שיטה מקובצת על כתובות עח:

וז"ל רש"י במהדורא קמא בפי' המשנה אמר רבי יהודה כו'. מפרש רבן גמליאל אהיכא קאי אב"ה דאמרי אל תמכור לכתחלה או אב"ש דאמרי תמכור דקאמרי ליה הואיל וזכה באשה שנתארסה לו מי לא זכה בנכסים שנפלו לאחר שנתארסה. על נכסים חדשים שנפלו לה משנשאת אנו בושים כלומר קשיא לנו מה שתקנו לבעל פירות תחת פרקונה דפרקונה לא שכיח ובדין הוא דתמכור אפילו לכתחלה אלא שתקנו לה חכמים ואתם מגלגלים עלינו הנכסים הישנים שנפלו לה עד שלא נשאת באירוסין דלא תמכור לאחר שנשאת שאם אתם אומרים דמכרה בטל בעודה ארוסה דאכתי חדשים הם כ"ש דמכרה בטל לאחר שנשאת קרי להם ישנים לאחר שנשאת ע"כ. ומשמע דהיינו כפי' ר"ת ז"ל. ויש לי לפרש עוד דלשיטת רש"י לעולם פי' על החדשים היינו על הנכסים שנפלו לה משנשאת דאע"ג דאיבעיא לן אי אמרו לו שקלי וטרי אליבא דב"ש מיהו נפקא לן לדידן דכיון דקא מתמהי עלייהו דב"ש אמאי תמכור לכתחלה ממילא שמעינן מנייהו דבנשאת מכרה בטל ואהכי מהדר להו ר"ג על החדשים אנו בושים כו' פירוש דכיון דקא מתמהית עלייהו דב"ש כולי האי אע"ג דב"ש במקום ב"ה אינה משנה ממילא נשמע לדידן דכשנשאת מכרה בטל אפילו נפלו לה משנתארסה דלהכי אהני לן שקלא וטריא דב"ש משום דנפקא מינה לדידן היכא דנשאת הלכך קא מהדר להו על החדשים אנו בושים כו' ואי אדיעבד קיימי פירושו לשיטת רש"י דקשיא להו בדיעבד לב"ש ולכתחלה לב"ה דבעו למימר דאפי' בדיעבד מכרה בטל ותיקשי לב"ש דאמרי מוכרת לכתחלה ותקשי לב"ה דאמרי מכרה קיים וכן כתב רש"י או דילמא אדיעבד נמי פליגי כו' ולהכי כתבו קושיית ב"ש בהדי קושיית ב"ה לאשמועינן דסבירא ליה דמכרה לאחר שנשאת ב"ה נמי מודו דמכרה בטל דכיון דקא מתמהי עלייהו דב"ש אע"ג דאינה משנה אלמא דבעו למימר דמשנשאת מכרה בטל ואפילו לב"ה ולהכי הדר להו ר"ג על החדשים כו' אלא שאתם מגלגלים עלינו את הישנים פי' אע"ג דנשיב לכם אנפלו לה משנתארסה ומכרה כשנתארסה דלא דמי ארוסה לנשואה אכתי תשיבו לי ממכרה משנשאת דסבירא לכו דב"ה נמי מודו לכם ואהא אני משיב לכם על החדשים אנו בושים כו' אבל לשיטת ר"ת אין להם שקלא וטריא בב"ש כלל אלא אב"ה בלחוד קשיא אמאי מכרה קיים ואין בדבריהם רמז לענין מכרה משנשאת ולא מיירי אלא בנפלו לה משנתארסה ומכרה משנתארסה ואהא קא מהדר להו מעתה תיקשי מאי על הישנים והא חדשים נינהו:

וז"ל רבינו יהונתן אמר רבי יהודה אמרו לפני רבן גמליאל כו'. מפרש בגמרא דר' יהודה אדיעבד קאי ואב"ה קאי דקא שמעינן ליה לב"ה דאמרי לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים ואמרו לו אמאי קאמרת מכרה קיים הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים ואפילו בדיעבד יהא מכרה בטל כדאשכחן בנפלו לה כשנשאת. אנו בושים כשאנו אומרים מכרה בטל כלומר קשה לנו מה שתקנו תחת פרקונה דפרקונה לא שכיח ובדין הוא דתהוי מכרה קיים אלא שתקנו לה חכמים שהבעל מוציא מיד הלקוחות לאלתר משום פירות ואתם מגלגלים עלינו את הנכסים הישנים כלומר שיש זמן מרובה שנפלו דהיינו שנפלו לה עד שלא נשאת דנימא דתהוי מכרה בטל הלכך לא מחמרינן כולי האי ואם מכרה ונתנה קיים ע"כ. והיינו כשיטת ר"ת. ובסיפא פי' ז"ל וז"ל על החדשים כדפרש"י כלומר קרובים לנפילה אנו בושים וקשה לנו אמאי בטל כיון דזבנה דדי לנו להחמיר [שלא תמכור לכתחילה ואתם רוצים להחמיר] בישנים לנפילה דהיינו נפלו לה עד שלא נשאת ואע"פ שבשעת מכירה כבר נשאת לא איכפת לן להחמיר בה כל כך. ע"כ:

וז"ל תלמידי רבינו יונה אמר ר' יהודה אמרו לפני רבן גמליאל למה אמרו דבדיעבד מכרה קיים הואיל וזכה באשה שהיא ארוסתו ואסורה לכל העולם לא יזכה בנכסים ושלא תוכל היא למכור אמר להם על החדשים אנו בושים כו'. כלומר בשנפלו לה משנשאת אנו בושים ובטלנו מכירתה אלא שאתם רוצים לגלגל עלינו את הישנים אותם שנפלו לה קודם שנשאת שמכרה קודם שנשאה שגבי זה לא תהיה מכירתה קיימת. ע"כ:

וז"ל הר"י מטראני ז"ל הואיל וזכה באשה כו'. פי' ואמאי אמרי' אם מכרה ונתנה קיים אמר להם על החדשים אנו בושים דהיינו אחר שנשאת שהבעל מוציא מיד הלקוחות אנו בושים למה מוציא והלא הנכסים שלה הם ואתם מגלגלים עלינו עוד הישנים כשמכרה בעודה ארוסה ע"כ. ומ"מ שיטת ר"ת ז"ל היינו כי קאמר בגמרא אלכתחילה או אדיעבד הוה ליה כאילו אמר ארישא או אסיפא דברישא ליכא למימר כי אם אלכתחילה אבדיעבד ליכא למימר מכרה בטל כיון דנפלו לה עד שלא נתארסה. ובסיפא ליכא למימר דקיימי כי אם אדיעבד דב"ש במקום ב"ה אינה משנה. וקשיא ליה ז"ל דאמאי לא נקט הבעיא ארישא קאי או אסיפא ותירץ שכן דרך התלמוד דבעי בלשון שפושט לבסוף ולא הוה שייך למימר ש"מ אסיפא שאין נזכר בברייתא לא רישא ולא סיפא ואין להקשות דהוה ליה לאורוכי ארישא קאי או אסיפא ובדיעבד והיינו כי היכי דלא נטעי דקאי אב"ש לכך האריך וקאמר אסיפא ובדיעבד דלית לן לאורוכי וליכא למטעי דב"ש במקום ב"ה אינה משנה: והרשב"א כתב וז"ל איבעיא להו רבי יהודה אלכתחלה או אדיעבד פי' ר"ח אנפלו לה עד שלא תתארס דמודים ב"ה שמוכרת לכתחילה או אנפלו לה משנתארסה דאמרי ב"ה דלכתחלה לא תמכור אלא שאם מכרה ונתנה קיים ואי קשיא לך א"כ הוה ליה למימר ארישא או אסיפא נ"ל משום דהוה ליה לאורוכי בלישניה ולמימר ארישא או אסיפא ואדב"ה ע"כ.

