שומר אמונים כט

שאלתיאל אין לי עוד פה להשיב ולא מצח להרים ראש נגד חכמת הקבלה כי חמותי ראיתי אור צח אור מצוחצח בתשובותיך הנצחות מאירות עינים ולב משמחות. יחולו ברכות על ראשך שככה השבעתנו ממעדני שכלך. טעמים נכונים אשר יקובלו בשכל הישר הולך על אמיתות הקבלה ודרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום וישתחו וישק לו וגם כל העם אשר בשער הרימו קולם בשמחה ובטוב לבב ואמרו כלם. ברוך אלהינו שבראנו לכבודו ונתן לנו תורת אמת הוא ברחמיו ינחנו במעגלי צדק בהשכלת אמיתותיה. ויתן בלבנו שנהיה לאחדים בדעותינו ופנות תורתנו. כי יסיר מתוכנו הדעות הנפסדות ועקשות ופתלתלות האנשים בעלי התכונות הרעות והמזגים הרעים. החכמים בעיניהם. אשר לאהבת הניצוח ורדיפת תאוותם. הם מגנים כל דברי זולתם. כי אז נזכה למקרא שכתוב לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד שיהיה במהרה בימינו אמן: תם הויכוח הראשון ונשלם. שבח לאל בורא עולם הקדמה שניה כוללות ארבע הצעות גלויות וידועות

הצעה ראשונה יסוד התורה ועיקר האמונה להאמין בתורה שבעל פה והוא פירוש התורה שבכתב שקבל משה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה ומהם נשתלשלה לחכמי המשנה והגמרא והם ז"ל הסכימו לכתבה משום עת לעשות לה' שלא תשתכח מישראל התורה שבעל פה וחברו ספרים שונים והעמידו כל דבר על בוריו וביארו לנו כל המצות והמשפטים באר היטב כאשר קבלום. והרבה מהם מצאו להם עדות ברורה מן התורה ויש מהם בדרך אסמכתא בעלמא וגם כתבו כל הדינים שנפל בהם מחלוקת בקבלתם. וכל הנקרא בשם ישראל חייב להאמין בתורה שבע"פ. ומי שאינו מודה בה הרי הוא בכלל האפיקורסים ומיתתו [בזה"ב[ בכל אדם אין צריך לא עדים ולא התראה ולא דיינים אלא כל ההורגו עשה מצוה גדולה והסיר המכשול כמ"ש הרמב"ם בפ"ג מהלכות ממרים ע"ש וכן כל המכחיש בסתרי התורה ובמעשה בראשית ובמעשה מרכבה המקובלים מפי רז"ל בספרים שחברו בענייני האלהות ודאי שגם הוא נקרא אפיקורוס. שהרי כל אלו הדברים הלכה למשה מסיני הם עם שאר התורה שבע"פ וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בתחילת ביאורו על התורה והרמ"ק ז"ל בפרדס ש"א פ"ט עמד בזה וכתב כי יש שני פנים הפן הראשון. הוא מי שלא ידע בהם כלל והאמין באחד הפשוט בלתי ידיעת הספירות כי לא נתגלו לו שערי אורה האיש הזה ודאי אין ראוי שיקרא כופר ח"ו ולא מקצץ בנטיעות ח"ו. דאלת"ה היה מן הראוי שבהיות האדם יודע להבין כשמגיע לחינוך המצות יחנכוהו בענין האמונה בספירות וידיעתן מה שלא מצינו כן ואדרבה אמרו אין מוסרים דברים אלו אלא לצנועים וכו' משא"כ בענין מציאות האל והאחדות וענין תורה מן השמים ונבואת משה ורוב עיקרי הדת. כי בהיות הנער יודע קרוא אביו ואמו יחנכוהו בהם ויגלו לו פשטן של דברים לפי שכלו כאשר יוכל שאת אמנם על האיש הזה יצדק אמרנו עליו שלא זכה לראות מאורות מימיו ולא טעם במתק התורה וצוף אמריה הנעימים. והנה מת באין חכמה ולא ראה בטובה. הפן השני הם אותם אשר יגלו להם ענין הספירות ומציאותם ויכחישום מפני רוע תכונתם כי הורגלו בחכמות חיצוניות ובילדי נכרים ישפיקו ואלו ודאי יקראו כופרים מפני שהם מכחישים פירוש תורה שבעל פה וכו' יע"ש. ובכלל האמונה הוא להאמין בכל דברי רז"ל ואע"פ שיראה באיזה דבר מדבריהם שהוא רחוק וחוץ מן הטבע יש לנו לתלות החסרון בדעתנו ולא בהם. כי כל דבריהם היו ברוח נבואה שהיתה בקרבם ולכן כל המלעיג על שום דבר מדבריהם נענש כדאיתא בעירובין (דף כ"א) ובגיטין (דף נ"ז) כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת ובבבא בתרא (דף ע"ג) לגלג עליו אותו תלמיד ע"ש. ואף באותם מדרשים שנחלקו זה אומר בכה וזה אומר בכה אלו ואלו דברי אלהים חיים הם ואין בדבריהם שום דבר לבטלה אלא הכל אמת ושתי הסברות נכונות וכדי שתבין אפרש לך מדרש א' ידוע הוא כי נחלקו ב"ש וב"ה בבריאת שמים וארץ איזה מהם נברא תחילה ב"ש