שומר אמונים יד

שאמרו בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין ראה שאינו מתקיים שיתף עמו מדת הרחמים וזה השיתוף של מדת הרחמים עם מדת הדין עצמו סוד הזווג וסוד העיבור הוא כי ההשפעות ושרש הנמצאות שהנקבה מקבלת מהזכר הם נתקנים בה ומצטיירים בציור רוחני כי בעודם בזכר הם בדקות גדול ומוסר אותם אל הנקבה כדי להביא ההוי' אל בישול מציאותה וגילויה בפועל וכמ"ש בזוהר פ' תזריע ד' מ"ג א' כלהו בחכמה כלילן ולא נפקי לבר אלא בשבילין ידיען לגבי בינה ומתמן אתעבידו כלא ואתתקנו הה"ד ובתבונה יתכונן ועל דא כלם בחכמה עשית בבינה עכ"ל הרי כי כל הפעולות הם כלולות בחכמה שהוא הזכר וע"י מסירתם בסוד הזווג אל הבינ' שהיא הנקבה הם נתהוו' ונעשות בפועל ובגילוי שהוא התיקון

ודרך כלל ענין הזווג והעיבור והלידה והיניקה והגדלות כלם הם כינויים להמצאת הנמצאות והשתלשלותם ממציאות דק ונעלם אל מציאות עב ונגלה עד בואם אל סוף גמר מציאותם. ועניינים הללו הם כלולות זאת החכמה. אשר חכמי הזוהר והאר"י זלה"ה הוכרחו להשתמש בכינויים הללו ממאורעות הגופים כדי לבאר סודות עמוקים ונפלאים אשר אין דרך ואופן לבארם ולהודיע עניינם כ"א באלו הכינויים ומשלים גופניים. ולא שהיתה כוונתם ליחס לספירות מאורעות הגופים ח"ו. וכמו שאמרתי לך בשם האר"י זל"הה ושאר המקובלים כי כדי להבין ניתן לנו רשות לעשות משל באיברי גופנו ובעניינים גופנים. לפי שתמונת גוף האדם וצורתו וענייניו ומוצאיו מובאיו ומקריו הכל עשוי ומתוקן ומסודר בחכמה נפלאה. כדמיון וצלם העליונים ופעולותיהם ועניניהם כי האדם הוא עולם קטן ולכן ממנו ראוי ליקח משל ודמיון אל כל העולמות כדי לבאר סודות המציאות ורזין עילאין הנעלמים מעין החוש ועל כיוצא בזה נאמר ומבשרי אחזה אלוה. אמנם באמת לא עלה בדעת שום מקובל שיהיה למעלה בספירות האצילות שום דבר וענין גשמי ככתוב בספריהם

שאלתיאל דעת שפתיך ברור מללו דברים טובים ומתוקים מספיקים להצדיק דרכי המקובלים ולהצילם מיד הקמים עליהם ומערערים על דבריהם אבל עדיין יש לי לטעון כי מי הוא המכריח אותנו לכל זה הלא טוב לנו להיות תמים עם ה' מבלי חקירה במופלא ובמכוסה ויספיק לו לאדם היותו שלם במקרא במשנה ובתלמוד ובחיקור דין בספרי הפוסקים זלה"ה כדי לעשות רצון יוצרנו בקיום המצות רצונו בתורתו ית"ש בצירוף התקנות והגדרים שעשו חז"ל שהם בכלל לא תסור אכן ידיעת סודות התורה אינה הכרחית לשלמות האדם ולכן נ"ל שיקבל האדם שכר על הפרישה מהקבלה יותר מעל הדרישה

יהוידע אמת הוא כי לא חייב האדם לדעת ולהבין רזי התורה שהרי רז"ל אמרו דצריך להסתירם ואין מוסרים סתרי התורה אלא לצנועים אבל מכל מקום התלמידי חכמים חייבים הם לטרוח להשיג אותם שהרי אמרו במדרש שוחר טוב וז"ל א"ר ישמעאל בא וראה כמה קשה יום הדין שעתיד הקב"ה לדון העולם בעמק יהושפט וכו' וכיון שת"ח באים לפניו אמר להם כלום עסקת בתורה וכו' בא מי שיש בידו תלמוד הקב"ה אומר לו הואיל ונתעסקת בתלמוד צפית במרכבה צפית בשיעור קומה וכו' ע"ש באורך הרי דכל ת"ח שהגיע למדרגת העיון בתלמוד מחוייב הוא ללמוד סתרי התורה והמתרשל ואינו משתדל לדעת אותם עתיד הוא ליתן את הדין בזוהר שיר השירים ד' ח"י ד' האריכו לבאר הידיעות שחייב כל ת"ח לדעת אותם וז"ל חכמתא דאיצטריך ליה לבר נש חד למנדע ולאסתכלא ברזא דמאריה וחד למנדע ליה לגופיה ולאשתמודעא מאן איהו ואיך יתברי ומאן אתי ולאן יהך. ותקונא דגופא האיך איהו איתתקן והאיך איהו זמין למיעל בדינא קמי מלכא דכלא וחד למנדע ולאסתכלא ברזין מאי היא האי נפש דביה ומאן אתיא. ועל מאי אתיא בהאי גופה טפה סרוחה דהיום כאן ומחר בקבר וחד לאסתכלא ולמנדע בהאי עלמא דאיהו ביה ועל מה אתתקן ולבתר ברזין עילאין דעלמא דלעילא לאשתמודעא למארי' וכל דא יסתכל בר נש מגו רזין דאורייתא ת"ח כל מאן דאזיל לההוא עלמא בלא ידיעה אפי' אית ביה עובדין טבין סגיאין מפקין ליה מכל תרעין דההוא עלמא וכו' ע"ש הרי מבואר גודל החיוב המוטל על כל ת"ח לטרוח ולהשיג הידיעות הנז' ואם מת בלא ידיעה אפי' יש לו מעשים טובים אינו זוכה ליכנס אל עולם הפנימי העליון שהוא עיקר עידון הנשמות כידוע ליודעים

שאלתיאל כמה תמוהים הם הדברים שאמרת בשם הזוהר דכל מאן דאזיל לההוא עלמא בלא ידיעה אפי' אית ביה עובדין טבין סגיאין מפקין ליה מכל תרעין דההוא עלמא והלא עיקר לימוד התורה הוא בעבור המעשה הנמשך ממנה וכמ"ש רז"ל גדול תלמוד שמביא לידי מעשה ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה וא"כ איך יתכן דמי שהגיע אל התכלית שהוא מעשה המצות שלא יזכה לעוה"ב בעבור חסרונו בידיעות שאינם הם התכלית האמיתי

יהוידע אין כוונת הזוהר לומר שלא יזכה לעוה"ב כלל אבל הענין הוא דיש בעוה"ב מדריגות עליונות מאד ומי שלא זכה לאותם ידיעות לא יוכל ליכנס בהם וזה"ש מפקין ליה מכל תרעין דההוא