ולשיטת ר"ת שפיר גרסינן בברייתא דמייתי אמר להם אף זו לא תמכור כו'. ואע"ג דעלה מאי דקאמר איהו מעיקרא מכרה ונתנה קיים כב"ה קיימינן וכיון שכן למה להו לאהדורי אף זו לא תמכור כו' והא עלה קאי המקשן תירצו בתוספות דה"ק בזה אני מודה שהיא כאשתו בענין שלא תמכור לכתחלה לומר דס"ל כב"ה ולהכי מהניא הקישא דזו אשתו דזו אשתו קאמרי אינהו לענין שלא תמכור לכתחלה דהכין הוא קושטא דמלתא. ולשיטת רש"י בפירושא בתרא ניחא טפי דאינהו בין ב"ש בין ב"ה הוו קא פרכי וכדפרשי' לעיל ואי הוה מהדר להו על החדשים אנו בושים כו' הוה אמרינן דנפלו לה משנתארסה ונתארסה כל אחד ואחד אזיל לשיטתיה ב"ש אזלי לשיטתייהו וב"ה אזלי לשיטתייהו לכך אהדר להו דאיברא ודאי קושטא דמלתא הוא שלא תמכור לכתחלה וכו' כב"ה ודלא כב"ש דסברי דתמכור לכתחלה.

ומיהו כתבו תלמידי רבינו יונה ז"ל ברוב הספרים כתוב אף זו לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים אמרו לו הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים אמר להם על החדשים אנו בושים כו'. ורש"י אינו גורס אותו משום דקשה לו היאך אפשר לגרוס כן דאם אף זו לא תמכור נאמר על הארוסה למה לא תמכור לכתחלה ואם נפרש דעל הנשואה אתמר היכי קאמר דאם מכרה ונתנה קיים וכיון דנשואה בדיעבד מכירתה מכירה דין הוא דאם נפלו לה משנתארסה ועדיין היא ארוסה שתמכור לכתחלה אמרו לו הואיל וזכה באשה שהיא ארוסתו לא יזכה בנכסים ולא תוכל למכור אמר להם על החדשים אנו בושים שאינה מוכרת לכתחלה משנשאת אלא שאתם מגלגלין עלינו שלא תמכור בדיעבד ואסיקנא דכיון שנשאת אין מכירתה כלום ואפילו בדיעבד הבעל מוציא מן הלקוחות. ע"כ: והריטב"א פי' כפי' ר"ת ובסוף פירושו כתב וז"ל ואפשר דגרסינן אמר להם אף זו לא תמכור ואף על פי שהם לא שאלו אלא על דיעבד דאפילו לכתחלה מודה ר"ג וה"ק אף זו שאתם שואלים עלי' למה מכרה קיים הא ודאי דין נשואה יש לה שלא תמכור לכתחלה אבל אם מכרה ונתנה קיים ע"כ. ולפי' בתרא דרש"י ניחא דפשיט שפיר דאמרו לו דיעבד קשיא להו אבל לשיטת ר"ת ז"ל דהבעיא היינו אי קאי ארישא או אסיפא מנליה דקאי אסיפא דילמא ארישא קיימי ואפי' נפלו לה עד שלא נתארסה ונתארסה נמי מכרה בטל בדיעבד ותירצו בתוספתא דודאי אסיפא קאי דארישא לא הוו אמרי מכרה בטל ועוד מדקא מהדר להם אף זו לא תמכור לכתחילה ש"מ דאסיפא קאי. ואדרבא לשיטת ר"ת ולגירסתו פשיט שפיר טפי לרש"י דלא גריס בברייתא דמייתי אמר להם אף זו לא תמכור כו' מנלן דאמרו לו דמתני' דאמרו הואיל וזכה באשה וכו' אדיעבד קיימי דילמא תרתי אמרו לו מעיקרא קשיא להו דאפילו בדיעבד מכרה בטל ואהדר להו על החדשים כו' והיינו ברייתא ושוב אמרו לו הואיל וזכה באשה כו' לומר דלכתחלה מיהת לא תמכור ואמאי מוכרת לכתחלה לב"ש ועל זה אהדר להו נמי על החדשים כו'. וכפי שאלתם תשתנה פי' תשובת על החדשים אנו בושים כו' דוק ותשכח במאי דפרי' לעיל וכיוצא בזה מצינו בתלמוד בכמה דוכתי לשון אחד בשוה בסגנון אחד ופירושו משתנה כפום דוכתיה ולפי' ראשון דפי' רש"י קשיא טובא דהיכי פשיטא דהיכא דנפלו לה עד שלא נתארסה אמרו להם דאפילו בדיעבד מכרה בטל דילמא הך ברייתא מיירי בנפלו לה משנתארסה. ויישבו התוס' בדוחק דשפיר גרסינן אף זו לא תמכור כמו שכתוב בספרים אף לפי' קמא דפי' רש"י ולכך גירס עם פירושא בתרא ניחא דפשיט שפיר כנ"ל:

הואיל וזו אשתו כו' אף על גב דאיכא הפרש טובא בין ארוסה לנשואה מ"מ לענין אישות שוין הן דכי היכי דנשואה אסורה לכל העולם ה"נ ארוסתו אסורה לכל העולם והיינו דקאמרי הואיל וזו אשתו כו' ועוד כיון דעומדת לינשא כנשואה דמיא וכשכתבו התוס' לעיל וכ"ש כיון דכבר נשאת הרי למפרע נדונה הארוסה כנשואה ואי מפרשים אף זו מכרה בטל לכשתנשא תהיה למפרע מה שמכרה בעודה ארוסה בטלה וכדפרשי' לעיל בשם ריב"ש אתיא שפיר טפי כנ"ל:

אמר להם על החדשים אנו בושים כו'. קצת קשה בשלמא על שאלת הואיל וזכה באשה וכו' שייך שפיר לאהדורי על החדשים וכו' לומר דאפילו בנשואה שזכה ממש אנו בושים והיאך נגלגל עלינו את הישנים אבל כי שיילינן דנקיש ארוסה לנשואה מה זו תשובה על החדשים כו' יהיה נמי כן בארוסה ונקיש על זה ועל זה דסוף סוף תקשי דנקיש להו. וי"ל דה"ק על החדשים אנו בושים על מה שאמרנו בטל אפילו שלא נלמוד מהם לאחרים אלא עליהם עצמם אנו בושים דקשה לומר בטל והיכי בו נילף מהם וה"ק שאתם מגלגלים עלינו על מה שאמרנו בחדשים בטל אתם רוצים לגלגל עלינו את הישנים לומר מה זו מכרה בטל ודיינו לעמוד בשלנו והבו דלא להוסיף עלה וכן פרש"י ז"ל אנו בושים על מה שאמרנו בטל אלא שאתם אומרים לי עליהם מה זו מכרה בטל ול"ג אמר להם אף זו לא תמכור כו'. ע"כ:

וז"ל תלמידי הרשב"א הואיל וזו אשתו וזו אשתו כלומר עד שלא נשאת ונשאת אשתו וארוסתו נמי אשתו מה זו מכרה בטל כו'. אמרו לו הואיל וזכה באשה כו' כלומר וכיון שנשאת אמאי מכרה קיים אפילו בדיעבד אמר להם על החדשים כו' כלומר על הנכסים שנפלו לה מחדש לאחר שנשאת אנו בושים למה לא תמכור לפחות בדיעבד ואתם באים להוסיף עליהם אפילו אותן שנפלו לה קודם שנשאת. ע"כ: לא כך השיבן הא כתיבנא לעיל דרש"י במהדורא קמא פי' דה"ק לא כך השיבן כדאמר בדיעבד אם מכרה ונתנה קיים אלא כך השיבן דאפילו לכתחלה מוכרת ונותנת קיים. והרשב"א כתב וז"ל לא כך השיבן כלומר שאם עד שלא נשאת ונשאת לא תמכור לכתחילה אלא כך השיבן שאפילו נשאת מוכרת ונותנת וקיים כדפרש"י ופליג אדרבי יהודה דאמר לכתחלה לא תמכור: וז"ל תלמידי הרשב"א לא כך השיבן אלא כך השיבן לא אם אמרתם בנשואה כלומר אפילו לדבריכם שאתם מקשים לי מנפלו לה עד שלא נשאת ונשאת ואתם סבורין שאני אמרתי בכל צד שמכרה בטל אינו קשה כלל דהפרש גדול יש בין ארוסה לכבר נשואה שכן בעלה זכאי במציאתה ודין הוא בארוסה שתמכור אפילו לכתחלה ובנשואה לא וקשה לי קצת דמאי קא מבעיא להו עד שלא נשאת ונשאת דהא מכלל תשובתו משמע הכי ואי משום דבעי מיניה לדבריו לא הוה ליה למנקט האי לישנא עד שלא נשאת ונשאת. ע"כ:

ורש"י כתב לא כך השיבם. בעוד שדנו לפניו במוכרת ועודה ארוסה לא הוצרך להשיבם על החדשים אנו בושים שהרי תשובה נצחת יש כאן שיש להפריש בין ארוסה לנשואה וכן השיבן עליה לא אם אמרתם כו'. פי' לפי' לגירסת רש"י דלא גריס בדברי רבי יהודה אף זו לא תמכור ע"כ לא קאי מאי דקאמר דתנינא לא כך השיבן כו' אלא אתשובת לא על החדשים כו' קאי ואע"ג דסוף סוף לדידיה נמי הרי השיבן כך לבסוף מ"מ קא מהדר ליה דבעוד שדנו לפניו במוכרת בעודה ארוסה לא הוצרכו להשיבם כך ולשיטת רש"י ניחא דלא גריס בברייתא דר' יהודה אף זו לא תמכור כו' אלא על מה שאמרו הואיל וזו אשתו כו' השיבן על החדשים כו' ועל זה קא מהדר ליה רבי חנינא לא כך השיבן דלא פריש בין ארוס לנשואה יש תשובה נצחת בלא תשובת על החדשים כו' והיינו לא אם אמרת כו' דהיינו נמי להפריש בין ארוסה לנשואה אבל לגירסת ר"ת ז"ל דמעיקרא אקשו הואיל וזו אשתו כו' ועל זה השיבן אף זו לא תמכור וכו' דהיינו לומר דלהכי דוקא נקשינהו ארוסה לנשואה דלא תמכור לכתחילה. והקשו עוד הואיל וזכה באשה כו' פי' דארסה ואינו מטעם הקש לנשואה ועל זה השיבן על החדשים כו' מעתה איך שייך למימר אתשובת על החדשים כו' לא כך השיבן אבל כך השיבן לא אם אמרתם כו' והרי תשובת על החדשים כו' לא בא אלא לתרץ אמאי לא אמרינן הואיל וזכה באשה כו' דאינו טעם הקש לנשואה ועל זה היכי שייך תשובת לא אם אמרתם וכו'. לכך פירשו בתוספות לא כך השיב רבן גמליאל לחכמים פי' על הארוסה ששאלו לא הוצרך להשיבם כדאמרת דתשובה מעולה ונצחת השיבם על הארוסה פי' לפירושו לא קאי רבי חנינא על הקש הנשואה בלחוד אלא לתרץ על הארוסה ששאלו הואיל וזכה באשה כו' ועיקר התשובה בגמר לשונו הוא נתפס דקאמר תאמרו בארוסה שאין בעלה זכאי כו' פי' כיון דאין זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה לא זכה באשה מקרי וכיון שכן לא יזכה בנכסים ואע"ג דקא אמרת נמי לא אם אמרת כו' דמשמע דקאי לתרץ הקישא דנשואה אה"נ דבהכי מתרצה נמי הקישא דנשואה ומיהו עיקר מאי דתנן עלה לדעת רבי חנינא היינו לתרץ הואיל וזכה באשה כו' וכדכתיבנא ואין לפרש לגירסת התוס' דגרסי בדברי רבי יהודה אמר להם אף זו לא תמכור כו' דאהכי קא מהדר רבי חנינא לא כך השיבן רבן גמליאל וכו' דהא התוספות גורסין בדברי רב זביד לקמן תני אם מכרה ונתנה קיים וכיון שכן בהכי לא פליגי רבי יהודה ורבי חנינא כנ"ל ולקמיה בסמוך אכתוב עוד בזה בלשון הרשב"א ז"ל:

והאנן תנן כו'. בפירושי רש"י שלנו כתוב ה"ג. והאנן תנן עד שלא נשאת ונשאת רבן גמליאל אומר אם מכרה ונתנה קיים אמר רב זביד תני מוכרת ונותנת וקיים. עוד כתוב ה"ג ורבי חנינא בן עקביא דאמר כמאן כו' וכן כתבו התוספות משמו של רש"י והקשו עליו דאדרבה הוה ליה להגיה הברייתא מקמי מתני' ולזה יש לתרץ דניחא ליה להגיה המשנה דאין הכרח מהמשנה אי גרסי הכי או הכי אבל מהברייתא יש הכרח וגרסי בה אף זו מוכרת כו' דע"כ בארוסה משמע דסבירא ליה לרבן גמליאל דמוכרת לכתחלה אליבא דרבי חנינא מדקאמר לא כן השיבן כו' פי' דעל הארוסה יש להשיב תשובה נצחת ואי אמרת בארוסה ס"ל דבדיעבד הוא דמכרה קיים ולא לכתחלה אדרבה תשובת על החדשים אנו בושים כו' ניחא טפי דבהכי קיימינן דלכתחלה לא תמכור ולא מהניא אלא לענין דלא תהא מכרה בטל אבל שפיר אמרינן דלכתחלה לא תמכור ומיהו תשובת לא אם אמרת בנשואה כו' מהניא אפילו שתמכור לכתחלה ואי רבן גמליאל ס"ל בארוסה דלא תמכור לכתחלה אדרבה תשובת על החדשים כו' ניחא טפי ואמאי קאמר רבי חנינא לא כך השיבן כו' אלא ודאי דס"ל בארוסה דמוכרת לכתחלה מעתה ע"כ אית לן למתני בברייתא אמר להם אף זו מוכרת כו' מדקתני אף זו ולית ליה להגיה ולהסיר מלת אף (זאת) [זו] וכתב רש"י בפ' קמא דסנהדרין אין דרך התנא להחליף בין גירסת מלה למלה אחרת. ומיהו כתב הרשב"א ז"ל בפרק מי שאחזו דכשאנו צריכים לומר חסורי מחסרא ויש חסורי מחסרא דחוק ואחר בלתי דחוק טוב לנו לאחוז הדחוק אם סברא או טעם מסייע ע"כ. וכיון שכן תקשי דאדרבה היה לנו לדחוק ולהגיה הברייתא כי היכי דתיקום רבן גמליאל כב"ה ועוד הקשו דכי היכי דפריך בסמוך לרב פפא ורבי חנינא בן עקביא כב"ש טפי הוה ליה למפרך לרב זביד ולזה תירץ הרשב"א דנטר עד סיפא דאוקמתא ופריך בין לרב זביד בין לרב פפא ומיהו קשיא להו להתוס' דתירוצא דמתרצינן דהכי קאמר לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה פירוש דרבי חנינא קאמר דלא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה לא מצינן לתרוצי הכין לרב זביד דאם ר' חנינא בן עקביא ור' יהודה שניהם לא שנו פלוגתא דב"ש וב"ה אם כן מי שנאה. ונראה לי ליישב פירושו דאיברא ודאי דכי מגהינן הברייתא הויא ודאי ר"ג כב"ה ומיהו חכמים שחלקו עליו דהיינו אמרו לו מתוקמי כב"ש ועדיף לן לאוקמי אמרו לו דהיינו חכמים כב"ה מלאוקמי רבן גמליאל כב"ה תדע דמעיקרא לא שקלינן וטרינן אלא אליבייהו מאי ס"ל אי אלכתחלה פליגי ומודו בדיעבד כב"ה או אדיעבד נמי פליגי וכדפירש רש"י במהדורא בתרא אלמא דאמרו לו עדיף לן משום דהוו רבים ואינהו נינהו בעינן לאוקמינהו כב"ה וא"ת והא אינהו ע"כ לא אתו אפילו כב"ה דאינהו בעו למימר דמכרה בטל וכדקאמרי ליה הואיל וזכה באשה כו' ונ"ל דאינהו עיקר סברתם היינו כב"ה דלא תמכור לכתחלה ובדיעבד מכרה קיים אלא דבעי לאקשויי עלה דרבן גמליאל דס"ל כב"ש דתמכור לכתחלה דאפילו בדיעבד מכרה בטל כדי שאם ישיב על זאת דכיון דנפלו לה קודם נשואין לכך לא יהא מכרה בטל יעלה בידנו דכל הפחות מיהא לא תמכור לכתחלה כב"ה ור"ג הבין כוונתם ואסיק להו דרגא לומר דאפי' על החדשים היינו דנפל לה משנשאת אנו בושים וקשה לנו לומר מכרה בטל מעתה נפלו לה משנתארסה תמכור אפילו לכתחלה כנ"ל ליישב שיטת רש"י כפי הכתוב בפירושנו וניחא דאין אנו מחדשין מחלוקת חדש אלא פלוגתא דב"ש וב"ה בלחוד דב"ש ס"ל תמכור לכתחלה וב"ה ס"ל לא תמכור לכתחלה ואין מי שיסבור דאפילו בדיעבד מכרה בטל וניחא נמי דלא פריך בסמוך אלא לרב פפא דמשני הא רבי יהודה אליבא דרבן גמליאל כו' דאלמא סברת רבן גמליאל עיקר כיון דפליגי בה תנאי אבל רב זביד ס"ל דאמרו לו הם עיקר וסברת רבן גמליאל אינה עיקר ולהכי ניחא ליה לדידיה וכדכתיבנא כנ"ל והא כתיבנא לעיל לשון רש"י הכתוב בספרים ישנים ופירושו עלה בפי' ר"ח וכך היה לו לריב"ש בפירושי רש"י שלו וכן הריטב"א וכדכתיבנא לעיל:

וז"ל הרשב"א ה"ג רש"י אמר להם אף זו מוכרת ונותנת וקיים כו'. והא אנן תנן עד שלא נשאת ונשאת רבן גמליאל אומר אם מכרה ונתנה קיים אמר רב זביד תני מוכרת כלומר תני במתניתין מוכרת לכתחלה ולפי גירסא זו הוה מצי לאקשויי נמי לרב זביד ולרבי חנינא בן עקביא כב"ש כדאקשינן לאוקמתא דרב פפא אלא דנטר עד סיפא דאוקמתא ופריך בין לרב זביד בין לרב פפא וא"ת ומאי דוחקיה דרב זביד דסמי מתני' מקמי ברייתא לימא תני בברייתא אם מכרה תירץ הראב"ד א"כ ר' חנינא בן עקביא היינו ר' יהודה ובודאי משמע דפליגי ע"כ. והרא"ש הקשה על זה דאי ידע פלוגתיה דתנאי טפי הוה ניחא לאוקמי כתנאי כדאוקמא רב פפא ממה שמשבש מתני' ע"כ.

עוד כתב הרשב"א וז"ל אבל ר"ח גריס תני אם מכרה כלומר לא תתני בברייתא מוכרת אלא אם מכרה ואדיעבד היתה השאלה ואדיעבד השיבן שמכרה קיים וה"ה לעד שלא נשאת ונשאת שמכרה קיים וליכא בין ר' יהודה ורבי חנינא אלא שזה אומר בדרך זה השיבן ורבי חנינא אומר לא בדרך זה השיבן אלא בטעם השיבן דלא אם אמרת בנשואה כו'. והשתא אתי שפיר דר' חנינא בן עקביא לא פריך אב"ש אלא לרב פפא בלחוד ונ"ל דה"נ מוכח בירושלמי דגרסינן התם [ה"ב] אמר ר' חנינא בן עקביא לא כן השיבן רבן גמליאל אלא כך השיבן לא אם אמרת בנשואה כו' אמרו לו עד שלא נשאת ונשאת תוכיח שהוא זכאי במעשה ידיה ובהפרת נדריה ואת מודה לן שלא תמכור ושלא תתן אמר להם כך אני מודה לכם שלא תמכור ושלא תתן ואם מכרה ונתנה מכרה קיים. אלמא אף לדברי רבי חנינא בן עקביא מודה רבן גמליאל דעד שלא נשאת ונשאת לא תמכור לכתחלה ואתיא הא דירושלמי כאוקמתא דרב זביד כנ"ל. ע"כ:

רב ושמואל דאמרי תרווייהו בין שנפלו כו'. ונשאת הבעל מוציא מיד הלקוחות הואיל ובשעת מכירה זכאי הוא במציאתה ובמעשה ידיה. רש"י במהדורא קמא:

כמאן דלא כרבי יהודה ודלא כר' חנינא כו'. והא דלא קאמר דכרבנן דאמרו לו ס"ל דאמרי עד שלא נשאת ונשאת מכרה בטל משום דאפשר דלא אמרי הכי אלא בנפלו לה עד שלא נשאת אף בעודה ארוסה אבל עד שלא תתארס לא ומ"ה מייתי מדרבותינו דמפרשי מלתייהו אפילו עד שלא תתארס א"נ דרבנן דאמרו לו בעיא בלחוד הוא דקא בעו ולא ס"ל הכי. ריב"ש ז"ל. וכתבו התוס' דליתא להאי פירושא בתרא דלקמן בפרק הכותב תנן אם כן למה כתב לה דין ודברים שאם מכרה ונתנה קיים ומוקי לה בגמרא בכותב לה בעודה ארוסה ומסתמא בעודה ארוסה נמי נפלו ואפ"ה טעמא דכתב לה דין ודברים הא לאו הכי מכרה בטל ואי אמרו לו לא ס"ל הכי אלא בעיא בעלמא הויא ור"ג לא חש להו ואינהו נמי לא חיישי והדרי בהו כמאן מוקמת לה להאי מתני'. ואין סברא לומר דאתיא כרבותינו דהא רבותינו חזרו ונמנו אחר משנתנו ואמרו שהבעל מוציא מיד הלקוחות ואין לך לומר דמה שחזרו ונמנו היינו בנפלו לה עד שלא נתארסה ונשאה וכדאמרינן רבותינו חזרו ונמנו בין שנפלו עד שלא תתארס כו' דמ"מ מאן אמר דעד שלא נשאת ונשאת מכרה בטל הא לא אשכחן תנא דס"ל הכי כי היכי דנוקי מתני' דהכותב כוותיה אלא ודאי אמרו לו הואיל סבירא להו הכי ומתני' דהכותב אתיא כוותייהו. ולפירושא קמא דכתב ריב"ש נמי קשיא דמשמע דכי אמרינן כמאן לא כרבי יהודה ולא כר' חנינא ארבן גמליאל קאי ואשנויי דרב פפא דקא משני הא רבי יהודה אליבא דרבן גמליאל הא ר' חנינא אליבא דרבן גמליאל וה"ק לא כרבי יהודה אליבא דרבן גמליאל דאם מכרה ונתנה קיים ולא כרבי חנינא אליבא דרבן גמליאל דמוכרת נמי לכתחלה וכיון שכן קשיא למה לי למנקט רבי יהודה ורבי חנינא כלל לימא בקוצר כמאן דלא כרבן גמליאל דהא רבן גמליאל איכא מאן דאמר דלכתחלה נמי מוכרת.

