שומר אמונים נ

מבואר מהכתוב וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו כלומר שמו האמיתי כפי הוראת טבעו. וכבר אמרו רז"ל כמה מהחכמה היתה בקריאת השמות האלה עד שלא הגיעו המלאכים אליה וזה לפי שלא היתה קריאת השמות כפי הרצון מההסכמה אלא כפי הוראת טבעיהם. ולפיכך לא נוכל לתאר את הא"ס בשם העצם המורה על עצמות בעל השם כי הוא עצמותו מהותו בלתי נודע לזולתו ומזה הטעם עצמו לא נוכל לתאר לו שמות חלקיים. ר"ל שלא יורו רק על קצת עצמותו כי אין השגה לשום נמצא בעצמותו לא בכל ולא במקצת

גם התוארים מחכונות הנפשיות כגון חכם. גבור. רופא. רחמן. כעסן. וכיוצא. כלם מורים על איכות אחד נמצא במהות והוא הרכבה כי כלם הם מקרים ואין להם מציאות אלא מחובר לנושא: כגון תואר חכם הנה כאשר יחול מקרה החכמה על האדם יאמר שהוא חכם וכן בתואר גבור וכיוצא כלם הם עניינים נוספים על העצם אשר יתואר בתואר ההוא ולכן הוא נמנע לתאר בהם הא"ס כי הוא ית"ש אין בו ריבוי ולא ענין מוסף על מהותו וחייבין אנו להאמין בו ית"ש היות נקי מכל המקרים אף מן השכליים כענין החכמה והרצון השכלי כי להיותו בב"ת וכל מדרגות הנמצאים נכללות בעצמותו. אין מקום אצלו לשום מקרה נשוא עליו שא"כ לא היה כולל הכל בעצמותו. וכל המתאר את הא"ס באחד מאלו הג' מיני שמות הוא חירוף וגידוף וכפירה שאחדותו הפשוט המסולק מכל מין הרכבה ומקרה וריבוי

אמנם יש עוד מין תואר אחר הנקרא שם המצטרף והוא שם שלא יתכן מציאותו בלי הצטרפות אחר כגון אב ובן שראובן לא נקרא אב אלא בצירוף שיש לו עם הבן ואם לא היה לו בן לא היה נקרא אב. וגם הבן לא נקרא בן אלא בצירוף שיש לו עם האב וכן האדון והעבד כי באומרך אדון יורה שיש לו עבד ובאומרך עבד יורה על שיש לו אדון וזה המין של תוארים עם היות שלא יחייבו השגה בעצם המתואר. כי אינם מורים על העצם ולא על ענין נוסף בו. מ"מ לא יצדק לתאר הא"ס בהם לפי שזה התואר מורה קצת חדוש שנתחדש לו תואר זה מצד הנמצא ואם לא יהיה הנמצא יסתלק השם המורה על צירוף ההוא מהמתואר. וא"כ הוא מקרה המשיג לעצם המתואר בו מצד יחוסו לזולתו וזה לא יצדק בא"ס ואע"ג דבזוהר תיארו לא"ס בשם עלת כל העלות שהוא שם מצטרף כי אין עלה בלא עלול ואין עלול בלא עלה כבר תירץ הרמ"ק ז"ל בס' אלימה עיין כל ת"א פי"ד דשם עלה הנאמר בו ית"ש לא יאמר על הצירוף שהוא בהיות העלול נאצל בפועל. כ"א על הכח והיכולת שיש לו להמציא כל מה שזולתו מבלי שום מונע ולזה יקרא עלה עם היות העלול נעדר

עוד יש מין אחר מהתוארים והוא לתאר הדבר מצד פעילותיו. והמתפלספים מבני עמנו כתבו דזה המין מהתוארים לא יחייב ריבוי בעצם הפועל כי הפעולות המתחלפות לא יתחייב שיעשו בעניינים מתחלפים בעצם הפועל וכמ"ש המורה בח"א פנ"ב ונ"ג ולכן כתב כי כשאנו מתארים הבורא בתואר רחום וחנון קנוא ונוקם ובעל חמה אין כוונתינו שהוא בעל מדות ותכונות נפשיות אלא שהוא פועל פעולות דומות לפעולות הבאות מאתנו מתכונות נפשיות וע"ש בפנ"ד וגם בפנ"ח כתב כי כל תואר שנתאר השי"ת או יהיה תואר פעולה כגון רחום וחנון או יהיה עניינו שלילת העדרו אם היתה הכוונה בו השגת עצמו לא פעולתו ע"ש. והנה מ"ש המורה דריבוי הפעולות לא יחייבו ריבוי בעצם הפועל. מבואר הוא דהמקובלים אינם מודים לו בזה כי הם קבלו וכתבו בהדיא כי הדבר הפשוט לא יתחייב ממנה אלא דבר א' פשוט וכמ"ש הראב"ד בהקדמת פירושו לספר יצירה ואעפ"י שהא"ס פועל על צד הרצון מ"מ לשלימות ההטבה יתחייב שתהיה פעולתו עלול אחד ופשוט וכבר האריך בעל שער השמים במאמר שני להכריח ענין זה בראיות ברורות יעו"ש. והראיה שהביא המורה מהאש אשר באיכות אחת שבו שהוא החום תפעול פעולות שונות כי תתיך קצת דברים ותקפיא קצתם תבשל ותשרף ותלבין ותשחיר. אין המשל דומה לנמשל. כי האש אם יעשה פעולות מתחלפות הוא מצד המקבלים. אמנם האלוה כשפעל המציאות שלא היה אז זולתו איך יפעל פעולות מתחלפות אם לא היו לו עניינים מתחלפים גם המשל שהביא מהכח המדבר שבאדם שהוא כח א' אין ריבוי בו ובו ידע החכמות והמלאכות ובו בעצמו יתפור וינגר ויארוג ויבנה וילמוד וידע התשבורת וינהיג המדינה וכו'. הא נמי ליתא כי הכח הדברי שבאדם אינו פשוט גמור אבל יש בו עניינים ובחי' שונות לכן יפעל הפעולות הרבות גם עושה אותם בכלים מתחלפים אמנם האלוה שהוא פשוט בתכלית הפשיטות ואין לו כלי במה שיפעל פעולות מתחלפות במה בא הריבוי אם לא יהיו לו ענינים מתחלפים ובאמת כי אלו המשלים שהביא המורה יצדקו בנאצלים לא למעלה ולא למטה מהם בשום פנים ובדרך שכתב הראב"ד ז"ל בהקדמת פירושו לספר יצירה בפירוש נתיב ה' שהוא עצם אחדות השוה אשר ממנה יתפשטו בלי חלוף ותמורה ושינוי והביא שם משל השמש שמתכת השעוה ומקפאת ומקדשת