שואל ונשאל חלק א שמ

ראובן יודע שאין לגוי אצל שמעון כלום לא קנה כלום מצד הדין כמתבאר מדברי מרן סעיף ג' דכיון דלא אמר לו מנה לי בידך תנהו לפלוני אינו כלום ואם מצד דהיה חייב לו הרי הוא עצמו מודה שאין חייב לו וכנז"ל ואם אמ"ל מנה לי בידך תנהו לפ' וא"ל כן אעשה הא ודאי דחייב שמעון לשלם. ואם לא א"ל מנה לי בידך ומסתפק ראובן אולי יש לו בידו וחייב והלה אומר אין לו בידי כלום יש לו להטיל עליו חרם סתם שהרי אין כאן אלא תביעת ספק דשמא יש לו

אולם מצד מנהג הסיחרים דנראה דבכל אופן מתחייב הנמחה לשלם ונקרא בערבי ,,סתקבייא'' נראה דאם הוא מנהג פשוט בין הסוחרי' לדון על פיו חייב בכל אופן שהרי כ' מרן ז"ל סי' ר"א ס"א דאם מנהג מדינה שיקנה הרושם קנין גמור נקנה המקח ואין אחד מהם יכול לחזור בו ושם בס"ב וכן כל דבר שנהגו התגרים לקנות בו כגון ע"י שנותן הלוקח פרוטה למוכר או ע"י שתוקע לו כפו. או במקום שנוהגים הסוחרים שמוסרים לקונה המפתח וכן כל כיו"ב ע"ש. וע"ש בבאה"ג דהוי טעמא משום דכל דבר של ממון המנהג מבטל הלכה וקונין ומקנין ע"ש. ועי' להעה"ש ז"ל בשם מהר"ם מטראני ז"ל בתשו' מרן באבק"ר סי' פ' ושכן מסכים בזה מרן ז"ל סי' פ"א דה"ה בקרקעות דבכלל ממון הוא ע"ש ומינה נמי לנ"ד דבכלל ממון הוא

אך מצד השטר מסתברא דלא מבעיא דאם לא ידע שיש לו שטר דאינו פטור מטענה זו אלא אפילו אם יתברר שידע שיש לו עליו שטר כיון שלא התנה שיביא לו השטר אם כמות שהוא או ע"י החזרת השטר לשמו או במכירה מוכח דאין זה תלוי כלל בשטר

סימן ל"ח

שאלה הבא לזכות במתנה או במציאה וקדם חבירו וזכה אם נקרא רשע או לא

תשובה מרן ז"ל ח"מ סי' רל"ז ס"א הביא בזה פלוגתא יש ויש ונקיטנן בעלמא בכללי מרן דיש ויש הלכה כיש בתרא וכן הסתם שסתם מרן תחילה מודה דאין לחלק בכך כדעת היש בתרא אבל מור"ם שם כתב דהסברא ראשונה נראה עיקר ואנן בדידן בתריה דמרן גרירין ובכל אופן אוסרין וכאמור וכן כתב העה"ש חו"מ אות ד' דדעת מרן לפסוק כי"א בתרא דאין חילוק וכ"ר לה' בית יהודה ח"מ סי' נ"ב והב"ד העה"ש שם שנסתייע ג"כ מסתמיות דברי מרן ע"ש

סימן ט"ל

שאלה ראובן השאיל לשמעון טבעת זהב ואיבדה ותבע שישלם לו מחירה כו"כ כי לפי דבריו נישומה בכתובת אמו עם חפצים אחרים שמשקלם כו"כ ושקל הנשארים ומזה ידע כמה משקלה וכן תבע שישבע לו שאינה ברשותו ושמעון משיב אמת ששאלתי ממך ואיני יודע אם האמת כמו שאמרת

תשובה ישבע השואל שאינה ברשותו וישלם לראובן כמו שאמר דכיון דמודה הוא שיש בה לא פחות משו"פ הו"ל סך פלוני ידענא וסך פ' לא ידענא דמתוך שאינו יכול לישבע משלם וכמבואר בח"מ סי' רצ"ח ס"א. ולא דמי נ"ד לההיא דסי' שד"מ ס"ג כמ"ש האחרונים ע"ש. ונ"ד הו"ל משאיל"מ. ושמעון יחרים על מי שלוקח ממנו יותר מהראוי לו וזה ברור לע"ד הכו"ח ביום כ"ב אדר א' התרפ"ד ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א: ת"ו ש"ל ב"ע