לכך פירשו בתוספות דהכי קאמר לא נאמרו לפניו דרבי יהודה ולא נאמרו לפניו דרבי חנינא פי' דרבי יהודה ור' חנינא פליגי נמי בסברת אמרו לו דרבי יהודה סבר דלא אמרו לפניו כי אם על הארוסה דהא מכרה בטל ובודאי דבעיא בעלמא הויא דאין להם לחלוק על ב"ש וב"ה דמודו דמכרה קיים וכשהשיבן לא ענו עוד אלמא משמע דאמרו לו נמי ס"ל דעד שלא נשאת ונשאת מכרה קיים אבל רבי חנינא ס"ל דמעיקרא אמרו לו על הארוסה והשיבן תשובה נצחת על הארוסה והודו לו דהיינו כב"ה ושוב אמרו לו על הנשואה פי' נפלו לה משנתארסה ונשאת ובזה לא איירו ב"ה כלל וס"ל לאמרו לו דעל כורחין לא קאמר ב"ה דמכרה קיים אלא בנפלו לה משנתארסה ונתארסה אבל נשאת אפילו ב"ה מודו דמכרה בטל ודחה אותם רבן גמליאל בדחייה בעלמא לומר על החדשים אנו בושים כו'. והם עמדו בסברתם והלכך הכי פריך תלמודא לא כרבי יהודה ולא כר' חנינא פי' לא כאמרו לפניו דרבי יהודה ולא כאמרו לפניו דרבי חנינא דתרווייהו מודו בעד שלא נתארסה ונשאת מכרה קיים ולא פליגי אלא בנתארסה ונשאת דס"ל לרבי יהודה דאמרו לו נמי ס"ל דמכרה קיים דכיון דהשיבן תשובה נצחת על הארוסה לא ענו עוד דאינהו נמי מעיקרא בדרך בעיא בעלמא קא בעו מיניה דהא ודאי לא הוו קא מפלגי עלייהו דב"ש וב"ה וכדכתיבנא. וע"כ יש לפרש כן דאי תרווייהו אמרו לו בין דרבי יהודה בין דרבי חנינא ס"ל מכרה בטל לא הוה ליה לתלמודא למנקט לא כרבי יהודה ולא כרבי חנינא אלא הכי הוה ליה למנקט לא כאמרו לו ולא כרבן גמליאל. וקשה קצת על זה דכיון דאמרו לו דרבי יהודה ס"ל דמכרה קיים ולרבי חנינא נמי רבן גמליאל מיהא ס"ל דמכרה קיים היכי מתוקם ההיא דהכותב אטו כאמרו לו דרבי חנינא בלחוד תתוקם סתם מתני' דהכותב ולשיטת המפרשים דקא מפרשי כמאן לא כרבי יהודה כו' דארבן גמליאל קאי ניחא דאיכא למימר דבין אמרו לו דרבי יהודה ובין אמרו לו דרבי חנינא סבירא ליה דמכרה בטל ולשיטת התוס' דאמרו לו דרבי יהודה סבירא ליה דמכרה קיים לא מתוקמא מתני' דהכותב כוותיה כלל לא כאמרו לו ולא כרבן גמליאל. ויש לתרץ דאף על גב דאינהו חזרו בהו מסברתם לדעת ר' יהודה וכדכתיבנא מ"מ הרי אמרו לפני רבן גמליאל כן מעיקרא ולרבי חנינא עמדו בסברתם וכדכתיבנא מעתה שפיר אתיא מתני' דהכותב כוותייהו דכרבן גמליאל ליכא לאוקמי מתני' כלל דאיהו לעולם הוה סבירא ליה דמכרה קיים: והרשב"א כתב בריש הכותב וז"ל אם כן למה כתב לה דין ודברים וא"ת ואי משום האי למאי איצטריך לאתויי והא ממילא נמי הכי דינא בנכסים שנפלו לה עד שלא נשאת ונשאת שאם מכרה ונתנה קיים למאי דס"ל לתנא דמתני' עד דאתו רבנן וחזרו ונמנו שמכרה בטל ותירץ הרמב"ן דשמעינן מינה דמסתלק הוא ואפי' מנכסים שנפלו לה לאחר שתנשא משום דסליק דעלמא הוא ובמה שאינו ראוי לו עדיין אדם מתנה בו שלא יזכה בו כדאיתא בגמרא ומיהו בירושלמי לא משמע הכי דגרסינן התם [פ"ט ה"א] ר' ירמיה בעי קומי ר' זעירא כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ונפלו לה אחר מכן מהו ויש אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו ותירץ הוא נר"ו דהא דירוש' בכתב לה משנשאת ושאלו אם אדם מסלק עצמו בלשון כזה מאותן נכסים שאין לו עכשיו כשם שאדם מסלק עצמו בכך כשהיא ארוסה ור' זעירא שהשיב לו שאינו מתנה סבור דכיון שנשאת ידו כידה אף במה שעתיד לבא לידה אבל בעוד ארוסה תנאו קיים בכל הנכסים שיבאו לה לעולם. ואכתי אין ענין הירושלמי מתחוור לפי דבריו דהא משמע דמשום שאינו ברשותו הוא שאינו מסתלק הא ישנו ברשותו מסתלק בהפך מה שאומר רבינו דלפי דבריו במה שכבר נפלו לה לא מבעיא ליה דאינו מועיל וכשנפלו לה לאחר מכאן דוקא היתה שאלה ואין במשמע של שאלה שם נראה כן ולתרץ קושייתינו אני אומר דנפקא מינה למכור לכתחלה דאלו לא התנה לא תמכור לכתחלה ואלו באה לימלך אומרים לה אל תמכור והשתא אפילו לכתחלה יועצין אותה שתמכור. ע"כ:

וריב"ש כתב שם דליתא להאי תירוצא דהרשב"א דא"כ לא הוה ליה למתני הכא במתני' דהכותב שאם מכרה ונתנה קיים והוה ליה למתני שמוכרת לכתחלה דכל עיקר לא אתיא לאשמועינן אלא דלכתחלה מוכרת ולפיכך כתב הרמב"ן דמתני' לנכסים שנפלו לה לאחר שנשאת איצטריך ואף על גב דמוקמינן לה שכתב לה בעודה ארוסה מהני אפילו לנכסים שיפלו לה לאחר מכאן כשנשאה דהאי לישנא תנאה ואפילו על דבר שלא בא לעולם אדם מתנה ומיהו בירושלמי לא משמע הכי ר' ירמיה בעי קמי רבי זעירא כו'. ועדיין תירץ הרמב"ן דבירושלמי לא בעי אלא בכותב לה משנשאת אם אדם מסלק עצמו בלשון הזה מאותן נכסים שאין לה עכשו כשם שאדם מסתלק עצמו בכך בכותב לה ועודה ארוסה והשיב דכיון שנשאה ידו כידה אף במה שעתיד לבא לידה. ולדבריו פירוש הירושלמי הוא כן שלשון סליק אי אפשר שהרי ידו כידה אף במה שעתיד ליפול לה וא"כ היה צריך ללשון מתנה ובלשון מתנה אי אפשר שהרי לא נפלו לה עדיין ואין אדם מקנה מה שאינו ברשותו וא"כ אחר שנשאת אי אפשר להסתלק מנכסים שאינן אז ברשותו בשום ענין ומיהו השתא לדידן דאית לן תקנת ארוסה האי תנאה מהני לגופה של קרקע שאם מכרה ונתנה קיים שאם לא כתב לה כן היה מוציא מיד הלקוחות גופה של קרקע לאחר מיתה משום תקנת אושא ואפשר דמתני' אית לה תקנת אושא דהא רבי דמסדר למתני' בתר תקנת אושא הוא דהולכי אושא קדמי כמה שני לרבי אלא דאנן לא אמרינן אלא דלאו הכרחא הוא דמתני' אית לה תקנת אושא אבל אפשר דאית לה והכי משמע בגמרא דמקשינן ואימא מפרי סליק נפשיה מגופה של קרקע לא סליק נפשיה וכמו שאפרש בגמרא בע"ה כן כתב ריב"ש שם בריש הכותב:

אינהו דאמרו כרבותינו פי' ולפי שלא היתה ברייתא דרבותינו שגורה במדרש עשאוה מימרא ולא אמרו הלכה כרבותינו. הריטב"א ז"ל. ולא נהירא דממה נפשך אי ידעו כוחן דרבותינו הכי קאמרי אמאי אמרי ליה משמיה דנפשייהו ולא משמיה דרבותינו ואי לא ידעי כוחן דרבותינו הדרא קושיא לדוכתא כי אמרוה רב ושמואל כמאן אמרוה לא כרבי יהודה ולא כרבי חנינא והנכון דה"פ אינהו דאמור כרבותינו כו' פי' וכי אמרוה רב ושמואל מעיקרא לאו משמיה דנפשייהו אמרו לה אלא משמיה דרבותינו אמרוה כנ"ל:

לימא תנינא לתקנת אושא דתניא כו'. כלומר מפורשת היא במשנתנו וא"כ מה תקנו ופרקינן מתני' בחייה ולפירות אי מתני' הוה אמינא דוקא בחייה ולפירות אבל לאחר מיתתה יחזור ללקוחות ואתו אינהו ופירשו דאפילו לאחר מיתה הם של בעל ולעולם איכא למימר דתקנת אושא כמשנתנו כך פי' הראב"ד. תלמיד הרשב"א. וכן פירש ריב"ש וכדכתיבנא לעיל בסמוך ורש"י לא פי' כן. וכן פירשו תלמידי רבינו יונה וז"ל לימא תנינא לתקנת אושא כלומר מתוך משנה זו נראה שאשה שמכרה משנשאת מכרה בטל והבעל מוציא מיד הלקוחות וכיון שכן למה הוצרכו לתקנת אושא שהרי שנינו אותו במשנה ומהדרינן מתני' בחייה ולפירות תקנת אושא בגופה של קרקע ולאחר מיתה כלומר מה ששנינו במשנה אינו תקנת אושא דמתני' מיירי באשה שמכרה ועדיין היא בחיים ומאי דאמרינן דמכרה בטל לענין הפירות אתמר דכיון שהבעל זכה בפירות אינה יכולה למכור זכותו אבל מ"מ מכירת גוף הקרקע לא נתבטל כי שמא ימות הוא תחלה ותהיה מכירתה מכירה גמורה אבל תקנת אושא שאמרו הבעל מוציא מיד הלקוחות היא בגופה של קרקע ושמתה היא בחייו והיה מן הדין דכיון שהנכסים שלה היו שתהיה מכירתה מכירה קיימת ולא יירש הבעל אלא מה שישאר בשעת פטירתה כדין כל שאר היורשין אבל חכמים תקנו שהבעל יוציא מיד הלקוחות שאם לא היה תקנה זו כל אשה שבעולם לא היתה מנחת ירושתה לבעלה אלא היתה נותנת לבניה או לאחיה נמצא עכשו דמתני' לא איירי בתקנת אושא כלל. עד כאן:

וז"ל רש"י במהדורא קמא לימא תנינא כו'. דכיון דתנא הבעל יוציא מיד הלקוחות לאכילת פירות וה"ה דמוציא מיד הלקוחות לאחר מיתה דשויוה רבנן לבעל לוקח ראשון וכיון דתנינן לה במתני' מאי תקנת אושא איכא ומשני מתני' דקתני הבעל מוציא מיד הלקוחות בחיי האשה אבל לאחר מיתת אשה הדרא ארעא ללקוחות והדרי פירי ובאושא תקן דמוציא גוף הקרקע לאחר מיתת האשה דבעל יורש הוי. ע"כ: מתני' רבי שמעון חולק בין נכסים לנכסים כלומר רבי שמעון משוי חילוק בין נכסים לנכסים דקאמר נכסים הידועים בין שנפלו לה משנשאת ובין שנפלו לה משנתארסה ונשאת לא תמכור. ה"ג שאינם ידועים לבעל לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים. רש"י במהדורא קמא: וכתב הרא"ה דר' שמעון אסיפא קאי דאמרי עד שלא נשאת ונשאת אבל כשנפלו לה משנשאת בהא דכ"ע שאם מכרה ונתנה הבעל מוציא מיד הלקוחות ולא שני לן בהו כלל עד כאן. ורבינו יהונתן כתב דאנפלו לה משנשאת קאי דאמר ת"ק דמכרה בטל בין שהם ידועין לבעל בין שאינם ידועים לבעל ואיהו קאמר דכיון שאינן ידועים לבעל בדיעבד מכרה קיים וכן כתבו תלמידי הרשב"א דר"ש ארישא קאי דקתני נפלו לה משנשאת הבעל מוציא מיד הלקוחות ולומר דדוקא בנכסים הידועים לבעל אבל בנכסים שאינן ידועים לא תמכור לכתחלה ואם מכרה קיים. ואיכא למידק קצת למה ליה לאורוכי ולמימר ר"ש חולק בין נכסים לנכסים כו' לתני בקוצר ר' שמעון אומר בד"א בנכסים הידועים לבעל אבל שאינן ידועים לבעל לא תמכור כו' ואם היינו מפרשים דר"ש קאי בין ארישא בין אסיפא הוה ניחא וה"ק דתנא קמא משוי חלוק בין נפלו לה משנתארסה בין נפלו לה משנשאת מכרה בטל ונכסים שאינם ידועים בין נפלו לה משנתארסה בין נפלו לה משנשאת מכרה קיים וכן משמע מלשונו של רש"י במהדורא קמא וכדכתיבנא ומיהו המפרשים ז"ל לא פירשו וכדכתיבנא כנ"ל: ונפלו לה נכסים במדינת הים פי' לאו דוקא מדינת הים ה"ה שנפלו לה כאן ולא נודעו לבעל אלא דאורחא דמלתא נקט. הריטב"א ז"ל. וכתב הרא"ש דמתוך פרש"י לא משמע הכי דלא מקרי שאינן ידועים אלא בדבר שלא היה מצפה שתפול לה אותה ירושה ע"כ. ולא ידעתי היאך למד כן מלשונו של רש"י שהרב לא כתב כן אלא גבי ידועים מקרקעי וז"ל ידועים מקרקעי. ועל מנת אותם נכסים נשאה לפיכך מכרה בטל שהיה מצפה שתפול לה אותה ירושה. ע"כ. ומשמע לו פי' לפי' דס"ל ז"ל דר' יוסי בר חנינא נמי קא מפליג בין ידועים לשאינם ידועים כפשטה דמתני' אלא דס"ל דהתם קרקעות ידועים הם לפי שאפילו כשהיו עדיין הנכסים ביד קרובותיה הוא מצפה שתפול לה אותה ירושה ולכך סתמן הוה כידועים אבל מטלטלים סתמן לא הוו כידועים ומיהו אי נתברר לן דהוו ידועין לבעל מכרה בטל אפילו במטלטלים ור' יוחנן סבר דאלו ואלו סתמן ידועין ולא הוו סתם אינו ידוע אלא כל שיושבת כאן ונפלו לה נכסים במדינת הים וה"ה נמי אי נפלו לה כאן וידעינן בבירור שלא נודעו לבעל דמכרה קיים נמצא דבין למר ובין למר הכל תלוי בידיעת הבעל. וכתב הרמ"ה ז"ל טעמא דמלתא דהא אסיקנא למתניתין בחייה ולפירות קאי וכן תיקון רבנן פירות נכסי מלוג לבעל תחת פירקונה הוא דתקון ואי אמרת לית ליה פירי אי משתבית ממנע ולא פריק אמר כיסא נקיטה עילוה תיזול ותפרוק נפשה הלכך ידועים לבעל דאיתא להאי טעמא תקינו ליה רבנן אבל שאינן ידועין לבעל דליתיה להאי טעמא דכיון דלא ידע בה פריק ולא ממנע לא תקינו ליה רבנן וה"ה נמי גבי נכסים שאינם ידועין היכא דעבדי פירי מקמי דזבינא להון איתתא דהנך פירי כנכסים שאינן ידועים חשבינן להו הלכך אי זבנא להו איתתא פירי מקמי דידע בעל בגווייהו הכי נמי דלית ליה לבעל זכותא בגווייהו ואי דידע בהו מקמי הכי היינו ידועים ואית ליה ותו לא יכלה לזבונינהו ע"כ כנ"ל.

והרא"ה פי' וז"ל אמר רבי יוסי בר חנינא ידועים מקרקעי כו'. פי' ידועין מקרקעי ואפילו אינן ידועין לבעל שאינם ידועים מטלטלי ואפילו הן ידועים לבעל ורבי יוחנן אמר אלו ואלו ידועים הן כשידע בהן הבעל אלא אלו הן שאינם ידועים כל שיושבת כאן ונפלו לה נכסים במדינת הים ולאו דוקא במדינת הים אלא כל שלא ידע בהן הבעל נמי ולרבי יוחנן לא שני ליה כלל בין מקרקעי למטלטלי אלא נכסים הידועים זהו ידועין לבעל ושאינן ידועין שאין ידועין לבעל ואם לא היו ידועין בשעה שנשאת וידע בהן אחר כך הרי אלו ידועין כל שידע בהן הבעל קודם שמכרה אותם. ע"כ: וז"ל הריטב"א ידועין מקרקעי פי' לפי שידועין לכל ואי אפשר להבריחם ע"כ.

וכן כתב הר"י מטראני ז"ל ידועין מקרקעי כו'. פי' שהמקרקעי שאינה יכולה להחביאה דעתו של בעל עליהם אבל המטלטלי מפני שהיא יכולה להחביאם אין דעתו של בעל עליהם ומתיאש מהם והלכך אם מכרה ונתנה קיים ורבי יוחנן אמר אלו ואלו ידועין וכו' פי' בודאי בהנהו כיון דבעל לא ידע בהן ואין בלבו עליהן אם מכרה ונתנה קיים. ע"כ:

ההיא איתתא דבעיא דתברחינהו כו'. פירוש מפני שהיתה רוצה לינשא והיתה יראה שמא יזכה הבעל בנכסיה וקדמה וכתבתם לבתה פי' המורה והודיעה לעדים שאין מתנה זו אלא להבריח ולא שתזכה בהן הבת אם תתאלמן או תתגרש. ואינו נראה לי שאלו פירשה דבריה לעדים שאינם נותנתם לה מתנה גמורה אלא להבריח מבעלה מתכוונת היכי אמרינן לקמן א"ל רבא לרב נחמן טעמא מאי לא שביק איניש נפשיה ויהיב לאחריני מה אנו צריכין לזה הטעם הרי היא גלתה דעתה שלא לקנותם קנין גמור נתנתם לה ועוד דלקמן מפלגו בין כולם למקצתן דבמקצתן קנה המקבל ולמה קנה כיון שגלה דעתו שאינו מתכוון כי אם להבריח אלא ודאי בסתם היה המעשה ולא אמרה לעדים שום דבר בשעת המתנה אלא סתם דעתה אנו אומרים שלא נתכוונה אלא להבריח. ובפרק מי שמת [בבא בתרא קנא א'] אמרינן אימיה דרב זוטרא בר טוביא כתבתינהו לנכסיה לרב זוטרא ברה אמרה דבעינא אנסובי ליה לרב זביד לסוף אנסיב ואיגרש אתא לקמיה דרב ביבי בר אביי אמר משום אנסובי הוא והא אנסיבא אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע משום דאתו ממולאי אמריתו מילי ממולייתא אפילו למ"ד מברחת קני הני מילי היכא דלא גליא דעתה הכא גליא דעתה אלמא מאי דמיירינן הכא במברחת לא מיירינן אלא היכא דלא גליא דעתה אלא בסתמא הוא דאמרינן דעתה הכי ונ"ל שטעות סופר הוא וכך צ"ל בדברי המורה ולא הודיעה לעדים כו' והשמיט הסופר מלת ולא. הר"י מטראני: וז"ל תלמידי רבינו יונה פרש"י דמברחת דפליגי בה רשב"ג וחכמים אם קנה לוקח או לא קנה מיירי כשיש שם גילוי הדעת ונראה שרוצה לומר שהודיעה לעדים שאין מתנה זו אלא להבריח ולא שתזכה בהן הבת אם תתאלמן או תתגרש היא אבל אם לא הודיעה להם אפילו נתנה במקצת דברי הכל הוא (דלא קנה) [דקנה] המקבל. והקשו עליו רבני צרפת מדאמרינן בפרק מי שמת אפילו למ"ד מברחת קני דהיינו רבנן דאמרי כשנתנה מקצת נכסים רצה לשחק בה ה"מ דלא גלי דעתה אבל היכא דגלי דעתה לא כלומר לא קנה לוקח. הנה נראה מזה הלשון דכי לא גלי דעתה נחלקו דמדקאמר אפילו למ"ד משמע שהמחלוקת היא בדלא גלי דעתה אבל היכא דגלי דעתה דברי הכל הוא דלא קנה ולא נחלקו בזה. ותירוץ הנראה נכון למורי הרב נר"ו בזה דמאי דאמר רש"י דהכא בשיש שם גלוי הדעת נחלקו אינו רוצה לומר שגלתה דעתה בפי' ואמרה שהיתה מברחת מפני בעלה אלא שאמרה לעדים בשעת הקנין אני רוצה לינשא דזהו גלוי הדעת כי מפני הנשואין היא עושה ואינה כותבת אלא להבריח מבעלה. ע"כ:

והריטב"א ז"ל כתב וז"ל פרש"י והודיעה לעדים כו'. והקשו בתוספות דהא אמרינן בפרק מי שמת [בבא בתרא קנא א'] אפילו למ"ד מברחת קנה ה"מ היכא דלא גליא דעתה וכו' ואלו הכא אפליגו בדגליא דעתה נפרש הכין לעדים ויש שתירצו דההיא בדגליא דעתה בשעת הקנין ובכאן לא אמרה לעדים אלא קודם לכן ולא נהירא דהא ודאי כיון שאמרה להם כן בתחלה אין לך גלוי דעת גדול מזה וכשעשתה אחרי כן סתם על אותם דברים עשתה מן הסתם. והנכון דפלוגתא דהכא בשלא אמרה לעדים כלום ואפ"ה קיימא לן דלא קני ואף על גב דדברים שבלב אינם דברים אומדנא דמוכח שאני ודברים שבלבו ובלב כל אדם דברים הם וכדפרישנא במסכת קדושין בס"ד.

ועל מה שהקשו בתוספות על פרש"י דאמאי פליגי רב ענן ורבא ארב נחמן וכו'. כתוב בגליון תוספות וליכא למימר והא לא אתי על פה ומרע לשטרא דמיירי שאומרת כן בשעת כתיבת השטר. ע"כ: וז"ל רש"י במהדורא קמא כתבינהו לברתה שהיה לה מאיש אחר ואמרה באפי תרי סהדי דלהברחה הוא דעבדא. ע"כ: