שיטה מקובצת על כתובות כא:

עד שלא חתמו מעידים בפניו וחותם תמיה מילתא דהא ודאי מה שמעידין בפניו אינו להכיר לו הכתב כאילו הוא חוזר ומכירו בעצמו דהא ליתא חדא דעד מפי עד הוא ועוד מדאמרינן בסמוך דמיקיימא הגדה בחד כלומר דחשיבא הגדה בב"ד אלמא מה שמעידין בפניו אינו אלא כמעיד בפני ב"ד וכיון דכן תקשי לן כי מעידין בפניו מאי הוי דהא קיום שטרות בשלשה ובעי' במותב תלתא כחדא וליכא למימר דמיירי שהשלישי גמיר וסביר וראוי לדון יחידי וה"ה דסגי בקיום לפניו דאם כן למה הוצרכו השלשה להצטרף עמו ועוד דסתם שלשה שישבו לקיים את השטר אפי' הדיוטות משמע דסתמא קאמר בכל שלשה הראוין לקיימו וליכא למימר שיעמדו שנים עמו דאם כן הוה ליה לפרושי כדאמרינן לקמן גבי עדות החדש. והנכון דהכא אפי' בשלישי והוא הדיוט מיירי וכיון שישבו לקיים את השטר הרי הם עדים ודיינים כאחד וכאלו מעידין לעצמן ומעידין לשלישי ודכותה אשכחן בפ"ק דגיטין גבי שליח האומר בפני נכתב ובפני נחתם למ"ד בפני שנים וכדפרישי' התם ולענין חכם דגמיר וסביר אי סגי לקיום שיתקיים לפניו לבדו היה אומר מורי ז"ל דגזרת חכמים הוא דקיום שטרות בשלשה שלא יהא כעד מפי עד וכדאמרינן לקמן בבי דינא דרבנא אשי דלא סגי בשנים והנהו מסתמא גמירי וסברי הוו ונראין הדברים. הריטב"א ז"ל: והרמב"ן ז"ל כתב ואני תמה העדות שהעידו בפני אותו שלישי היאך שמה עדות והא צריך שלשה ואין עדות אלא בפני ב"ד וי"ל כשהיה מומחה וראוי לדון יחידי בשאר דיני ממונות או שיושיבו מחבריהם אצלו בשעת עדותם ע"כ: משחתמו אין מעידין בפניו וחותם דהוו להו נוגעים בעדותם כדי שלא יבטל מעשה שעשו שקיימו את השטר ור"ח ז"ל מפרש שאין כח לקיומם דבשעה שקיימו וחתמו לא היו במותב תלתא שלא היה השלישי ראוי להצטרף עמהם דהא לא הוה ידע בסהדות' דכתב ידן של עדים ולפי' זה משחתמו אין מעידין בפניו אפי' עדים אחרים. שיטה ישנה: וז"ל הרמב"ן ז"ל עד שלא חתמו מעידין בפניו וחותם ע"י אותן הדיינין מעידין בפני אותו שאינו מכיר וחותם כדפרש"י ז"ל וקמ"ל דעד המעיד נעשה דיין שהרי הם חותמין עמו וסוגיא דשמעתא פשוטה היא ולרש"י דטעמא דמשחתמו משום דחתימה קמא בשקרא הוות דלאו תלתא הוו ידעי לה וקשיא לי למאי דמסקי' בפרק הכותב ובפרק כל הגט דלמיחזי כשקרא לא חיישינן ושטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו מפני שנמחל שעבודו טעמא דנמחל שעבודו אבל למיחזי כשקרא שלא נכתב על מלוה זו ונכתב קודם למלוה לא חיישינן ואע"ג דנחתם מעיקרא ונ"ל דהכא גבי אשרת' משחתמו לעולם לא היו במעמד שלשה והם ב"ד דבשעת חתימה אכתי לא ידעי בשעה שקבלו העדות שנים מהם עדים הם לאחר קבלת עדות אינם עושין כלום מפני שחזרו לישב יעשו ב"ד ותתקיים הדבר למפרע אי אפשר אבל בעלמא כותבין וחותמין ורואים מעשה ומוסרים השטר ליד בעליו כדאמ' בההיא אתתא דאתיא לקמי' דרב ביבי לקמן בפרק הכותב והא דאקשי רב אשי ודילמא לעולם אימא לך צריכין ושאני הכא דהא מקיימא הגדה בחד ה"ק לעולם אימא לך שצריך הגדה אבל כאן כיון שהם עצמן העידו בפני אותו השלישי כבר שמעו עדות בפני ב"ד ואילו לא העידו בפני אותו השלישי לא היה נקרא עדות אבל השתא אינהו גופייהו שמעו עדות גמורה בב"ד ונעשים עדים ודיינין. ע"כ: וז"ל הריטב"א ז"ל משחתמו אין מעידין וחותם פי' דהא כי חתמו השנים לא הוו במותב תלתא והוה ליה שקרא ממש. ע"כ:

וז"ל תלמידי ה"ר יונה ז"ל משחתמו אין מעידין בפניו וכו'. פרש"י ז"ל שאלו שחתמו אין מעידין בפני השלישי כדי לקיים עמו החתימה שעשו כבר דהוו להו נוגעים בעדותן שרוצים שלא יאמרו העולם החתימה שעשו פלוני ופלוני פסולה היתה אבל אם באים אחרים מעלמא ומעידין על חתימת העדים בפני השלישי מקיימין את השטר עם החתימה שמתחילה ור"ח ז"ל פירש דמשחתמו אין מעידין בפניו לא אלו ולא אחרים שזאת החתימה שעשו לעולם היא פסולה וצריך שיחתמו בקיום פעם אחרת מפני שאותה חתימה הראשונה בפסול נעשית מתחילה כיון שלא היו כי אם שנים ולעולם אין לה שום תקנה ועיין. עד כאן: והרשב"א ז"ל כתב וז"ל משחתמו אין מעידין בפניו אותן שנים מפני שהם כנוגעים בעדותן כדי שלא יבטלו מה שעשו אבל אחרים מעידים בפניו בין כך ובין כך ואינו מחוור לי דלמאי דקס"ד למימר דלמחזי כשקרא חיישינן אי אפשר לומר כן אלא נראה כמו שפרש"י ז"ל עד שלא חתמו מעידין בפניו אפי' הן עצמן וכ"ש אחרים משחתמו אין מעידין בפניו לא הם ולא אחרים משום דחתימה קמייתא כשקרא הוות דלאו תלתא הוו ידעי לה פי' בשעת חתימה לא נצטרף עמהן שהרי לא היה מכיר שזו היא חתימתן של עדים ובשעה שהעידו בפניו כבר נגמרה חתימתן ומאי דהוה הוה דאין צירוף למפרע וכן פי' הראב"ד ז"ל והוא הנכון. ע"כ:

והאמר רב פפי האי אשרת' וכו'. ואע"ג דליתא לדרב פפי והא אידחייא לה לקמן בפרק הכותב [כתובות פה א'] וכן בפרק כל הגט [גיטין כו ב'] גבי הכותב טופסי שטרות ומשמע התם דאידחיא לה לגמרי ואפי' לכתחילה לא חיישינן ליה הכא לא פרכינן מינה לרב אלא דק"ל דהא דרב פליגא עלה והיכי אפשר דרבא פליג אדרב ופרקינן לה למימרא דלא פליגא הא דרב עליה דרבא מיהת וזה ברור ודכותה בתלמודא טובא ויש דוחין דלא אידחיא דרב פפא אלא בדיעבד ואחרים אומרים דלא אידחיא אלא לענין דבר שאינו מעשה ב"ד כגון טופסי שטרות אבל לענין מעשה ב"ד חיישינן לה לכתחילה וליתא דכיון דתלמודא קאמר ליתא דרב פפי משמע דליתא כלל ועוד דההיא דפרק הכותב לכתחילה הוה ובמילתא דבי דינא ואפילו הכי לא חשו לדרב פפי ואע"ג דאיכא מילי דחיישינן למיחזי כשקרא כההיא דאמרינן בפרק מרובה [בבא קמא ע א'] גבי אורכתא וכהנהו דפרק גט פשוט [בבא בתרא קעב א'] גבי שטרי אקנייתא הא פרישנא בדוכתה דשאני התם דאיכא בחתימה מיחזי כשקרא אבל כל היכא דבכתיבה הוא לא חיישינן למיחזי כשקרא. הריטב"א ז"ל: וז"ל הרא"ה ז"ל הכא נמי מיחזי כשקרא מעיקרא נמי הוה משמע דהיינו טעמא דרב הונא אמר רב אלא דהוה קס"ד דקסבר רב דמשחתמו מיחזי כשקרא אבל מקמי הכי לא מיחזי כשקרא והיינו דקשיא לן מקמי הכי איכא למיחש לשקרא כדרב ומתרצין לה דמקמי כתיבה וחתימה קאמר ותימה דהא קי"ל דליתא לדר"פ כדאיתא לקמן בפרק הכותב ובמסכת גיטין פ' כל הגט וכיון דליתא לדרב פפי וקי"ל דלמיחזי כשקרא לא חיישינן מינה נמי דליתא לדרב הונא אמר רב ואשכחן לכולהו ז"ל דפסקו כותיה ואפשר לומר דודאי טעמא דסוגיין משום הכי הוא משום דמיחזי כשקרא מיהו כיון דקי"ל דליתא לדרב פפי איכא למימר דלאו היינו טעמא דרב הונא אמר רב אלא היינו טעמא משום דכיון דחתמו עד שלא העידו בפניו א"כ אשתכח דלא במותב תלתא כחדא הוו שהרי בשעה שחתמו לא היה שלישי זה מצטרף עמהן והיינו דכתבו רבוותא ז"ל לישנא קמא דרב הונא דדוקא משחתמו ולא אידך לישנא דקאמר משכתבו וחתמו ומיהו סוגיין דהכא נקיט ליה להא דרב פפי אליבא דרב ובפרק המגרש משמע לן בסוגיין דהתם דפליגא דרב ולא דאיתמר בהדיא וההיא סמכינן כדאשכחן בהדיא דליתא לדרב פפי. עד כאן: וכתב תלמיד הרשב"א ז"ל דקי"ל למיחזי כשקרא לא חיישינן ואע"פ שיש מקומות שחוששין לשיקרא כגון אין כותבין אורכתא אמטלטלי דכפרי וכגון כתובו בהיני בכי האי חיישינן לשקרא אבל כשאין השקר עומד לעולם כי הכא דאע"פ שכותבין במותב תלתא כחדא הוינא ואינם שלשה מיד כשחותמין כבר הלך לו השקר ולהכי לא חיישינן בכי האי גונא לשקרא. ע"כ: וז"ל שיטה ישנה וי"ל הכא רב פפי הוא דמתרץ מילתא דרב לטעמיה כלומר לרב פפי לא תליא מלתא בחתימה אלא בכתיבה אבל לאו למימרא דרב כרב פפי ס"ל ואנן נמי לית לן דרב פפי דקי"ל דלא חיישינן למיחזי כשקרא כדמוכח בפרק כל הגט ואי קשיא הא דקי"ל בההיא דנהרדעי דאמרי בפרק מרובה לא כתבינן אורכתא אמטלטלי דכפרי מ"ט משום דמיחזי כשקרא י"ל היינו טעמא משום דלאחר שנשלם המעשה דהיינו לאחר כתיבת אורכתא מיחזי כשקרא דהא הלה כפרו במטלטלי. עוד יש לדחוק אותו לשון ולומר דה"ק לא חלה האורכתא כיון דמחזיא כשקרא והלה כפר במטלטלי והרי הוא כותב אורכתא על דבר שאינו עכשיו שלו דהלה כפר ביה והכל עולה לטעם אחד. ע"כ:

וכתוב בקונטריסין והאמר רב פפי וכו'. כתוב בתוספות אלא טעמא דמשחתמו דמו לנוגעי' בעדות וכו' ויש להוכיח כן מדלא דקדק תלמודא מדקאמר משחתמו אין מעידין בפניו ש"מ דחיישי' למחזי כשקרא אלא ודאי מדלא דקדק כן הטעם משום נוגעין וי"ל דאין הוכחה מזה דכל אלו שאומר הספר ש"מ אם היה פסול גמור אפילו בדיעבד אבל אם אמר ש"מ חיישינן למיחזי כשקרא זהו דיעבד אבל לכתחלה לא חיישי' למיחזי כשקרא כמו שתירצו התוס'. ע"כ: ש"מ עד נעשה דיין כלומר אחר שהעיד שהרי שנים אלו המכירין חתימות ידי עדים העידו בפני שלישי שאינו מכיר כמו שפירש רש"י ז"ל ואעפ"כ מצטרפין לקיים השטר והכי מוכח בגיטין בפ"ק בההיא דאמרינן. הרא"ה ז"ל: וכן כתב הריטב"א ז"ל וז"ל ש"מ עד נעשה דיין פי' אפי' עד שהעיד נעשה דיין על פי עדותו. ע"כ:

