שיטה מקובצת על כתובות צח:

כאן במשנתינו שנה רבי שסתם המשנה כל שמוסיפין לשליח של בעל המעות הוא דהיינו המשלח ואלמנה שליח יתומים היא כל מה שאשתרשא אשתרשא ליתומים שהם של משלח ולא מציא למימר אנא ארווחי דומיא דשליח ובע"ה. הוסיפו לו בתוספתא דמסכת דמאי היא אי אמר ליה בע"ה לשלוחו צא וקח לי פירות מן השוק והלך ולקח והוסיף לו החנוני מנה יתירה על המדה חולקין שליח ומשלח. ואמר רמי בר חמא כו' בדבר שיש לו קצבה שמוכרים אותו במדה במשקל ובמנין והוסיפו לו מנה יתירה חולקין דמתנה הויא יש לומר דלשליח נתנה ויש לומר דלבע"ה נתנה בדבר שאין לו קצבה שמוכרין אותו באומד כגון חלוק וטלית וירק הנמכרין באומד ופעמים מוכרים בזול ופעמים בצמצום הכל לבעל המעות שאין כאן מתנה אלא בשביל המעות וסתם לן רבי במשנתינו כר' יוסי. רש"י במהדורא קמא: וז"ל הריטב"א כאן שנה רבי הכל לבעל המעות פירוש דכיון שיש עליה שם שליח והיא מוכרת בשל אחרים דינה כשליח ואליבא דמ"ד המותר לבעל המעות דתניא הוסיפו לשליח מדה אחת יתירה הכל לשליח דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר חולקין והתניא ר' יוסי אומר הכל לבעל המעות אמר רמי בר חמא אמר ר' יצחק כאן בדבר שיש לו קצבה וכאן בדבר שאין לו קצבה פירוש קמייתא בדבר שיש לו קצבה דודאי התוספת שהוסיפו במנה במתנה נתנוהו המוכרים ר' יהודה סבר מסתמא דעתו ליתנו לשליח כדי שיחזור ויקנה ממנו פעמים אחרות ור' יוסי מספקא ליה אם נותנו לשליח או לבע"ה ומן הספק חולקין ואידך דר' יוסי בדבר שאין לו קצבה דלאו מתנה היא אלא דמי דבר הנקח ובתורת דמים יהביה ללוקח וכיון דכן הוי לבעל המקח פירש"י סתם לן תנא כר' יוסי דהא מתניתין דבר שאין לו קצבה ונראה מדבריו ז"ל דר' יהודה הכי נמי פליג בברייתא בדבר שאין לו קצבה ואינו מחוור חדא דלית ליה לשוויא פלוגתא בכדי ועוד מהיכי תיתי ליה לר' יהודה לומר בדבר שאין לו קצבה שיהא הריוח לשליח דהא ודאי מוכר בתורת דמים נתן ועוד מדאמרינן לקמן בסוגיין אליבא דר' יהודה דזבן שוה שש בשלש ומאי רע רע בדמים דאמר ליה אי זבנת לי בשית הוה שוה תריסר דאלמא לר' יהודה בדבר שאין לו קצבה המותר לבעל המעות הוא לכך יש לפרש דמתני' דברי הכל היא ואליבא דדברי הכל סתמה רבי ולא פליג ר' יהודה אלא בקמייתא מטעמא דאמרן ע"כ: וז"ל הרא"ש ז"ל כאן שנה רבי הכל לבעל המעות נראה לר"ת דמתני' אתיא בין לר' יהודה בין לר' יוסי דהא דפליגי בדבר שאין לו קצבה ר' יהודה סבר הכל לשליח ור' יוסי סבר הכל לבעל המעות לא פליגי אלא בכה"ג שנותן לו מחמת תוספת דא"ל קח זה עבור מקחך ועוד אני מוסיף משלי אבל אם מכר לו בזול מחמת טעות כעין משנתינו שוה מאתים במנה אפילו ר' יהודה מודה הכל לבעל המעות דאי לא תימא הכי קשיא דר' יהודה אדר' יהודה מדתניא לקמן ר' יהודה אומר אף בזה בעל המעות לא מעל מפני שיכול לומר חלוק גדול הייתי מבקש ואתה הבאת לי קטן ורע ומסקינן מאי רע רע בדמים דאמר ליה אי מייתית לי בשית הוה שוה תריסר ואם תימצי לומר קסבר ר' יהודה הכל לשליח מאי נפקא ליה מינה לבעל המעות הלא אינו מרויח כלום דכל הזול לשליח אלא ודאי כי האי גוונא מודה ר' יהודה דהכל לבעל המעות וכן מוכח נמי מדקאמר כאן שנה רבי הכל לבעל המעות ולא קאמר מתני' ר' יוסי היא. ולא נהירא לי דאי אפשר לעמוד על דעתו של ר' יוסי דכיון דתרוייהו איירי שנתן לו מחמת תוספת מאי שנא דבדבר שיש לו קצבה קאמר חולקין ובדבר שאין לו קצבה קאמר הכל לבעל המעות כיון דבמתנה הוא נותן בתרוייהו מספקא לן אי לשליח או לבעל המעות הלכך נראה לפ' דלא פליגי בדבר שאין לו קצבה והך ברייתא דמייתי תלמודא ר' יוסי אומר הכל לבעל המעות לא נחלק עליו ר' יהודה באותה ברייתא. אי נמי נראה ליישב פירש"י ז"ל ור' יהודה לקמן לדבריו דת"ק קאמר לדידך דמוקמת לה דשוה שש בשלש ובע"ה מעל משום דס"ל הכל לבעל המעות אפ"ה הוה ליה למימר דלא מעל בעל המעות משום דאי אייתית לי בשית הוו מוזלי גבי טפי אבל בקטנית מודינא לך לפי סברתך אבל לדידי לעולם בעל המעות לא מעל דהכל לשליח ע"כ: כאן שנה רבי הכל לבעל המעות ואין לדחות לפירוש הירושלמי דמוקי לה כשהוזיל והוקיר הא לאו הכי הדר הלכך שאני הכא דלא יצא הקרקע מרשות היתומים והוזל והוקר ברשותם דא"כ גבי שוה מאתים במנה היא תחזור להם הקרקע אלא ודאי הכא והכא קנאתו כדפ"ל. לשון הרא"ש:

אמר רב פפא הלכך וכו'. רבינו חננאל גריס הלכתא ותימא לגירסתו מאי פריך מאי קא משמע לן למפסק הלכתא קא אתי הכי הוה ליה למפרך ולימא הלכה כר' יוסי ומשני שנוייא דשנינן שנויא הוא ואי אמר הלכה כר' יוסי לא הוה ידענא פירושא דמילתיה דהכא קאמר חולקין והכא קאמר הכל לבעל המעות. לשון הרא"ש ז"ל: וז"ל רש"י ז"ל במהדורא קמא מאי קמ"ל רב פפא דמוקי הלכתא כר"י פשיטא דהא קי"ל ר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי ומשני הא קמ"ל דשנויא דשנינן כאן בדבר שיש לו קצבה וכו' שנויא היא ע"כ: וז"ל הריטב"א ז"ל אמר רב פפא הילכך וכו' מאי קמ"ל לפירוש רש"י ז"ל דה"ק מאי קמ"ל לימא הלכה כר' יוסי אי נמי פשיטא לן דר' יוסי ור' יהודה הלכה כר' יוסי ולאידך פירוש נמי מאי קמ"ל דהא בקמייתא פשיטא דהלכה כר' יוסי ובאידך ליכא פלוגתא ודברי הכל היא ועוד דסתם מתני' כותיה ומהדרי קא משמע לן דשנויא דשני שנויא היא ע"כ:

אבעיא להו א"ל זבין לי לתכא וכו'. א"ל בעל הבית לשליח זבין לתכא מכור לי חצי בית כור מקרקעותי וזבין כור מוסיף על דבריו הוי שליח שמכר יותר ממה שאמר לו בעל הבית ואותה תוספת לא קנה לוקח אבל לתכא מיהא קני לוקח דבההוא לתך עבד שליחותיה. או מעביר על דבריו הוי דכיון דעבר על דעתו של בעל המעות וזבין טפי אפילו מלתכא נמי לא עבד שליחותיה. גזבר שאמר לשלוחו תן חתיכת בשר לאורחים חתיכה לכל אחד ואחד ושגג ונמצא שהוא בשר קדש דאפילו חתיכת בשר יכול אדם להקדיש לבדק הבית. והוא השליח אמר לאורחים טלו שתים וכו' כלן מעלו משלח ושליח ואורחין חייבין בקרבן מעילה משום הכי בעל הבית מעל דבחתיכה אחת מיהא עבד שליחותיה ונפקא לן מקרא במסכת מעילה השליח שעשה שליחותו של בע"ה בעל הבית מעל אמאי מעל הא לא עשה שליחותו הואיל ועבר על דעתו וה"ה נמי שליח אמאי מעל כיון דעברו אורחין על דעתו לעולם מיהא לא תפשוט הכא במאי עסקינן דאמר שליח לאורחין טלו אחת וכו' דכיון דפירש מעיקרא דעתו של בע"ה עביד ברישא שליחותו של בע"ה ומנפשיה הוי מוסיף ושקלי אינהו ברישא שתים אחת מדעתו של בע"ה ואחת מדעתו של שליח ואחת מדעתן אבל היכא דלא פירש לעולם אימא לך מעביר על דבריו הוי. רש"י ז"ל במהדורא קמא: וז"ל הריטב"א ז"ל אלא אי אמרת מעביר על דברי בע"ה הוי אמאי מעל יש מקשים אמאי לא פריך נמי משליח אמאי מעל וכי פרקינן נמי דאמר להו טלו אחת מדעתו ניחא בע"ה ומיהו אכתי קשיא שליח אמאי מעל שהם הוסיפו על דבריו וס"ל דמעביר ע"ד הוו והנכון בעיני דכולה לישנא קלילא וכי פרכינן מבע"ה חדא מינייהו נקטינן וה"ה דקושין משליח וכי מתרצינן נמי לבע"ה ה"נ מתרצינן לשליח שהם נטלו אחת אחת אחת מדעתו של בע"ה ואחת מדעתו של שליח ואחת מדעתם ולפיכך מעלו כלם ע"כ. והתוספות ז"ל תירצו דאין צריך לפרש כן דדוקא שליח בעינן דלימא הכי שלא יסברו האורחים כשאומר סתם שעל דעת בע"ה אומר ובהכי תלוי שהרי מוציאין אותו לחולין אבל מה שהן לוקחין יותר ממה שאמר להם השליח ודאי עושים מדעתם ולא מדעת השליח וכ"כ הרא"ש ז"ל:

וז"ל תלמיד הרשב"א בע"ה אמאי מעל לאו דוקא בע"ה שה"ה לשליח וכו'. כן אמרו משמו של רש"י ולא נהירא דמה ראו לסתור ולא פירשו ושקלו תלת תלת מדעתם וכו' אלא ודאי משמע דהכי פירושא דבע"ה דקאמר דוקא נקט ואיהו הוא דקשיא לן אמאי מעל שהפועלים אדעתא דבע"ה לקחו שתים שתים ואיהו לא אמר אלא אחת נמצא שהשליח בטל שליחותו אבל שליח לא קשיא לן ולא מידי דדינא הוא דלא למעול דודאי פועלין עוברים הם על דעתו שהוא אמר שיטלו שתים והם שלקחו שלשה ודאי מדעתם נטלוה ואינן צריכין לפרש ע"כ. והרא"ה תי' דבשלמא מעילה דבע"ה תליא בדבוריה דשליח אמר שיטלו שתים אי אמרת מעביר על דבריו הוי לאלתר באותה שעה עבר על דבריו של בע"ה אבל מעילה דשליח באכילת פועלים תליא מילתא דכיון שאכלו שתים קיימו דבריו ומיד מעל השליח ולכי אכלי השלישית מילתא אחריתי היא דעבדי באפי נפשייהו ולכך הם מועלים עליה:

ת"ש היתה וכו'. פירוש ומותבינן מדתנן משום דקיימא לן דהלכתא כותייהו והא דאמרינן כל מקום ששנה רשב"ג הלכה כמותו ההוא כללא אמוראי פליגי בה כדאיתא בפ' המדיר ותו אין למדין מן הכללות. הריטב"א ז"ל: מאי לאו דזבנה שוה מנה ודינר במנה ודינר דלא אוזילא מידי לגבי לוקח אלא שמכרה יותר מכדי כתובתה ומאי במנה דקתני במנה שלה דמשמע אוזילא בשביל מנה שלה דשוה מנה ודינר מכרה במנה ודינר להתקבל מנה שלה. רש"י במהדורא קמא. אין לפרש דבכלל דבעי ומאי במנה קא בעי נמי דלמה לי למתני במנה הרי כבר תני היתה כתובתה מנה הילכך לא הוה ליה למתני אלא היתה כתובתה מנה ומכרה שוה מנה ודינר מכרה בטל במנה למה לי וליתא להאי פירושא כלל דא"כ לא משני מידי לכך הנכון דלא קא בעי אלא פירוש הלשון דמשמע דכי קתני במנה היינו דמי המכר דקתני ומכרה שוה מנה ודינר במנה פירוש דזלזלה במכרה ואפשר דלהכי כתב רש"י ז"ל ומאי במנה דקתני ודוק: ומאי אפילו היא אומרת אני אחזיר דינר ליורשין דמשמע דבעיא מהדר להו דינר מעות דאוזילא לגבי לוקח אני אחזיר דינר מקרקעי קאמר דדינר מקרקעי שקלא טפי. וקתני מכרה בטל אלמא מעביר על דבריו הוי ומשני אלמנה שליחת יתומים הויא למכור כתובתה וכיון דמכרה טפי מכדי כתובתה עוברת ע"ד היתומים היא ואהכי מכרה בטל הכא נמי כי אמר ליה זיל זבין לי לתכא וזבין לי כורא. רש"י במ"ק: וכתב הרא"ה ז"ל דלפום הא דקסבר השתא רשב"ג ארישא פליג ולאו אסיפא דאלו היא אומרת אני אחזיר את הדינר ליורשים דינר מקרקעי אפילו בכדי תשעה קבין ובגנה בית חצי קב הדין נותן שיהא המכר קיים דמאי אכפת ליה כיון דמהדר ליה אלא לאו ארישא קאי. וכ"כ הריטב"א וז"ל ומאי אפילו דינר מקרקעי פירוש ולפי זה רשב"ג לאו אסיפא קאי אלא ארישא שרוצין לקוחות להחזיר מעות ואמר רשב"ג דטענייהו טענה עד שיהיה באונאה שיעור ולא אצטריך תלמודא לפרושי לן הכי דפשיטא ליה דע"כ הכי מצטריכנא לפרושי ודכותה בתלמודא ע"כ: לא בדאוזילא שמכרה מנה ודינר במנה ומש"ה מכרה בטל דבשעת מכירה קא מעוותא ליתמי ומצו אמרי לה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי אבל מכרה שוה מנה ודינר במנה ודינר דליכא עוות בשעת מכירה המכירה קיים דמוסיף על דבריו הוי. רש"י ז"ל במהדורא קמא: