שואל ונשאל חלק א רמד

השמיט דעת הרמב"ן ז"ל וכן קשה למה השמיט סברת וי"א שזכר הטור דחולץ בימין שלו שהוא שמאל כל אדם ודעת הסמ"ג והסמ"ק דחולץ בימין כשאר כל אדם וכתב על זה הטור דהני מסתברא ועוד קשה דכיון די"א דחולץ בשתיהם ויש מי שנסתפק הא ודאי דאין ספק מוציא ודאי ולמה הזכיר לגמרי דעת יש מי שנסתפק ומה גם דכתב זה באחרונה ונקטי' בעלמא דיש ויש הלכה כיש בתרא. ועו"ק דבפי' סדר החליצה אות מ' נראה דדעת מרן כמו שנהגו דחולץ בשתיהם כיע"ש. ומכל זה נלע"ד דדעת מרן ז"ל כי"א קמא דחולץ בשתיהם דהוי כאלו לא זכר רק י"א קמא לבד דודאי כן דעתו כאלו סתם וכן בהרבה מקומות מביא גם לשון יחיד יש מי שאומ' בלתי חולק והכי נקטינן. ומה שהשמיט דעת הטור ודעמיה משום דכשחולץ בשתיהם יצאנו ידי דעת הטור ג"כ ולכן השמיט ג"כ דעת הסמ"ג והסמ"ק דחולץ בימין כל אדם דבזה האופן שכ' מרן דחולץ בב' יצאנו ידי כל הדעות הנז"ל. ומה שכתב דיש מי שנסתפק וגו' היא דעת הרשב"א שהצריך עיון בדבר וכונתו בזה כדי שהמורה יחוש לזה שאם אפשר בשאר האחים יותר טוב וכן אם אפשר ביבום יותר טוב לחוש לסברא זו אבל סברת הרמב"ן לבדה דאין לו תקנה נראה למרן ז"ל דיחידאה ולא חיישנן לה ועוד דכל הפוסקים חולקים על הדעה הנז' דלכל הדיעות השלשה הנזכרים יש לה תקנה אם בתורת ודאי או בתורת ספק. אך לענין דעת הרשב"א לא חשיב לה יחידאה כיון דאיכא הרמב"ן דס"ל עדיפא מזה דאין לו תקנה ולכן לענין הספק הויא דיעה שאינה יחידית וע' לה' גנת ורדים חאה"ע כלל ב' אות א' מה שהאריך בזה ואכמ"ל כעת ועי"ל דס"ל למרן ז"ל דגם הרמב"ן ז"ל מתורת ספק אתי עלה ולכן כתב שאין לו תקנה ולא בתורת ודאי ודייק לה ממ"ש הרשב"א ז"ל בחידושיו וי"א שאעפ"ך יש לחוש דשמא אינו חולץ כלל וגו' וזה אין לו ימין וס"ל דזו היא סיבת דעת הרמב"ן דאין לו תקנה ולא דיעה מחודשת דלהרמב"ן ברירא ליה מילתא דאין לו ימין ועוד דכיון דלא מצינו שהביא הרמב"ן הוכחה לזה רק דחה ראית החולקים על הסוברים דהויא ספק ש"מ דבשיטתיהו קאי ולא דיעה מחודשת כיע"ש בהרשב"א. ומעתה נראה לע"ד דהעיקר הוא כי"א דחולץ בשתיהם חדא דבכה"ג יצאנו כמעט ידי כל הדיעות וכן ראיתי להרשב"ץ ז"ל ח"א סי' קס"ז שכתב וכיון דלא איפשיטא בעיין אי אזלינן בתר דידיה או בתר מיניה חולץ בשתיהן ותו ליכא לספוקי כלל ע"ש ותו דכן נראה דעת מרן ז"ל בש"ע ובפירוש סדר חליצה ותו דכן דעת הרשב"ץ שהוא אחד מגדולי הפוסקים וראה דברי זה ודברי זה וכתב דבכה"ג ליכא לספוקי כלל ע"ש ותו דכן המנהג בין הספרדים וכנראה מדברי מרן ז"ל בפירוש סדר חליצה ומדברי מהר"י בנבנשת בס' גט פשוט בסופו אות ע"ז ע"ש ומדברי ה' בית יהודה דף קי"א. וכן המנהג בין האשכנזים ג"כ כמ"ש מור"ם ז"ל בהגה ונהגו כסברא ראשונה ע"ש וכ"ן דעת בעל סדר חליצה ודעת שאר הפוסקים מרבני ספרד ומרבני אשכנז וכ"כ ה' הליכות יעקב מע' ח' אות. להוכיח שכן מנהגינו פה אי ג'רבה יע"א לסדר חליצה לאיטר החולץ בשתיהם כיעו"ש וכנלע"ד עיקר אם מצד הדין אם מצד המנהג וכן מתבאר מדברי ה' יד אהרן אה"ע הגהב"י ז"ל אות י"א דדעת הרמב"ן והרשב"א מסופקת היא ואין ספק מוציא מידי ודאי וכאמור ושהעיקר הוא כדעת הפוסקים דאיטר חולץ ושכן נתפשט המנהג עש"ב וכאמור הכו"ח ביום ח"י חשון התר"ץ ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן יו"ד

שאלה איטר רגל ויש לו אחים אם חולץ בב' רגליו בבת אחת או בזה אחר זה

תשובה מרן ז"ל בפירוש סדר החליצה אות מ' אחר שהביא מחלוקת הפוסקים ושהמנהג הוא לחלוץ בשתיהם ודלא כהרמב"ן והרשב"א סיים ונראה לי שאם יש לו אח אחר צריכה לחלוץ ב' רגליו בבת אחת שבידה האחת תחלוץ רגל זה בעודה חולצת רגל שני בידה אחרת שאם חולצת רגל אחד קודם חבירו איכא למיחש דילמא קי"ל כמ"ד שאינו חולץ אלא ברגל האחר