וש"מ דיינין המכירין וכו'. אין צריכין להעיד בפניהם הקשו בתוס' פשיטא דלא תהיה שמיעה גדולה מראיה ותירצו דאיצטריך סד"א דצריך להעיד בפניהם משום שנראה טפי מעשה ב"ד כשמעידין בפניהם משום דנראה כעד מפי עד כשאין מעידין בפניהם ומטעם זה הוצרכו חכמים שלשה בקיום השטר משום שיהא נראה כמעשה ב"ד ועוד אומר ר"י דס"ד דצריך להעיד בפניהם משום דפעמים אין מכירין אלא ע"י שראו בלילה דליכא למימר לא תהיה שמיעה גדולה מראיה דע"כ צריכין להעיד ביום על מה שראו בלילה ואין לך לומר דשמיעה יכולה להיות בלילה ומעתה מה הפרש יש בין שמיעה לראיה ונחזור לומר לא תהיה שמיעה גדולה יותר מראיה דהא ודאי ליתא דשמיעה אינה יכולה להיות בלילה כדאמרינן בר"ה דחקירת עדים כתחלת דין דמי ותחלת דין אינו אלא ביום כדאמרינן בסנהדרין והלכך ע"כ צריך להעיד ביום על מה שראו בלילה וליכא למימר לא תהיה שמיעה גדולה מראיה וכיון דלפעמים צריכין להעיד הלכך ס"ד דלעולם צריך להעיד בפניהם. וז"ל הרא"ש ז"ל ועוד אומר ר"ת דס"ד דצריך להעיד בפניהם משום דלפעמים מקיימין ע"י ראיית לילה. ע"כ:

וז"ל שיטה ישנה לקמן גבי הא דדחי רב אשי דילמא לעולם צריכין ואם תאמר לא תהא שמיעה גדולה מראיה כדמקשינן במסכת ר"ה גבי יעמדו שנים ויושיבו מחבריהם וכו'. ומוקמי לה כשראוהו בלילה דלא שייך למימר ראוהו כשהן חתומין דהא מכל מקום על מה שרואין עכשיו מעידין דהיא חתימה שמכירין ומקיימין אותה עכשיו ולא על מה שראו בלילה דמתרצין גבי ראש חדש דהתם על מה שראו בלילה ואינן רואין עכשיו הן מעידין ומקדשין. יש לומר דהא דרב אשי דחייה בעלמא היא כלומר מהא לא תפשוט אבל ודאי אין שמיעה גדולה מראיה. והראב"ד ז"ל מתרץ דהתם אם ראוהו בשעה הראויה לקדש ודאי היו מקדשין על ראייתם ואין צריך עדות אחרת שהרי מה שמקדשין על הגלוי לכל וכל העולם ראוים לראות עמהם הלבנה שמקדשין על ראייתה אבל הכא שצריכין אנו עדות על חתימה זו שאין שאר בני אדם מכירין אותה צריכין הן לגלות ולהעיד לבני אדם קיומם שחתימה זו חתימת פלוני. ע"כ:

וז"ל הרמב"ן ז"ל לקמן והא דס"ל לרב אשי דיינין המכירין חתימת העדים צריכין להעיד בפניהם איכא מאן דקשיא ליה היכי קס"ד הכי והא פשיטא לן התם ולא תהא שמיעה גדולה מראיה ואיכא למימר דס"ל לרב אשי דשאני דיני ממונות משום דכתיב ביה אם לא יגיד ונשא עונו אלמא בעינן הגדה וס"ל דהיינו הא דתניא סנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש דבעו הגדה ואיהו לא מוקי לה כשראוהו בלילה ואע"ג דאוקימנא בפ' החובל הכי ההיא אוקמתא דלא כרב אשי והתם נמי לאו משום קושיא ותיובתא הוא דאמרינן הכי ואיתמר בה נמי לישנא אחרינא אי בעית אימא וכו'. כי היכי דתיקום אפילו כשראוהו ביום וכדרב אשי וכן תירץ הראב"ד ז"ל ויפה אמר גם כן פירש שם רש"י ז"ל לא תהא שמיעה גדולה מראיה שגבי עדות החודש לא כתיב אלא כזה ראה וקדש ומיהו אנן לא קי"ל כרב אשי דדחייה בעלמא נינהו ואיהו נמי לא הכי ס"ל אלא ה"ק לעולם אימא לך וכו' ואי מהא לא תשמע מינה ואנן לא דחינן מימרא בגמרא בדילמא כדפסק רבינו הגדול ז"ל ואפשר דכי לא קי"ל כרב אשי הני מילי בקיום שטרות אבל בשאר מילי הגדה בעינן כי ההוא לישנא דאמרינן בפ' החובל ואי בעית אימא וכו' דלא מוקמינן לה כשראוהו בלילה אלא אפי' ראוהו ביום אין עד הרואה נעשה דיין אלא בהגדת אחרים ומיהו מסתברא שלא נשתנה כאן דין קיום שטרות אלא בעד נעשה דיין אבל לא בהגדה מאחר שלא פירשו בגמרא וכן ההוא לישנא דהחובל לאו למימרא דסנהדרין כשראוהו ביום אלא רבי לא חזא מעשה כלל והא אנא ודאי לרבי יוסי הגלילי דס"ל מנה צורי קאמר. ע"כ: וז"ל הריטב"א ז"ל לקמן ושאני הכא דמיקיימא הגדה בחד ואם תאמר והא בעדות החדש לא בעינן הגדה שאם ראוהו ביום שלשה והם ב"ד אין צריכין להעיד בפניהם יש לומר דשאני התם דאמר רחמנא כזה ראה וקדש וכדאיתא התם וכן פרש"י ז"ל שם. ואם תאמר ומהיכא תיתי לן דנבעי הגדה בעדים ולא נימא לא תהא שמיעה גדולה מראיה ויש לומר דכיון דכתיב קרא ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' ואמרינן התם ועמדו שני האנשים אלו העדים אשר להם הריב אלו בעלי דינין לפני ה' אלו הדיינין וקי"ל דעדים בעמידה ודיינין בישיבה דילמא גזרת הכתוב דבעי קרא כדכתיב. ע"כ: וש"מ דיינין שאין מכירין חתימת יד העדים צריכין להעיד בפני כל א' ואחד פי' ולא סגי שיעידו בפני השנים ותימה מאי קמ"ל פשיטא כיון דקיום שטרות בשלשה ויש לומר דשורת הדין דלסגי לקיום שטרות בשנים שישבו בתורת ב"ד כיון שאין בו משא ומתן שיכריע השלישי ביניהם מידי דהויא אפרוזבול ובטול הוא דסגי בשנים והא דאיצטריך שלשה היינו כדי שלא יהא נראה כעד מפי עד וכיון דכן הוה אמינא דכל שישב השלישי עמהם בהכי סגי ואעפ"י שלא שמע עדות המקיימין קמ"ל דצריך. הריטב"א ז"ל:

וז"ל הרא"ה ז"ל וש"מ דיינין שאין מעידין וכו'. לומר שאעפ"י שהשנים יודעין בדבר וכיון דתרי ידעי ודאי הימנותא גבייהו אפ"ה אינו סומך עליהן אלא אם כן מעידין בפניו בתורת עדות. ואם תאמר הא מאי למימרא פשיטא ואפשר דאטעמא דמסקנא סמיך משום דקיום שטרות דרבנן. ע"כ: וכתב הרמ"ה ז"ל מדקאמר צריכין להעיד בפני כל אחד ואחד ולא קאמר בפני כולן ש"מ דאפילו בפני כל אחד ואחד בפני עצמו שפיר דמי אלא מיהו הני מילי בקיום שטרות דרבנן אבל בשאר עדיות לא הויא קבלה עד דמסהיד סהדא באנפי תלתא דייני כשרין בבת אחת. ע"כ. תלמידי הר"י ז"ל: ושאני הכא דקא מתקיימא הגדה בחד לעולם לא תדוק הא אם היו שלשתן מכירין חתימת ידי עדים אין צריכין להעיד אלו בפני אלו דודאי צריכין והכא אינן צריכין כיון דקא מיקיימא בחד. שיטה ישנה: וכתב הרא"ה ז"ל נראה דה"ק דאיקיימא לה תורת הגדה בחד מיהת והיינו דאמרינן באידך ושאני הכא דלא מיקיימא הגדה כלל לימא דליכא הגדה כלל ואפשר לפרש דקא מיקיימא בחד דאמטו האי חד מיקיימא הגדה בכולהו שהרי שנים אלו מעידין לשלישי זה והרי הן כמעידין לאותו שלישי וכמעידין לעצמן וכיון שהעידו נתקיימה הגדה בכולן ותימה האיך מתקיימת עדותן בפני שלישי והא שלשה בעינן ואפילו ביחיד מומחה ראוי לדון דיני ממונות יחידי נראה שאין קיומו קיום מהא דאמרינן לקמן ודילמא רבנן דבי רב אשי כשמואל ס"ל. ויש לומר שיושיבו מחביריהן אצל היחיד. עכ"ל הרא"ה ז"ל: ותלמיד הרשב"א ז"ל כתב וז"ל יש מתרצין כשהיה האחד מומחה ונמצאת הגדתם בפניו כהגדה בפני ב"ד של שלשה הדיוטות א"נ כשהושיבו מחבריהן עמו והעידו בפניהם ואחר כך נעשו דיינין עמו ואינו נכון דאי ביחיד מומחה אף הוא נעשה ב"ד ולמה להם להצטרף עמו ועוד האיך מצטרפין וחותמין במותב תלתא כחדא הוינא והם לא היה להם אלא אחד ועוד דסתם ב"ד של שלשה הדיוטות משמע ואלו הוה מיירי בכאן ביחיד מומחה היה להם לפרש. ועוד אדאתקיף עליה רב אשי ואמר שאני הכא דקא מיקיימא הגדה בחד עדיפא מינה הוה ליה לאקשויי ולומר שאני הכא דקא מיקיימא הגדה בב"ד שלם. ועוד דאם איתא דבחד מומחה קאמרינן כשהקשה רב ספרא מראוהו שלשה וכו' וליתבו בדוכתייהו וכו' דאלמא משמע דבעינן הגדה בפניהם ליתא דשאני התם דאין הגדתם בפחות משלשה מומחין כדאיתא בפרק ראוהו ב"ד דאין לך מומחה בישראל יותר ממשה ואפ"ה אמר רחמנא עד דאיכא אהרן בהדך ואם תאמר דלא אותיב רב ספרא מראוהו שלשה אעד מומחה אלא למאי דאמרינן אין צריכין להעיד בפניהם ליתא דהא אוקמוה להא דראוהו שלשה כשראוהו בלילה ומ"ה צריכין להעיד בפניהם משום דהוי קבלת עדות וקבלת עדות אינה אלא ביום וכן פי' בתוספות ועוד כי בפירוש גרסינן בירושלמי ואמאי ליתוב חד וליקיים חד אלמא לא הוה קשיא ליה לרב ספרא אלא היאך היו השנים מעידין בפני האחד ועוד דאמרי' בפ"ק דגיטין בפני כמה נותנו לה ר' יוחנן ורבי חנינא חד אמר בפני שנים וחד אמר בפני שלשה ואתו לאוקומי פלוגתייהו בשליח נעשה עד ועד נעשה דיין כדרבנן ומ"ס שליח נעשה עד ומ"ס לא והא התם כשאינן מומחין מיירי דאי במומחין אפי' ביחידי סגי לע"ע וגם להושיבו מחביריהם אצל היחיד אי אפשר דאם כן מה להם לאלו להצטרף עמהם והכא דינא ותקנתא קתני כלומר אם אין שם אלא שלשה הראויין לדון ואין שם עדים הם עושין כך אלא נראה דה"פ שאני הכא דקא מיקיימא הגדה בחד שעל ידי האחד שמעידין בפניו מתקיימת הגדה בכולן שהן עצמן נעשין עדים ודיינין בבת אחת והרי הם כאלו אחרים היו מעידים בבית דינן ממש והיינו חידושיה דקיום שטרות ושאר עדיות דרבנן עד נעשה דיין והיינו דאמר בגיטין בפני כמה נותנו לה בפני שנים קסבר שליח נעשה עד ועד נעשה דיין אלמא אפי' בשעת הגדתו נעשה הוא דיין הלכך קי"ל דעד נעשה דיין ושמעינן מהכא דדייני קיום ועדי קיום אינן נפסלין מחמת קורבה שאין לך קורבה גדולה מאדם אצל עצמו ואפ"ה נעשה דיין ע"כ:

יעמדו שנים ויושיבו מחבריהם אצל יחיד. ובדוכתה אוקימנא כשראוהו בלילה אבל ראוהו ביום הם עצמן מקדשין אותו שאין שמיעה גדולה מראיה. שאין היחיד נאמן על ידי עצמו פי' דגזרת הכתוב דקדוש החדש נבעי שלשה סמוכין דמשה ואהרן כתובין בפרשה וכדאיתא בפ' ראוהו ב"ד. הריטב"א ז"ל: ואם איתא ליתבו בדוכתייהו ולקדשוה פרש"י ז"ל ואם איתא דעד שמעיד נעשה דיין למה האחרים אומרים מקודש מקודש הם עצמם יקדשוהו עם השלישי אחר שהעידו בפניו ויש עוד לפרש דאפי' תימא שהן עצמן חוזרין ומקדשין אותו קשיא לן הכא דלמה הוצרכו לעמוד ולהעיד ליתבו בדוכתייהו ולקדשוה על פי ראייתם דאע"ג דראוהו בלילה בשעה שאינה ראוי לדון אלא לעדות לא גריעא מעד שהעיד ממש בב"ד שהוא נעשה דיין אלא ודאי ש"מ דאפילו מי שנזדמן להעיד אינו נעשה דיין וכ"ש עד שהעיד. ויש מקשים דמהא מתני' גופה דייקינן בדוכתא דעד נעשה דיין מדקתני שהשלישי נעשה דיין ואלו הכא דייקינן שאין עד נעשה דיין ולאו קושיא היא דהכא דייקינן שאין עד נעשה דיין עפ"י עדותו והתם דייקינן [שעד היודע כיון שאין צריכין לעדותו] (ש)נעשה דיין על פי חבירו וכדפרישנא בדוכתא בס"ד. הריטב"א ז"ל. וכן תירץ הרשב"א ז"ל דאין פירושם שוה דהתם דייקינן דעד היודע נעשה דיין כיון שאין אנו צריכין לעדותו דהא איכא תרי דמסהדי קמיה והכא דייק אין עד המעיד נעשה דיין מדאיצטרכינן להושיב אחרים אצל היחיד ואין השלשה עצמן יושבין במקומן ומקדשין על פי הגדת עצמם. ע"כ: וז"ל הרמב"ן ז"ל והא דתנן יעמדו שנים וכו' אוקימנא בדוכתה כשראוהו בלילה דהוו להו עדים ואין עד נעשה דיין כלומר הוו להו כעדים המעידים ולא כעדים הרואים כיון שראו בשעה שאין ראויה לדון כלל ובתוספות ראיתי משום שראיית עצמן לדון עליה למחר כקבלת עדות היא וקבלת עדות ביום בעינן כדאיתא במסכת ר"ה הלכך צריכין להעיד למחר ולא לדון ע"י עצמן וטעם יפה הוא ובמסכת בבא בתרא יתברר שר"ש דומרוג"י יחלוק שם והא דתנן ויושיבו מחבריהן אצל היחיד דאלמא איהו כשר אע"ג דראה בלילה שאני התם כיון דשלשה הוו תרי מינייהו סהדי ואידך לא הוה סהדא והתם נמי אם היו חמשה שלשה מהם עושין דין למחר דתרי מינייהו הוו סהדי ואינך לאו סהדי נינהו כדר' טרפון דאמר מקצתם נעשין עדים ומקצתם נעשין דיינין ור' עקיבא מודה בדיני ממונות כדאיתא בפ' ראוהו ב"ד ומש"ה דייקינן למימרא דעד המעיד כשר לדון והתנן וכו' והתם מש"ה לא מקדשי בדוכתייהו על פי הראיה הואיל וחזו בלילה והוו להו תרי מינייהו עדים ואי ס"ד עד המעיד נעשה דיין ליתבו בדוכתייהו וכו' כלומר אחר שהעידו כל אחד בפני שנים יחזרו וישבו ויקדשו כדפרש"י ז"ל דאי לא תימא הכי מאי קושיא דילמא שאני התם דלא מקיימא הגדה כלל וכן הקשו בירושלמי וליתוב חד וליקום חד ומשני אין עד נעשה דיין ואפשר לפרש דאם עד נעשה דיין יקדשוהו ע"פ עצמן דלא בעי רב אשי הגדה אלא בדיני ממונות אבל בעדות החדש לא כדבעינן למכתב קמן והא דדייקינן מהא מתני' דאין עד נעשה דיין והתם דייקינן מינה דעד נעשה דיין לא דמיא דיוקא דהכא לדהתם דהתם דייקי עד הרואה כשר דהא קתני ויושיבו מחביריהן אצל היחיד אעפ"י שנעשה עד שהרי ראה כיון שאין אנו צריכין לעדותו כשר ואקשינן עלה סנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש והכא דייקינן אהנהו תרי דעד המעיד נינהו ופסיל לדינא כיון שראוה בלילה ואינן יכולין לדון על פי אותה ראיה והוצרכו להעיד עליה שוב אינן נעשין דיינין אבל היו שם אחרים שיכולין להעיד בפניהם כשרין דהא לאו עדים נינהו כההיא דר' טרפון וכדכתיבנא לעיל וכן נמי ההוא לאו עד הוא כיון שאין אנו צריכין לעדותו דהא איכא תרי אחריני ע"כ: וכתב הריטב"א ז"ל תלתא גווני איכא עד שהעיד ועד הרואה ודיין הרואה וכך דינם דבקיום שטרות אפילו עד שהעיד נעשה דיין ובדיני נפשות אפילו דיין הרואה אינו נעשה דיין דהלכתא כר"ע כדתנן סנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש מקצתן נעשין עדים ומקצתן נעשין דיינין דברי ר"ט ר' עקיבא אומר כולם עדים הם ואין עד נעשה דיין ופרישנא טעמא דרבי עקיבא משום דבעינא עדה שופטת ועדה מצלת וכיון דחזו ליה דקטל נפשא תו לא חזו ליה זכותא ולפי האי טעמא אפילו ראוהו ביום אין דנין אותו ואפילו על פי אחרים ואע"ג דרישא אוקימנא כשראוהו בלילה אבל ראוהו ביום כולם נעשין דיינין על פי עצמן וכדאיתא בפ' החובל ההיא לר"ט היא אבל רבי עקיבא פליג אפילו כשראוהו ביום והלכתא כרבי עקיבא ובדיני ממונות אין עד שהעיד נעשה דיין אפילו על פי אחרים אבל עד הרואה או שנזדמן להעיד אינו נעשה דיין על פי עצמו כדמוכח בפרק יש נוחלין [בבא בתרא קיג ב'] בשמעתא דשלשה שנכנסו לבקר את החולה בלילה שכותבין ואין עושין דין אבל על פי אחרים נעשה דיין. ודיין הרואה שלא העיד ולא נזדמן להעיד אלא שראה ביום בהא איכא פלוגתא ביני רבנן אם נעשין דיינין על ידיעתן או ראייתם או בעו הגדה דאחרים דאיכא מאן דאמר דהגדה בעינן כדכתיב ועמדו שני האנשים לפני ה' וכדדחי רב אשי הכא בשמעתין דשאני הכא דמיקיימא הגדה בחד בר מעדות החדש דרחמנא אמר כזה ראה וקדש אבל דעת ר"י ז"ל דהא דרב אשי דחייה בעלמא היא ובלשון דילמא אמרה ולעולם לא בעינן הגדה אפי' בעלמא דלא בעינן קרא כדכתיב ויש ראיה לזה מההיא דשלשה שנכנסו לבקר את החולה ביום שאם רצו כותבין ואם רצו עושין דין ועוד דההיא דסנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש וכו' דלר' טרפון אוקי בפרק החובל [בבא קמא צ ב'] כשראוהו בלילה אבל ראוהו ביום כולם נעשין דיינין על פי עצמן ואע"ג דלית הלכתא כוותיה [בדיני נפשות משום דבעי עדה מצלת אבל בדיני ממונות הלכתא כוותיה] ויש דוחין דההיא דשלשה שנכנסו לבקר את החולה שניא היא לפי שצוה בעל דבר בפניהם והודאת בעל דין כהגדת מאה עדים היא וההיא דסנהדרין הא איכא התם בפרק החובל אוקימתא אחריתי לרב אשי דהתם פרכינן מינה על עובדא דההוא דתקע לחבריה קמיה דרב יהודה ואמר ליה הא אנא והא ר' יוסי הגלילי זיל הב ליה מנה צורי ואמרינן מאי הא אנא אילימא הא אנא דחזיתיך למימרא דעד נעשה דיין והתניא סנהדרין וכו' מקצתן נעשין עדים הא כולהו דיינים לא ופרקי' דהתם שראוהו בלילה ואי בעית אימא ה"ק הא אנא דסבירא לי כר' יוסי הגלילי בתוקע לחבירו שנותן לו מנה צורי זלה הב ליה מנה צורי ולעולם על פי אחרים דן אותו. וכן כתב הראב"ד ז"ל ונראין דברי הר"י ז"ל דודאי כי אמרינן בפרק החובל ואי בעית אימא לרווחא דמילתא אמרי לה למימרא דמההיא עובדא ליכא למשמע מינה מידי וכדדחי לה רב אשי גופיה לההיא דלעיל אבל קושטא דמילתא דסוגיין דהתם והכא הלכתא דבהדיא פריך תלמודא שלא תהא שמיעה גדולה מראיה. ע"כ:

הנח לעדות החדש דאורייתא וקיום שטרות דרבנן. כתב הרמב"ם ז"ל בפ' ג' מהלכות עדות ה"ד וז"ל דין תורה שאין מקבלין עדות לא בדיני ממונות ולא בדיני נפשות אלא מפי העדים שנאמר על פי שנים עדים מפיהם ולא מכתב ידם אבל מדברי סופרים שחותכין דיני ממונות בעדות שבשטר אף על פי שאין העדים קיימים כדי שלא תנעול דלת בפני לווים ואין דנין בעדות שבשטר דיני קנסות ואין צריך לומר במכות ובגלות אלא מפיהם ולא מכתב ידם. ע"כ: עוד כתב בפ' ו' מהלכות עדות ה"א וז"ל כבר ביארנו שקיום שטרות מדבריהם כדי שלא תנעול דלת בפני לווים אעפ"כ אין מקיימין שטרות אלא בשלשה אפי' שלשתן הדיוטות מפני שהוא דין ולפיכך אין מקיימין שטרות בלילה כמו שביארנו ע"כ. משמע דס"ל דה"ק קיום שטרות דמועיל אינו אלא מדרבנן וצ"ע לישנא דתלמודא דהכא. וכתב הרב המעילי ז"ל בפירושיו על ההלכות וז"ל כתב הר"מ בהלכות עדות פ' ו' קיום שטרות מדבריהם כדי שלא תנעול דלת בפני לווין ואף על פי כן אין מקיימין שטרות וכו' ע"כ. נראה מדבריו כי הוא מפרש קיום שטרות שמועיל אינו אלא מדרבנן כדי שלא תנעול דלת בפני לוין אבל מן התורה אפילו בקיום ב"ד לא מהני כלל וצ"ע לפירוש זה מה שאומר בגמרא משום דהוי קיום שטרות דרבנן מקילינן דאפי' בעדים שהעידו נעשו דיינין על הקיום ואפשר לתרץ דהכי מפרשינן קיום שטרות דרבנן שהם תקנו שיועיל משום נעילת דלת ורצו גם כן שאף אחר שהעידו יוכלו להיות דיינים משום נעילת דלת ויש מפרשים בענין אחר ע"כ. ואני בתשובת שאלה הארכתי ליישב הסוגיות לדעת הרב ז"ל ובתירוץ הך סוגיא כתבתי דהכין הוא תירוצא דשמעתא אליביה דהאי טעמא דאין עד נעשה דיין פי' רשב"ם ז"ל דהיינו משום דבעי שיעידו לפני הדיינין דכתיב ועמדו שני האנשים אלו העדים לפני ה' אלו הדיינין הלכך דוקא בעדות החדש דהויא מדאורייתא קאי עליה האי קרא דועמדו והלכך בעינן דליקיים ביה הך קרא אבל בקיום שטרות דמדאורייתא לא מהני כלל לא קאי עליה קרא דועמדו דהא מדאורייתא אין כאן עמידת שני אנשים דלא מהני כלל וליכא עדות בזה כלל וכיון שכן מהי תיתי דנימא ביה שאין עד נעשה דיין אי מדכתיב ועמדו הא לא מיירי ביה קרא וז"ל הרמב"ם ז"ל בסוף פ"ה מהלכות עדות ולא יעשה דיין שאין עד נעשה דיין אפילו בדיני ממונות בד"א בדבר שצריך עדים מן התורה וצריך דיינים לדון באותו דבר מן התורה אבל בשל דבריהם וכו' ע"כ משמע קצת כדכתיבנא כך כתבתי בתשובת שאלה ועוד הארכתי ליישב השמועות לשיטת הרב ז"ל:

ועוד משמע לי לתרץ בקוצר דה"ק הנח לעדות החדש וכו'. פירוש דכשהעדות מועיל מדאורייתא הרי כאן עדות ושוב לא יעשה דיין אבל בקיום שטרות דלא מהני העדות אלא מדרבנן ומדאורייתא אין כאן עדות הלכך שפיר יעשה דיין דה"ל כאילו מעולם לא היה עד בדבר כנ"ל. ואתי שפיר לשיטת הרמב"ם ז"ל דהאריך וקאמר אף לדידי קשיא לי ושאילתיה וכו' דמאי כולי האי דנעלם מעיני הני אמוראי כולהו תירוצא דהך קושיא דהא בקל יש לתרץ דמשום דקיום שטרות דרבנן הקילו דהא מדאורייתא לא הוה צריך מידי ולשיטת הרמב"ם ז"ל ניחא דהא ודאי צריכא רבה וכדכתבינן לעיל כנ"ל:

וקרא ערעור על א' מהם עד שלא חתמו וכו'. ערעור דמאי אי ערעור דגזלנותא תרי ותרי נינהו וכו'. פרש"י ז"ל וכי אמרי לא גזל הוו להו תרי ותרי ולא מתכשר בהכי וקשה דהכא אליבא דרב הונא קיימינן דאית ליה אוקי להני גברי אחזקתייהו בחזקת הבתים גבי שתי כתי עדים המכחישות זו את זו דס"ל דזו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה. ועוד אומר ר"ת דאפילו רב חסדא דפליג התם עליה מודה הכא שהם כשרים דהא קאמר בהדי סהדי שקרי למה לי וכיון דחשבינן להו סהדי שקרי ממילא מתכשר האי גברא שהרי אם אחד מאלו שתי כתות הוו מעידות על אדם אחר שהוא פסול לא היו נאמנין אליבא דרב חסדא והשתא ומה התם דאין אדם מכחישן לומר שהוא כשר לא מהמני הכא דאיכא סהדי דמכחישי להו ואומרים שהוא כשר לא כ"ש דלא מהמני. לשון הרא"ש ז"ל: וכתוב בקונטריסין תרי ותרי נינהו התוס' הקשו דהכא אליבא דרב הונא קיימינן ובקונטריסי הראשון כתבתי דכוונת רש"י ז"ל דאמר לא מתכשר בהכי משום דהוי להו תרי ותרי ספיקא דרבנן כמו שאומר התוס' לקמן ועתה בפעם שניה אומר מורי הרב כי אינו דומה דהכא אית לן למימר אוקי גברא אחזקתיה אבל לקמן ליכא חזקת כשרות דאדרבה איכא לאוקמה בחזקת אשת איש ומשום דאשה דייקא מרעא לה לחזקת אשת איש אלא אמרינן תרי ותרי הלכך נראה לי דעת רש"י ז"ל הכא שפיר דלא מתכשר בהכי דכיון דהעדים מכחישין זה את זה אתרע חזקתיה. ושוב שמעתי כיון דהכא איירי לפסול השטר דהוה ליה ממונא לא שייך לומר תרי ותרי ספיקא דרבנן דלא אמרו זה אלא באיסורא ולא בממונא. כתוב בתוספות ועוד דלרב חסדא דאמר בהדי סהדי שקרי הכא ממילא מתכשר וכו'. וקשה נהי דזה השלישי ממילא מתכשר מכל מקום לרב חסדא היכי קאמר עד שלא חתמו מעידין עליו וחותם והיאך חותמין הם לקיים זה השטר והרי הם עצמם פסולין לרב חסדא לזה העדות ולכל עדות שבעולם הלכך נראה שדעת התוס' ז"ל דמדרב חסדא נשמע לרב הונא כי היכי דלרב חסדא בעדות אחרת אינם נאמנים לפוסלו דהא סהדי שקרי נינהו ומתכשר ממילא הכי נמי לרב הונא בזה העדות עצמה שהן פסולין בו מתכשר ממילא והשתא א"ש דעד שלא חתמו מעידין עליו וחותם הוא וחותמין הם לקיים השטר דמה שהם מעידים שמכירין חתימת העדים חשיב כעדות אחרת ולרב הונא כשרין הן בעדות אחרת. א"נ הספר אינו מתיישב לרב חסדא אלא לרב הונא דאליבא דרב הונא קיימינן. עכ"ל הקונטריסין ואין כוונת התוספות אלא להקשות על מה שכתב רש"י ז"ל דלא מתכשר האי גברא בהכי ופריך שפי' מההיא דרב חסדא ואין כאן קושיא כלל ואין צורך לאריכות הקונטריסים: עוד הקשו התוספות על פרש"י ז"ל דקאמר אי ערער דפגם משפחה גלויי מילתא בעלמא הוא ופרש"י ז"ל דדבר העשוי להגלות הוא שיבדקו אחריו עד שיתברר הדבר ותימה היאך יכול להתברר כשאלו אומרים שהוא עבד אפי' מאה אומרים שאינו עבד תרי כמאה לכ"ע כפר"ח שפיר' שלשה שישבו אם עד שלא חתמו קרא ערעור על אחד מהם מעידים שנים מן השוק עליו וחותם והוו כאלו עכשו ישבו ב"ד אחר עדות הכשרות שהכשירוהו ולא נתבטל ועד המושב וחותמין כולם משחתמו השנים ולא הספיק השלישי לחתום עד שקרא עליו ערעור ובטל ועד המושב של אותו ב"ד ואין מעידין עליו שיוכל לחתום עמהם וצריך לחזור ולהושיב ב"ד על כך. ערעור דמאי אי ערעור דגזלנותא תרי ותרי נינהו דע"כ לא מיירי כגון שאלו אומרים שהוא עבד ואלו אומרים שאינו עבד דאם כן היה נפסל מספק דכיון דלא שייך למימר ביה אוקמיה אחזקתיה דאם הוא עבד מעולם לא הוה בחזקת כשרות אלא ע"כ מיירי שאלו אומרים שהוא עבד ואלו מזימין אותם מ"ה הוי גילויא מילתא הוא ולא הוי ערעור ולא נתבטל וועד המושב. לעולם ערעור דגזלנותא ודקאמרי הני עדים דידעו ביה דעבד תשובה וכיון דמודו לקמאי דגזלן הוה ערעור דידהו ערעור ונתבטל וועד המושב והואיל ואמת הוא שנפסל אית לן לאוקמיה בחזקת פסול עד שיודע לנו כשרותו. והקשה ר"מ על פר"ח דקאמר אי ערעור דפגם משפחה על ידי הזמה אמאי נקט פגם משפחה דמילתא דלא שכיח לימא (נמי) בערעור דגזלנותא ועל ידי הזמה. ונ"ל ליישב פרש"י ז"ל דלא דמי להא דאמרינן בחזקת הבתים שתי כתי עדים המכחישות זו את זו דאוקמינן להו אחזקתייהו דה"מ דמכחישות זו את זו שאלו אומרים כך היה המעשה ואלו אומרים כך היה המעשה אבל היכא דאסהידו על פסול גזלנות ובאין לפוסלו לעדות ולשבועה כל כה"ג לא מוקמינן אחזקה דכל תרי ותרי אף על גב דאיכא חזקה דכשרות ספיקא דרבנן היא כדאמר בפרק ד' אחין וכן מוכח לקמן בשמעתין דזילותא דבי דינא והכי אמרינן לקמן גבי שנים אומרים שנתקדשה דפריך תלמודא מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא וכן בפרק האומר גבי ינאי המלך ויבקש הדבר ולא נמצא היכי דמי אילימא דבי תרי אמרי אשתבאי ובי תרי אמרי לא אשתבאי אמאי לא נמצא תרי ותרי נינהו אלמא כל היכא דאיכא תרי ותרי לא אוקמינן אחזקתיה ופסלינן ליה והלכך פריך שפיר אי ערעור דגזלנותא תרי ותרי נינהו ולא מתכשר מספק ואי ערעור דפגם משפחה וע"כ לא מיירי [כגון דאמרי קמאי עבד הוא ובתראי אמרי לאו עבד הוא דכ"ש דתיקשי לך טפי תרי ותרי נינהו ולא מיתכשר כיון דלית ליה חזקת כשרות אלא ע"כ] כגון דאתו בי תרי ואמרי זה האיש בא ממשפחה שנטמעה בה עבדים והיינו מחזיקים כל המשפחה בחזקת פסלות ואתו בתראי ואמרי זה האיש ידוע לנו שהוא לא בא מן העבדים שנטמעו