שומר אמונים לב

יוצרו ויתגבר כארי לתקן את אשר עוות בעוונותיו קודם שיכנס ללמוד בזאת החכמה. ויקשט את נפשו בדקדוקי המצות והנהגות טובות ובחסידות ויזהר מאד שלא יכשל בעונות שאדם דש בעקביו ולא ימושו מפיו תרי קראי דכתיבין בתורה פסוק ועשית הישר והטוב ופסוק קדושים תהיו. כי הם כוללים המצות ואזהרות רבות שלא נכתבו בתורה וכמ"ש הרמב"ן בפירוש התורה וז"ל בפ' ואתחנן על פסוק ועשית הישר והטוב ולרבותינו בזה מדרש יפה אמרו זו פשרה ולפנים משורת הדין והכוונה בזה כי מתחלה אמר שתשמור מצותיו ועדותיו אשר צוך ועתה יאמר גם באשר לא צוך תן דעתך לעשות הטוב והישר כי הוא אוהב הטוב והישר וזה ענין גדול לפי שא"א להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותיקוני הישוב והמדינות כלם אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה כגון לא תלך רכיל לא תקום ולא תטור ולא תעמוד על דם רעך לא תקלל חרש מפני שיבה תקום וכיוצא בהם. חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין וכגון מה שהזכירו בדינא דבר מצרא ואפי' מה שאמרו פרקו נאה ודבורו בנחת עם הבריות עד שיקרא בכל ענין תם וישר עכ"ל ובפ' קדושים כתב וז"ל התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין א"כ ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזמת אשתו או נשיו הרבות ולהיות בסובאי יין ובזוללי בשר למו. וידבר כרצונו בכל הנבלות שלא הוזכר איסור זה בתורה והנה יהיה נבל ברשות התורה ולפיכך בא הכתוב אחרי שפרט האסורים שאסר אותם לגמרי וצוה בדבר כלל שנהיה פרושים מן המותרות ימעט במשגל כענין שאמרו שלא יהיו ת"ח מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים ולא ישמש אלא כפי הצריך בקיום המצוה ממנו. ויקדש עצמו מן היין במיעוטו כמו שקרא הכתוב הנזיר קדוש ויזכור הרעות הנזכרות ממנו בתורה בנח ולוט וכן יפריש עצמו מן הטומאה אע"פ שלא הוזהרנו ממנה בתורה כענין שהזכירו בגדי עם הארץ מדרס לפרושים וכמו שנקרא הנזיר קדוש בשמרו מטומאת המת ג"כ וגם ישמור פיו ולשונו מהתגאל בריבוי האכילה הגסה ומן הדבור הנמאס כענין שהזכיר הכתוב וכל פה דובר נבלה ויקדש עצמו בזה עד שיגיע לפרישות כמו שאמרו על ר' חייא שלא שח שיחה בטלה מימיו ובאלו ובכיוצא בהם באה המצוה הזאת הכללית. אחר שפרט כל העבירות שהם אסורות לגמרי עד שיכנס בכלל זאת הצוואה הנקיות בידיו ובגופו כמ"ש והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים. כי קדוש זה שמן ערב כי אעפ"י שאלו מצות מדבריהם עיקר הכתוב בכיוצא בזה יזהיר שנהיה נקיים וטהורים ופרושים מהמון בני אדם שהם מלכלכים עצמם במותרות ובכיעורים עכ"ל. הרי שכתב כי מן התורה אנו מצוים לקדש עצמנו להיות פרושים מן המותרות. וכן כתב בעל כד הקמח באות ק' קדושה ע"ש ועיין בספר שני לוחות הברית (דף נ"ה) שביאר הטעם למה לא הזהירה התורה על זה בפרטיות כל העניינים והוא לפי שהוא בלתי אפשר דבשלמא אם היו כל אנשי העולם שוים במזגם וכל העתות שוות היתה כותבות התורה בהדיא. כזה השיעור תאכל ותדבר ולא יותר אמנם מאחר שלא כל האנשים שוין ולא כל השעות שוות לכן כללה התורה קדושים תהיו כלומר כל מה שתרגיש שהוא מותריי אצלך באיזו פעולה שתהיה תהיה קדוש ופרוש ממנו והעושה כן אינו עושה לפנים משורת הדין אלא הוא דין גמור אל האיש ההוא ע"ש. והנה כל הכתוב לעיל הוא חיוב כולל לכל אמנם החכמים ותופשי התורה נוסף עליהם כמה חיובים בדקדוקי המצות ובהרחקם מן האסורים כאמרם ז"ל בגמרא בכמה עניינים אדם חשוב שאני לכן אמר קהלת ויוסיף דעת יוסיף מכאוב כי בודאי כל מה שתגדל חכמת האדם יתחייב יותר בשמירת התורה והמצות כי תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים ולפום גמלא שיחנא כדכתיב וסביביו נשערה מאד וארז"ל בב"ק (דף נ) מלמד שהקב"ה מדקדק עם סביביו אפי' כחוט השערה ומביא מעשה שנענש על זה ע"ש הרי שאף בדבר שהותר לכל העם לחכמים ולצדיקים לא הותר ונענשים עליו גם מההוא עובדא דעולא בר קושב המובא בפ"ח דתרומות בירושלמי מבואר שאעפ"י שהדין הגמור היה מה שעשה ריב"ל עכ"ז נתכעס עמו אליהו ז"ל מפני שלא עשה מדת חסידות גם בזוהר פ' ואלה שמות (דף י"ז) איתא דר' יוסי נפק לארחא והוה רבי אחא בר יעקב נפיק עמיה עד דהוה אזלי שתיק ר' יוסי והרהר במילי דעלמא ורבי אחא הרהר במילי דאורייתא עד דהוו אזלי חמא ר' יוסי חד חויא דהוה רהיט אבתריה אמר רבי יוסי לר' אחא חזית האי חויא דרהיט אבתראי אמר לי' רבי אחא אנא לא חמינא ליה רהיט ר' יוסי וחויא אבתריה נפל ר' יוסי ודמא שתת ונחת מחוטמוי שמע דהוו אמרין רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה וגו' אמר ר' יוסי ומה על שעתא חדא כך. מאן דמתייאש מיניה על אחת כמה וכמה וכו'. עד וכ"ש תלמידי חכמים דלא בעי קב"ה דיתפרשון מעץ חיים אפי' רגעא חדא עכ"ל הרי מבואר שהת"ח שאינו מדקדק במילי דחסידות נענש והטעם הוא כי בודאי כל הקרב הקרב לממ"ה הקב"ה צריך להיות יותר מזוכך ומטוהר ומקודש מן השאר ואפי' דבר קל נחשב להם לעון והנה הלומדים בחכמת