שואל ונשאל חלק א קכא

ואז יוכל להשתמש בה בצונן בדרך עראי אבל להשתמש בקביעות כבר כ' מור"ם שם שנוהגים להגעיל ע"ש וא"כ ודאי שיזהיר את הקצבים להשמר מזה חדא דכמה פעמים יהיה בהם גומות ולא מהני להו אלא ליבון ע"ש ובמור"ם ועוד דהקצבים מלאכתם קבועה והו"ל קביעות אך אם במקרה לא נמצא בידם סכין אלא של גויים ובדקוה ואין בה גומות ינעצוה עשרה פעמים באופן הנז' והגם דיש פנים לומר דהבהמה נשאר בה חום קצת נראה דאין לחוש וכמ"ש מרן ז"ל סי' יו"ד ס"ג דאם רגיל לשחוט טריפות תדיר צריך נעיצה עשר פעמים בקרקע קשה אלמא דלא חשיב זה חמין ממש וכ"ש בנ"ד כנלע"ד הכו"ח ביום ה' אדר התרפ"ו ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן ל"ח

שאלה האם מותר לקצבים שירחצו בני המעים של הבהמות הכשרות עם הנכרים שרוחצים הבני מעים של בהמותיהם בכלי אחד

תשובה מבואר בסי' קכ"א ס"א דכלי של גוים שדרך להשתמש בו בצונן מדיחן ומשפשפם היטב ואח"כ שוטפן במים ומבטלן והם מותרים אך בנ"ד שאינו קונה מהם רק שואל א"ץ טבילה כמבואר בסי' ק"ך ס"ח. וכ"ז באם עושה הישראל בכלי לבדו אבל בעושים בכלי אחד ודאי דאסור דהרי זה כטובל ושרץ בידו. דהגם שהדיחו הישראל ושפשפו היטב ושטפו במים הרי בא אליו האיסור בכל עת שמדיחין בו הנכרים עמו. ועוד יש לחוש לתערובת ואיחלופי ובשר שנעלם מן העין דשכיחי בכה"ג ולכן ודאי דיש למנעם מזה ואפילו שלא בבת אחת ומכשיר הכלי באופן הנז' אלא יהיו כלי ישראל לבדם וכן נכון וראוי לעשות איבע"א קרא. איבע"א סברא וכאמור הכו"ח ביום ה' אדר התרפ"ג ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן ט"ל

נשאלתי מהחה"ש הדה"מ כמה"ר ר' מכ'לוף עידאן נר"ו ביתומה קטנה שיש לה חלק בס"ת ותפוחי כסף שלו שירשה מאביה האם יכולה אמה למכור התפוחים הנז' לצורך נישואיה בעת שיש לה נכסים אחרים למכור אלא שצריך להם איחור והכנות

תשובה מרן ז"ל באו"ח סי' קנ"ג ס' יו"ד כתב דיחיד בשלו שלא הקדישו לקרות ברבים י"א דאפי' ס"ת עצמו יכול למכור ויש מי שאוסר אא"כ ללמוד תורה ולישא אשה ע"ש וכ' הבאה"ט שם בשם המ"א וצ"ע על מה סומכין העולם שמוכרים ס"ת אפילו נתנו לבה"כ לקרות בהן ומשתמש בדמיהן וצ"ל כיון דהמנהג כן הו"ל כאלו התנו בתחילה כמ"ש ביו"ד ע"ש ואנן בדידן לא נתברר המנהג בזה ואפשר דהוי כמנהגם ומזה מצינו שיש שנדחקים לפרנסתם ומוכרים ויש לדחות דאין הקונה והמוכר יודעים ומכירים שיש איסור בדבר זה. ומ"מ נלע"ד דבתשמישי ס"ת כגון תפוחים וכתרים שלפי מה שראיתי נהוג כה דרך כל בעלי הספרים להוליך זה לביתם תמיד בזה י"ל דליכא חששא זו שהקדישו אותם לרבים דאי איתא היה להם למסרם לרבים. וכן באמת הדעת נוטה שאם ישאלו לבעלי הספרים יאמרו שהוא שלהם ממש וברשותם הוא עומד ואינו של רבים כלל. וא"כ נלע"ד דיש להתיר מטעמים או א') שכ' הבאה"ט שם דבתשמישי' לכ"ע מותר היחיד למכרן ולהשתמש בדמיהם והגם דביו"ד כ' פליגתא גם בתשמישים אפשר דהאוסר אס"ת קאי ע"ש ונראה דמצד דכן ס"ל לה' הנז' ובלתי הכרח אין לדחות סברתו שאמר דבתשמישים לכ"ע מותר ועוד דמסתברא דאפושי פליגתא לא מפשינן לכן נראה דהאוסר לא קאי רק אס"ת. ב) דהויא מיהא שעת הדחק שלא תתעגן הבת הנז' מלינשא ובכה"ג יש לסמוך על סברת המתיר כיון דמרן ז"ל הזכיר לשני הדעות מטעם זה כפי הרשום בזכרוני מכללי מרן ז"ל. ג) דלעד"ן דכיון דאין ביכלתם כעת למכור דבר אחר ואם יתאחרו מלמכור