שומר אמונים י

אח"כ האיר וזרח המאור הגדול מעוז ומגדול הקדוש כמלאכי השרת כמוהר"ר יצחק לוריא זלה"ה המכונה בשם האר"י וברוב חכמתו וקדושתו זכה שהיה מתגלה אליו אליהו ז"ל בכל עת כמו שהיה מתגלה אל התנאים ואל האמוראים כדאיתא בגמ' בדוכתי טובא ושנגלו לו סתרי התורה וסודות עמוקים אשר לא נגלו בכל ארץ מזמן הרשב"י זלה"ה עד זמנו והוא זלה"ה ביטל את המעוררין ומחלוקת המקובלים האחרונים מכל וכל פעם זיכה שטרא לבי תרי והסכים שדברי שניהם אמיתיים בלי נפתל ועיקש ופעם הכריע כדברי אחד מהם ומיום שנגלו בעולם כתבי האר"י זלה"ה עד היום הזה לא תמצא מי שיפקפק ויחלוק על דבריו כלל. כי הכל יודעים דרוח ה' דבר בו ומלתו על לשונו ואסהידו כולו עלמא עליה די רוח אלהין קדישין ביה ושמימי התנאים לא נמצא כמוהו יודע החכמה הזו על אמיתותה. וכתבי שבח נוראותיו אשר עשה בעיר צפת תוב"ב כבר נדפסו בס' עמק המלך ובספר תעלומת חכמה. ובהקדמת פירושו של מהר"ם אלשיך על התורה ובספרים אחרים ונמצאת למד כי עתה אחרי שזכינו אל כתבי הקדש של האר"י זלה"ה אין מקום כלל להפטר מללמוד זאת החכמה בטענת המחלוקת שנפל בין המקובלים האחרונים במקצת דרושים ואנחנו לא נדע הדעת הנכון מהבלתי נכון ושיש סכנה גדולה להאמין בה חילוף האמת כי באמת הגמור נתבטלה זאת הטענה מכל וכל ע"י כתיבות האר"י זלה"ה כי זכינו בהם לאור סתרי התורה והדברים עתיקים מדבש מתוקים והם ערבים לשומעיהם וחיים למוצאיהם. דין הוא גלי רזיא דקא זכו ליה מן שמיא וכמו שהדרושים מוכיחים כל רואיהם יכירום כי דברים כאלה א"א לשום נברא להשיגם בשום שכל ומדע לולי ע"י הופעת רוח הקדש

שאלתיאל נצחתני בדבריך. על מה שהייתי מטיל דופי בקבלה בעבור המחלוקת הנמצא בין האחרונים כי עם מה שאמרת נתקררה דעתי מאד אכן האמת אגיד לך כי לא נחה דעתי כלל בדרכי המקובלים ואסדרם לפניך אולי תוכל להליץ בעדם ראשונה הם אומרים שכל דברי התורה וסיפורי המעשים שנכתבו בה יש בהם סודות גדולות וזה נראה שאינו אמת ויספיק להם שנודה לדבריהם במה שאומרים שיש סודות וטעמים למצות. אבל בסיפורים ומעשים שבאו בתורה. לא נהירא כלל שיהי' בהם סוד כמוס ונסתר כי אם פשוטן של דבריהם לבד

יהוידע וכי אתה סבור שנכתבו בתורה סיפורי מעשים שלא לצורך ויהיו נקראים כספר זכרונות דברי הימים חלילה להאמין בדבר הזה והלא זו היתה טעותו של מנשה בן חזקיה שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי אמר וכי לא היה לו למשה לכתוב אלא ואחות לוטן תמנע ותמנע היתה פלגש לאליפז וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה וכו' כמ"ש בסנהדרין (דף צ"ט ב') ע"ש ולא עוד אלא שאף אם תודה שהמעשים נכתבו בתורה יש בהם תועלת להנהגת האדם ותוכחת או מוסרים וכדמצינו לרז"ל שהעירו בהם על פי פשוטן ותאמר שלסיבה זו לבד נכתבו בתורה הנה א"כ לא תצא תורתינו הקדושה כלל שאר ספרי דברי הימים כי הלא גם הם לא לתוהו ספורים אלא לתועלת אזהרה והנהגה או למוד עצה אבל האמת הוא בלי שום ספק כי מלבד התועלת הנמשך מפשוטן של המעשים ההם בהנהגות האדם ככל שאר ספרי דברי הימים עוד יחוייב היות בהם ובסיפורם תכלית עצום לרמוז סודות גדולות וענייני כל החכמות האמיתיות. כי תורתינו הקדושה להיותה תורת ה' ודבור אלהי כולה מראשה ועד סופה. מוכרח שימצאו בה כל השלמיות כטבע הדבר האלהי ולכן קראה דהע"ה תורת ה' תמימה כי היא שלמה בלתי חסרון כוללת כל החכמות האמיתות וסודות המציאות וכמ"ש רז"ל במדרש הביאני המלך חדריו אלו חדרי התורה ויגד לכם את בריתו של עולם אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים אלו עשרת הדברות וכי מנין יבא אליהו בן ברכאל הבוזי ויגלה להם חדרי בהמות וחדרי לויתן וכן מנין יבא יחזקאל ויגלה להם חדרי מרכבה אלא הה"ד הביאני המלך חדריו עכ"ל הרי שהכל נלמד מהתורה וכבר האריך על זה הרמב"ן ז"ל בהקדמת פירושו על התורה וז"ל א"כ כל הנאמר בנבואה ממעשה מרכבה ומעשה בראשית והמקובל בהם לחכמים תולדות עם ארבע השמות שבתחתונים כח המחצבים וכח צמח האדמה ונפש התנועה והנפש המדברת בכלם נאמר למשה רבינו בריאתם וכחותם ומהותם ומעשיהם ואפיסת הנפסדים מהם והכל נכתב בפירוש או ברמז וכבר אמרו רז"ל חמישים שערי בינה נבראו בעולם וכלם נמסרו למשה חוץ מאחד שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים ואמרו כי בבריאת העולם נ' שערים של בינה וכו' וכל הנמסר למשה רבינו בשערי הבינה הכל נכתב בתורה בפירוש או ברמז בתיבות או בגימטריאות או בצורת האותיות הכתובות כהלכתן או המשתנות בצורתן כגון חלופות והעקומות וזולתן או בקוצי האותיות ובכתריהן וכמ"ש רז"ל במנחות (דף כ"ט ב') כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיו' א"ל אילו למה א"ל עתיד אדם א' לדרוש בהם תלי תלים של הלכות. עד זו מנין לך א"ל הלכה למשה מסיני כי הרמזים הללו לא יתבוננו אלא מפה אל פה עד משה מסיני וכו' ע"ש שהאריך עוד בזה: