שומר אמונים כג

שהרי הכל נמצא מאמיתת עצמותו אבל לא תהיה ידיעתו בנמצאות מצד הנמצאות עצמן כמו שהיא ידיעתנו. שאם כן ידיעתו מתחלקת לפי חלוקת הנמצאות ותלויה בהם וזה שקר בחק שלמותו אלא הוא יודע בדברים וישכיל בהם מצד השכלת עצמו ולא נתחדש לו שום ידיעה בהתחדש הנמצאות כי הוא יודע אותם קודם היותם. כידיעתו אותם אחר היותם. דחידוש הוייתם הוא בהם בעצמם אמנם הממציאם לא נתחדש דבר בידיעתו אחר שחידש אותם ועתה אחר שידעת זה תבין בעצם כוונת אמרם שהיו הספירות נעלמות בא"ס. כי הוא מפני הא"ס בהשגת עצמו ישיג כל נמצא זולתו וכיון שכל הנמצאים הם מושכלים בידיעתו יחוייב היות הספי' נעלמות בו שהרי בהם מיוחדות כל שאר הנמצאות כי הספי' הם דפוס וסיבה לכל אבל שם אינם ספירות ח"ו שאינם עלולות. אמנם הם עצמות הבורא שהוא היודע והוא הידוע בלי שום ריבוי ושינוי כלל ח"ו. ועיין בספר אלימה עין הבדולח ח"א פ"א ועיין כל ח"ב פ"י. וח"ג פי"ד שהאריך בענין זה

שאלתיאל אם זו היא כוונת המקובלים כמו שאמרת ודאי דסרה מהם תלונתי הנזכר אלא דעדיין יש מקום ערעור מצד אחר והוא דא"כ דידיעתו בנמצאות הוא ענין אמרם שהספירות היו נעלמות בו. נמצא דכשהאציל אותם ונתפשטו ממנו לחוץ דחלק מעצמותו הוא שנתפשט ונעשה ספירה וא"כ הוא אין לך חסרון ושינוי בא"ס גדול מזה

יהוידע חלילה חלילה להאמין ולהעלות על לב שהספי' הם חלק מהא"ס שיצא ממנו ונשתלשל מעילה לעלול. כי הוא עון פלילי דהא מה שהוא א"ס א"א להיות ספירות והלא אחד מעיקרי האמונה הוא שהאחדות הא"ס אינו מתחלק לחלקים ואינו מקבל תוספת ולא מגרעת אלא מציאותו תמיד קיים בלא שינוי כלל. וכמ"ש בזוהר בכמה מקומות ואם אתה אומר שהספי' או הנאצל הראשון הוא חלק מעצמותו שיצא במציאות ספירה ואצילות נמצא שהא"ס מתחלק לחלקים ומקבל מגרעת אבל הענין הוא כמו שאמרתי כי כל הנמצאים הם מושכלים ומצויירים בידיעתו בציור א' פשוט בתכלית הפשיטות אשר אין הציור ההוא דבר אחר זולת עצמותו הפשוט. כי הוא היודע הוא הדעת והוא הידוע. וזה הציור המושכל הוא מה שאומרים המקובלים שהספירות שהם סבת כל הנמצאים היו מתייחדים איש באחיו וכלם בעצמותו בלי שינוי וכמו שצורת הבית אשר בשכל האומן הוא סבה למציאותה למחוץ לשכל כמו כן המציאות המושכל אשר לספירות בידיעתו הוא סבת המצאם וקיומם. כי הספירות וכל הנמצאים ממנו נמצאו ונתפשטו. ואין הכוונה לומר שנתפשטה ידיעתו ונפרדה ממנו ח"ו שהרי אין ידיעתו ענין אחר זולת עצמותו הפשוט ומה שהוא עצמותו מעולם לא יהיה נפרד להיות אצילות כי אחדותו אינו מתחלק לחלקים ח"ו. אלא הענין הוא שבין ספי' א"ק בין ספי' עולם האצילות כלם הם מחודשות נתחדשות ממנו בחידוש גמור ולא שיצאו ממנו אלא שנתחדשו מאמתת עצמותו ופירש הענין הוא כמו שכתבו הקדמונים וכן איתא בתיקוני זוהר חדש שהוא כמדליק נר מנר ואין הראשון חסר דבר ורצו במשל זה להודיענו שהספי' נמצאו ממנו ומכחו כמו נר המודלק מנר. שהנר השני נמצא מכח הנר הראשון וגם שהם מחודשות כמו שהנר השני מחודשת מציאות מחודש וכן שאינם יוצאים מעצמותו אל אצילות שהרי אמרו ואין הראשון חסר דבר באלו הג' עניינים המשילו המשל הזה והוא, אמת קבוע לא יכזיב וכמו שהאריך בזה בס' אלימה עיין כל ח"א פ"ד וח"ג פרק י"ד ע"ש

שאלתיאל א"כ דמהות האצילות הוא כמדליק נר מנר יהיו הספירות ממהות האין סוף ודומים אליו. כי כן הנר השני הוא ממהות הנר הראשון

יהוידע גם זה אינו כלל ואעפ"י שבמשל הנר הוא כן בנמשל אינו כן. כי אין שום משל בעניינים העמוקים הללו שיהיה דומה לנמשל בכל צדדיו וכבר הודעתיך (בסי' מ"ג) כי הנאצל להיות שקדם לו ההעדר א"א לו להשתוות אל המאציל אבל יתעלה המאציל מהגדול שבנאצלים עלוי רב ולכן א"א להעריך ולדמות מהות הספירות אל מהות הא"ס והכי איתא בזוהר פ' בא דף מ"ב ווי ליה מאן דישוי ליה בשום מדה ואפי' מאילין מדות דיליה ע"ש

גם לא יעלה בדעתך לומר דהגם דאין שוה לו מ"מ יהיה דומה לו הנאצל הראשון כערך הטיפה אל הים כי זה טעות הוא דהים אף שהוא גדול מהטיפה עכ"ז מהותו הוא שוה כי שניהם הם מים והחילוק בין הים לטיפה הוא בגודל ובקוטן מה שא"א לומר בא"ס כי מהותו אינו מקובץ מחלקי' לא שוים ולא בלתי שוים ולכן אם יש דומה למהותו בחלק כערך הטיפה אל הים יהיה שוה בכל מאחר דאין בו חלקים וכמו כן לא יובן ממשל הנר הנז'. כי כמו שהנר השני אחר שהודלק מהנר הראשון שוב אינו צריך אליו כך הספירות אחר שנאצלו שוב אינם צריכות אליו חלילה וחס דזה אינו כלל שהרי אין להם לספיר' חיות קיום והעמדה בלתי הא"ס ואילו יצוייר שיסתלק הא"ס מהם ישארו כלם כגופא בלי נשמתא וכמ"ש בתיקונים דף י"ג ובזוהר פ' בא דף מ"ב ע"ש אלא לעולם כח המאציל בנאצל אחוד וקשור עמו כשלהבת קשורה בגחלת להחיותו ולקיימו וכבר האריך בזה הפרדס בשער ו' פ"ח ובס' אלימה עיין כל ח"ב פ"ח יעו"ש: