שואל ונשאל חלק א שלו

למטען וכמ"ש הפוסקים ז"ל ולא אמרי' שיהיו נתלים זב"ז שארי אינם גוף א' והאי לחודיה והאי לחודיה קאי ועוד דאדרבה מסתברא דהחצר נגררת אחרי הבתים וכ"כ מהרח"ש סי' כ"ה והב"ד העה"ש ז"ל סי' קמ"ט אות ג' דאם יש בבתים חלוקה אע"פ שאין בחצר דין חלוקה והחזיק א' בכלם מהניא לו חזקה ומעתה נראה דאין חבירו יכול להשמט מלשלם עד שתהיה חלוקה או גיד או איגוד וכאמור שזה תלוי ברצון והסכמה ואין הכרח מצד הדין לזה כלל מכמה טעמים הנ"ל ועוד היה מקום להזכיר טעמים זולת זה ואין צורך דיש בזה כדי די וכאמור וא"כ נראה דהדרים בחצר וכן המשתמשים בבתיהם ע"י עצמם או ע"י באי כחם צריכים לשלם חלקם בתקוני החצר הצריכים ואין לך תקונים הנצרכים כאלו הנזכרים בשאלה וכמ"ש מרן ז"ל סי' קס"א ס"א וס"ד וכמבואר בהרמ"ה מקור ד"ז דהדרים או המשתמשים חייבים בכל וממשכנים אותם ואין פטור רק להאומר לא מאגרייכו ולא מצערייכו דאז אין כופין אותו לשלם אבל משכירים ביתו ומנכין מעט מעט כמתבאר מלשון מרן ומדברי הרמ"ה ומ"ש המשה"ר מע' ש' אות ע"ט וה' ודבר שלום דמשלם מושלם ואין מנכין נראה דלא היה בידם דברי הרמ"ה ז"ל ואם אינה עשויה למיגר נראה דדרים ומשתמשים בביתו עד שישלם כדין הבית והעליה וכמ"ש מרן ז"ל סי' תס"ד ס"ה וכמו שדימה אותם הרמ"ה ע"ש ואין א' מהם יכול לומר לא אשלם רק חלקי דמדברי מרן והרמ"ה הנז' מתבאר דחוב זה מוטל על הדרים ע"ש זהו הנלע"ד בזה ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן ל"ד

שאלה שותפים שנתעקלו נכסיהם ע"י הב"ד עד שישבעו זל"ז שבועת השותפין ובא א' מהם ליקח את חלקו ושכנגדו לא רצה לעמוד בעת השבועה אם יכולים להשביעו

תשובה נראה פשוט דיכול לישבע בפני ב"ד ושלא בפני שכנגדו שהרי פסק מרן סי' פ"ז סכ"ג דאם השביעוהו שלא בפניו אם נשבע כתקונו ע"ד ב"ד נפטר וקי"ל בעלמא דכל היכא דלא אפ' כדיעבד דמי ומינה דבנ"ד כיון דלא רצה לעמוד בעת השבועה הו"ל לא אפשר ונשבע גם לכתחילה שלא בפני בע"ד. ועוד דכיון דנכסי הלה מעוקלים עד שישבע לו חבירו והוא אינו רוצה לעמוד בעת השבועה מצד האמת והצדק לאו כל הימנו לעכב נכסי חבירו ולהפסידו ודומה לזה כתב העה"ש בשם הריטב"א סי' פ"ז אות י"ט גבי פועלים וחנוני דנשבעים זה שלא בפני זה דה"ד אם אפ' דאיתנהו בעיר אבל בלא"ה לא יפסידו נמצא בשביל שאינו נמצא ושכן דעת ב' רבותיו וכן דעת הרמ"ה ומכ"ש וק"ו בנ"ד מב' טעמים שהזכרתי

והגם דהריטב"א בתשובה העיר בזה וצידד לדחות למה שהוכיחו דבדיעבד מהני כמ"ש מרן הב"י מ"מ מלבד דאנן בתריה דמרן גרירי גם להוציא עוד בה דהוא ז"ל מודה במשביעו מן הספק ואינו תובעו בריא כיע"ש ונ"ד נמי אין כאן בריא ועוד דלדינא כתב שם אע"פ שאין להשיב מן הדין וגו' ומשמע דרק לדחות שאין ראיה אך אינו חולק ועוד דכן דעת רבותיו ואף אם יהיה חולק הוא ז"ל לרבותיו שומעין. וכן יראה המעיין שם דממה שסיים ובשם הרי"ף ראיתי שהיה חולק על דין זה משמע דהוא ז"ל אינו חולק ועוד דהתם קאמר להדיא בסוף דבריו כיון דאיתיה במתא הא ליתיה במתא נראה דגם הריטב"א אינו מעיר עי"ז כלום וא"כ בנ"ד דכליתיה דמי שפיר הויא שבועה ועדיפא מהא נ"ל דכה"ג דאינו רוצה לעמוד גם הרי"ף מודה וכמש"ל מילתא בטעמא. וכן נ"ל להוכיח בק"ו מדין קבלת עדות שלא בפני בע"ד דפסק מרן בש"ע סי' כ"ח סט"ו דאם עברו וקיבלו אין דנין על פיו ואפ"ה פסק מרן ז"ל סי' מ"ז דאם היו העדים מבקשים לילך למד"ה ושלחו לבע"ד ולא בא הרי אלו מקבלין שלא בפניו ע"ש ומינה ומינה לאם הוא אומר לב"ד שאיני רוצה לעמוד בקב"ע דודאי מקבלין שהרי כל עיקר הטעם משום דלא אפשר ועדיף מדיעבד ומינה נמי לנ"ד שלא ירצה לעמוד בעת השבועה הגם דרצונו