"י שהם עצמותו בלי ריבוי ובלי שום ערך ודמיון אל זולתו. מ"מ למה לא נאמר, עליו שהוא חי ולא כחיותנו. יכול ולא כיכולתנו. רוצה בלא רצון כרצוננו חכם ולא כחכמתנו. וכיוצא בזה נעשה בשאר השמות והתוארים דאע"ג שהתוארים מורים ריבוי וענין נוסף על העצמות. היינו בתוארים שלנו. אבל בא"ס אינם בו על צד הריבוי והשינוי. ואין השואה בין תאריו לתארים שלנו כ"א בשיתוף השם לבד כי דברה תורה בלשון בני אדם וסוף דבר כיון שבו נמצאים השלמיות איך שיהיה למה לא נוכל לתארו בהם: יהוידע אפילו בדרך זה ובכוונה זו לא הותר לנו לתאר הא"ס בשום תואר והטעם הוא כי מאחר שאין בו עניינים שונים אלא הוא עצם א' פשוט כולל באחדותו בהשואה פשוטה כל השלמיות. נמצא כי המתאר אותו באיזה תואר הרי הוא מגביל אותו בתואר ההוא דרך משל המתאר אותו בתואר חכם מורה גבול שהוא מוגבל בחכמה ומחסר אותו משאר דרגין. כמ"ש בר"מ פ' פנחס דף רנ"ז. יען באומרו שהוא חכם אינו כולל בתואר ההוא שאר שלמותיו. והוא הפך אמיתת מציאותו ומשקר באמונה. כי הוא אין בו בחינה מסויימת אל ענין פרטי כמו תואר חכם שהוא ענין חכמה לבד. ונמצא שאם תאמר שהוא חכם אף על פי שאמרת שאינו כחכמתנו. הנה בזה תקנת שלא נאמר שהא"ס וחכמתו הם שנים כמו שהוא בנו אבל מ"מ הגבלת אותו בחכמה. וחסרת שאר השלימות והוא שקר. כי הא"ס הוא עצם פשוט וענין אחד כולל כל השלמיות באחדותו ולא יורשם ברשימה של שלימות פרטי כמו שהוא תואר חכם. וכן הוא ביתר התוארים וכגון תואר אחד הנה הוא מורה גבול היינו מוגבל באחדות ולכן אם תחייב בו אחד בלשונך אעפ"י שתאמר שאין יחיד כיחודו אסור שאתה מגביל. וחשב האומר אחד שבא לייחד. והנה החליף. כי בא"ס לא יכון לקוראו אחד שהוא לפני אחד וכדשנינו בספר יצירה ולפני אחד מה אתה סופר וכתב הראב"ד ז"ל בדף מ"ז וז"ל אחרי שאפי' מספר אחד לא יתכן לומר אפי' על כ"ע אלא מצד שהוא השואה הגמורה. ולא מצד שיעור ומספר שהוא בכלל הכמה. א"כ איזה דבר או מלה תהא ראויה להאמר על עלת העלות עכ"ל הרי שאין שום מלה ודבור שתהיה ראויה להאמר על הא"ס. ולפיכך כדי שלא יגביל הלשון מה שאין לו גבול ולא יגדיר הפה מה שאין לו גדר. נאסר לנו לתאר אותו בשום שם ותואר ואות ונקודה

שאלתיאל אין להרהר אחר דבריך אלה כי כנים ואמתיים הם. ועתה ידעתי בידיעה ברורה שאין הפה יכול לדבר ולהתפלל אל הא"ס בפשיטותו בשום צד ואופן כלל ועתה נחקור איך אפשר לומר שהספירות הם השמות והתוארים הנזכר בתורה ובסדר תפלותינו דהלא א"כ הוא נמצא שאין אנו מתפללים אל הא"ס כי אם אל הספירות. וזה ודאי איסור גמור הוא כמ"ש רז"ל בספרי כה' אלהינו בכל קראינו אליו אליו ולא למדותיו: יהוידע חלילה חלילה להתפלל לזולתו. כי אעפ"י שהשמות והתוארים הם הספירות אין אנו מתפללים אל הספירות כ"א אל הכח הפועל בהם שהוא הא"ס המתלבש בספירות והמכוין בתפלתו לשום ספירה לבדה עובד ע"ז כמ"ש הרדב"ז ז"ל בהקדמת ספרו מגן דוד והרמ"ק ז"ל בס' אלימה עיין כל ת"א פ"ב ופי"ח ושאר כל המקובלים והוא ג"כ מושכל ראשון כי מאחר שאנו מאמינים שהוא המאיר לעולם כלו בכבודו ומנהיגו בהשגחה פרטית א"כ ממנו ולא מזולתו נבקש פרנסתנו ורפואתנו וכפרתנו ולהקל עול יסורים מעלינו ושאר כל צרכנו כי הכל מאתו ואין כח להטיב ולתת מבלעדו: שאלתיאל א"כ הוא דכל תפלותינו הם לא"ס מי יתן ואדע איך יתכן דע"י התלבשות הא"ס בספירה נוכל להתפלל אליו ולייחס לו השמות והתוארים שאנו מזכירים בתפלותינו: יהוידע כבר אמרתי לך שאם היה אמת מה שכתב המורה שהפעולות המתחלפות לא יחייבו ענינים מתחלפים בעצם הפועל דהיינו יכולים לתאר את הא"ס בכל השמות והתוארים והיינו מכוונים שהם תארי פעולותיו ולא תארי עצמותו אבל כיון שאין אמת כפי קבלתנו שמהפשוט לא יצא כ"א פשוט. וכן הוא מוכרח מכמה ראיות שכתבו המדברים באלהיות להוכיח דפעולת הא"ס אינו אלא פעולה אחת פשוטה נמצא דגם מצד פעולותיו אין אנו רשאין לתאר אותו בתוארים רבים כי חילוק וריבוי תארי פעולות יורו ריבוי בו ח"ו ומה גם כי כל אחד מתארי הפעולות הוא שלמות פרטי ומוגבל ולא יתכן לתאר בו הא"ס כי מורה גבול וחסרון שאר השלמיות ואין מזה המין מציאות פעולתו כי היא כוללת כל הפעולות והשלמות באחדות גמור ולכן