שואל ונשאל חלק א שלט

ולענין אם יכול לעכב שמעון שבועתו עד עמדו עם לוי שנית לראות אם חייב גם הוא שבועה הגם דקי"ל נזקקין לתובע תחילה מ"מ בזה שהוא ענין של שותפות נ"ל דהדין עמו ועכ"פ לא עמדתי ע"ז כי לא באה השאלה בזה

סימן ל"ו

שאלה אחים שחילקו קרקע ע"י ג' שמאים וגורל ואח"כ בא אחד מן האחים שהיה במד"ה ותבע ליקח חלק אחד משאר החלקים שלא עלו בגורלו בתוספת סך מה על מה ששמו אותו

תשובה מרן ז"ל בח"מ סי' קע"ה ס"ב כ' דיכול לבטל החלוקה והש"ך תמה ע"ז דזה רק לדיעה א' שבסי' קע"ד ס"ה והי"ל למרן לומר גם בזה דיש חולקים ע"ש ולע"ד בכל כה"ג י"ל בפשי' דמרן סמך עמ"ש בסי' הקודם לזה ואפ"ל בכל פעם דיש חולקים אבל הבאה"ט ז"ל תירץ דבנ"ד כ"ע מודו כיון דהחלוקה שלא בפניו ודבריו ז"ל קשים לע"ד דמ"ל בפניו מ"ל שלא בפניו הלא אם בפניו אין שומעין לו ה"ה נמי שלא בפניו שהרי השמאים אנשים אחרים ולא האחים שמו לומר דנתרצה באותה שומא ואם כונתו דמסתמא נתרצה למה ששמו וכבר הסכים הוא פלא הלא הוא צווח ואמר לא כי ובכן לע"ד העיקר כמ"ש. אה"ב ולעד"ן לתרץ דבפניו ע"כ שמה שטען שאותו חלק שוה יותר לא נקבל טעמו שהרי בודאי האחים אינם רוצים שיהיה חלק אחד מעולה ויזכה בו אח אחר בגורלו וע"כ שנ"ל שאין ממש בדבריו אך בחילקו שלא בפניו מצי אמר אם הייתי שם הייתי טוען ומוכיח להשמאים שלא שמו יפה עד שיודו ולכן בטלה חלוקתן. הש"ך ס"ט]

ועכ"פ לדינא לדידן דבתריה דמרן גרירין ודעתו כסתם דיכול לבטל החלוקה ולהוסיף בחלק מה מהם הכי נקיטנן ומ"ש ויש חולקין. לדידן אין הכונה לשיאמר המוחזק קי"ל דכיון דסתם וכן דעתו אין לומר קי"ל נגדו כידוע וזה ברור לע"ד ואכמ"ל כעת. הכו"ח ביום ו' אלול התרפ"א ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן ל"ז

שאלה ראובן היה נושא בגוי אחד מאתים פ'רנך' בשטר ובא הגוי אצל ראובן וא"ל הנני ממחה אותך אצל שמעון שישלם אותם לך והלך אצל שמעון עם הגוי וא"ל ראובן המאתים פרנך הם אצלך (ר"ל תשלם אותם לי) וא"ל הם אצלי. (ר"ל אני אשלם אותם לך) ועפ"ז החזיר ראובן את השטר בערכאות לגוי וכשתבע את שמעון לא רצה לפרעו באומרו כי לא הי"ל להחזיר את השטר רק ליד שמעון למען יוכל לתבוע בו את הגוי וראובן אומר כי לא אמרת לי מזה כלום ואחרי שאתה אמרת שהם אצלך הרי נתפטר הגוי ולכן החזרתי לו שטרו. וכפי הנהוג על הרוב לפי המסופר בין הסוחרים שכל הממחה את חבירו אצל זולתו ואמר לו כי הם אצלי צריך הוא לשלם. אם חייב לשלם או"ל

תשובה לא נתבאר בשאלה האם שמעון ידע שיש לו לראובן על הגוי שטר או לא. גם לא נתבאר האם ראובן הוא יודע שהגוי אין לו ביד שמעון כלום או שמסופק בדבר זה. והנה אם היה שמעון מודה שהגוי יש לו פקדון או הלואה אצלו ואמר לו שיתנם לראובן נר' דזכה ראובן בזה הגם דלא א"ל מנה לי בידך תנהו לפ' כמו שמתבאר מדברי מרן ז"ל ח"מ סי' קכ"ו ס"ג דמסתמא על מה שיש לו אמר וקנה והגם דיש אומרים שלא קנה אנן נקיטנן כסתם והגם דנ"ד גוי הוי כבר כתב מרן ז"ל סכ"ב דליש קמא ישראל וגוי שוים ואפילו ליש בתרא אם הנותן גוי והמקבל והנפקד ישראלים קנה הישראל וטעמא דכיון שהפקיעו חכמים ממון ישראל במעמד שלשתן כ"ש ממונו של גוי כמ"ש הבאה"ט שם. וכיון דאם יודה יתחייב ממון נראה דאם