שומר אמונים יג

ולא מצד התבנית כדכתיב ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו וכמ"ש בעל ס' הקנה כתיבת יד. ובס' שערי אורה בהקדמה. והר"מ רקאנטי פ' ויחי. ובעבודת הקודש פרק כ"ו מחלק התכלית ובפרדס שער הכנוים פרק א' יעו"ש וז"ל הזוהר פ' פקודי דף ר"ס ב' ידי אדם אלין אתרין ודוכתין וכו' ידך עשוני ויכוננוני אילן שמהן קדישין ע"ש

אלא על כונת פעולות האברים הוא שנקראים כן כי כמו שיש באדם הגשמי הרגלים להלוך והידים ללקיחה והעינים לראות והאזנים לשמוע וכן שאר אברי הגוף לצורך הפעולות כמו כן יש למעלה כחות או ספירות שיתייחסו בשם עינים אזנים ידים רגלים אצבע וכיוצא לצורך פעולות הא"ס הפועל על ידם פעולות דומות לפעולות האיברים הגופניים ההם ולזה ישתוו בשמות ההם המשל כח הספירה הרואה ומשגחת על העולם מכח הא"ס הוא יקרא עין וכח המקבל הקול ובוחן אותו יקרא אזן ועד"ז הוא שאר העניינים מגדרי הגוף ומקריו הנמצאים בתורה ובדברי רז"ל ובפרט בספרי המקובלים הכל הוא משל לדמיון הפעולות הגשמיות ולא שיהיה שום ענין גשמי ח"ו וכמ"ש האר"י זלה"ה בתחילת ספר כנפי יונה וז"ל כדי להבין ניתן לנו רשות לעשות משל באברי גופנו כמו שנאמר ומבשרי אחזה אלוה אבל אתה חכם לטהר רעיונך ומחשבותיך ולדעת כי למעלה לא יש שום דבר גשמי ח"ו הזהר בנפשך מאד וכו' ע"ש ובדרוש מטי ולא מטי שלו כתב בתחלתו וז"ל כבר ידעת כי אין בנו יכולת לעסו' קודם אצילות העשר ספירות ולא לדמות שום צורה ודמיון כלל ח"ו רק לשכך את האזן אנו צריכין לדבר דרך משל והחכם יבין מדעתו כי אין מציאות ציור כלל ח"ו שם. אמנם מן העשר ספירות ולמטה אפשר לדבר דרך ודמיון וכו' ע"ש גם בפירושו לספרא דצניעותא כתב וז"ל אל יפתוך חטאים רמי הקומה קרואי שאול האומרים כי יש שם מראות וגוונים במקום הנאצלות העליונים עבר על נפשם המים הזדונים ויחפאו דברים אשר לא כן על אדוני האדונים כי אין שם גוון ולא מראה רואה ואינו נראה המתגאה על כל גאה. הן אמת כי שרשם למעל' ויהיו תוצאותיו הימה כי שם נגלו את אשר כבר עשהו השרשים העליונים כי אין כח הגונים לבן אדום ירוק שחור וזולתם שם וכו' ע"ש

הרי כמה גיזם האר"י זלה"ה נגד הטועים לייחס גוונים שהם תארי הגשם אל הנאצלים ועיין ג"כ בס' הפרדס שער הגוונים פ"א שהאריך בזה וכן תמצא בכל ספרי הקדמונים וז"ל הראב"ד בפירושו לספר יצירה ד' מ"ב ב' השכלים הנפרדים והעשר ספירות לא יאמר בהם ראשית ואחרית כי הראשית והאחרית בסוג הכמה ומה שאין לו כמה לא יאמר עליו ראשית ואחרית. וזהו עומק ראשית. גם בד' מ"ז א' כתב וז"ל אמנם אמרי השואה על כתר עליון אין ענין ההשואה הנאמרת ענין מענייני האיכות כי האיכות לא יפול אלא בגשם והוא ג"כ מקרה אמנם הוא השואה השגת השכלי' אשר לא יתרבה ברבות שכלו בהם עכ"ל

סוף דבר ענין זה הוא מוסכם ומקובל בפי כל המקובלים שאין בספי' שום ענין גשמי וחוייבנו להרחיק מהם גדרי הגוף כמו שחוייבנו להרחיק מעצם הא"ס ית"ש וכמ"ש הפרדס שער כ"ב פ"א ע"ש ודע כי לסיבה זו מנעו הקדמונים מלעסוק בנסתרות מי שלא מילא כריסו משנה ותלמוד כי מאחר שלא ראה אור הפלפול מימיו איך יוכל להבין תוכיות החכמה וכמ"ש הרמ"ק ז"ל בספר אור נערב ח"א פ"ו וז"ל והנה הכת הטועה היא קצת מבני דורנו שאין להם מבוא לא במקרא ולא במשנה ולא בגמרא והם עוסקים בחכמה הזו. ואין ספק שהם טועים טעות גמורה מכמה טעמים הא' שלא ראו אור הפלפול מימיהם ולא נגה אורו עליהם וקלקלו השורה ואחזו להם דרך המשל בחכמה הזו עד שקרובים לטעות לדמות להם גשמות בדברים העליונים וקרה להם ענין זה מפני שלא שמשו כל צרכם ונמשכו אחר פשוטי המאמרים וחשבו להם כי הדברים אינם על דרך משל ולא ירדו לעומק הסברא עד שזה גורם שרבים מהמעיינים הראויים אליה רחקו עצמם ממנה ופרקו עולם למאסם הדרך שאחזו בה העוסקים האלה ומצאו משל בפיהם כי אין החכמה הזו צריכה פלפול וקושיות. ולהם סוגרו בעדם שערי ההבנה והלכו בחשך. ומעתה מה לך כי תזעק נגד המקובלים שמייחסים לשי"ת עניינים גשמיים ומאורעות הגופים כיון שהם בעצמם פירשו שהכל הוא משל ודמיון כדי להבין ולהשכיל ענייני החכמה

שאלתיאל עתה ידעתי כי לא מחכמה שאלתי על הפרש הלזה ומ"מ אשוב אתפלא על מה שראיתי כתוב בספרי המקובלים שיש זווג ועיבור בספירות ושזו תקרא זכר וזו נקבה כי הנה הנם עניינים זרים מאד לייחסם בעליונים ואע"פי שידעתי השב תשיב שהכל הוא על דרך משל בבקשה ממך שתודיעני הנמשל. ומה היתה כוונתם העצמית בעניינים הללו

יהוידע זכר ונקבה הם כינוים למשפיע ומושפע כי המשפיע לזולתו יקרא זכר. והמקבל השפע נקבה וסוד הזווג המיוחס לספירו' הוא חיבור ודיבוק הזכר המשפיע עם הנקב' המקבלת ועניינו הוא המתקת גבורות הנקבה בחסדים של הזכר כמ"ש האר"י זלה"ה בס' מבוה"ש ש"ג ח"ב פ"ב והוא רמוז בדברי רז"ל