באותה משפחה גלויי מילתא בעלמא הוא דבתראי לא מכחשי להו לקמאי כיון דקמאי לא מסהדי בעדות גמורה לפוסלו בודאי אלא מספק ויכול להיות שבא מן הכשרים אף לפי דבריהם גלויי מילתא הוא עד שיתברר הדבר. הרא"ש ז"ל: והרמב"ן ז"ל כתב וז"ל אי ערעור דגזלנותא תרי ותרי נינהו כתב ר"ח ז"ל כיון ששנים מעידין אותו שגזל ושנים אומרים שלא גזל כה"ג לא מפסיל דאמרינן אוקי תרי להדי תרי ואוקי גברא אחזקתיה פי' לפירושו ומשחתמו אמאי אין מעידין עליו ולא מחוור לן דא"כ הוה ליה למימר בתרווייהו בערעור דגזלנות ודפגם משפחה גילויי מילתא בעלמא הוא ועוד דהא לא גלוי מילתא בעלמא הוא הלכך משחתמו נראין כנוגעין בעדותן ואפשר דה"ק אי ערעור דגזלנות תרי ותרי נינהו הלכך מהימני וכיון שלא נפסל מעולם אמאי אין מעידין הא במותב תלתא הוו ולאו משום נוגעין בעדות אתמר ודפגם משפחה כל דכן דהא גלויי מילתא בעלמא הוא ואפי' משחתמו נמי מעידין ורש"י ז"ל פירש דבתרי ותרי לא מתכשר וכן פי' רבינו אלפסי ז"ל והא דאמרינן אלא ערעור דפגם משפחה גלויי מילתא הוא פירושו ואפי' משחתמו נמי אמאי אין מעידין ופגם משפחה מתכשר משום דמילתא דעבידא לגלויי ולא עביד דמשקרי הלכך אף משחתמו נאמנים ואי משום תרי דאמרי פסול הוא כיון דהאי גברא בחזקת ישראל הוא עומד וכל משפחתו בכה"ג אמרינן אוקי גברא אחזקתיה שאלו היה פסול קול יש לו אבל בפסול דגופיה כגון דגזלנות לאו גלויי מלתא היא ועד שלא חתמו נמי אין מעידין עליו. ומאי דכתב רבינו אלפסי ז"ל דבתרי ותרי לא מפקינן ממונא אפומיה מדאקשינן לעיל ומגבינן ביה תרי ותרי נינהו דאלמא לא אמרי' אוקי גברא אחזקתיה ומפקינן ממונא אפומיה אינה ראיה חדא דהתם ודאי מאי פסולי עדות דקא אמרינן קרובים דאי אמרת פסולין דגזלנותא הא ודאי דאי אתו בי תרי ואמרי ידעינן בהו בהנך אינשי דגזלני נינהו מהימני וכן במשחקי בקוביא ובשאר פסולין ואינהו לגבי נפשייהו לאו כל כמינייהו למימר כשרין אנן כדאמרינן התם בפרק מרובה [בבא קמא עג א'] א"נ דפסלינהו בגזלנותא מ"ה רמינן בה ומגבינן ביה תרי ותרי נינהו דהא ליכא למימר אוקי גברא אחזקת רחוק א"נ אחזקת דלא קטנים הוו ואפשר שהביא ראיה משום דלא אזלינן התם בתר חזקה דרשב"ל חזקה אין העדים חותמין על השטר אלא אם כן נעשה גדול ולאו ראיה מעלייתא היא [שאין אומרין בחזקות זו דומה לזו דהאי לאו חזקה מעלייתא הוא] דנימא אוקמינהו אחזקתייהו במקום עדים. ועוד דלרבנן לאו חזקה היא כלל אלא בעדים כשרים ולגבי לוה ומלוה אבל בחשש העדים לא ואת"ל מאי פסולי עדות גזלנין איכא למימר נמי דכי אקשינן ומגבינן ביה אקטנים היו דקתני מקשינן ולמאן דמפרש משום שכבר מתו ליכא חזקה הואיל וליתנהו קמן ומסייע ליה להאי סברא דר"ח ז"ל מההיא דגרסינן בפרק כל הנשבעין ואיתא נמי בפרק חזקת שתי כתי עדים המכחישות זו את זו זו באה בפני עצמה ומעידה וכו' והתם טעמא משום דאמרינן אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקתיה וכל כת וכת אמרינן האי היא דמסהדי קושטא ומפקינן ממונא אפומייהו היכא דאתיא כל חדא וחדא באפי נפשה אלמא האי חזקה דאוקי גברא בחזקת כשר עדיפא מאידך דאוקי ממונא בחזקת מריה ולא תימא ה"מ במוחזק לן דבחזקת כשר אבל גברא דלא ידעינן לא דכל ישראל בחזקת כשרים הם ולא בחזקת גזלנים והך סיועא ליתא דשאני התם כיון שבאות זו אחר זו אמרינן זו היא דכשרה ודמי לבאו לישאל זה אחר זה דאמרי' לענין טומאה ששניהם טהורים ואף על גב דהכא לאפוקי ממונא הוא כיון שבאים בזה אחר זה כשרים שאין הכחשתן פסול ברור שאפילו באותה עדות קיימא לן נהי דאתכחש באכילה באבהתא מי אתכחש אבל שתי כתי עדים הבאות לפנינו על אחד ודאי פסלי' ליה אפומייהו כי היכי דלא נפיק ממונא אפומיה דהא בספק יצא דינו לפנינו ודברי רבינו אלפסי ז"ל עיקר דלעולם הך חזקה דממונא בחזקת מריה מכרעא טפי שהיא שב ואל תעשה. ועוד דלא אמרינן אוקי גברא אחזקתיה אלא במילתא דרבנן ולא בשל תורה כעין תרומה דאורייתא או עבודה וכיוצא בה והיינו דאמרינן גבי ינאי המלך מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני דספק חלל היה כדאיתא במסכת קדושין [סו א'] וכמו שכתב רבינו הגדול ז"ל. ואוקימנא לעולם ערעור דגזלנותא וכגון דקאמרי ידענא ביה דעבד תשובה. איכא דשמיע ליה מהא דגזלן לא מתכשר אלא משעה שהעידו עליו ואילך שאם אתה אומר משעה שעשה תשובה הא אגלי מילתא למפרע דכי חתם כשר הוה הילכך משחתמו נמי והא שיקרא ליכא ולמיחזי כשקרא לא חיישינן אלא לאו ש"מ דלא מתכשרי אלא משעה שהעידו עליו בב"ד שעשה תשובה וכל שטרי דחתם ביני וביני פסולין דהא ההיא שעתא פסול היה וזה בתוס' ואינו כלום ובדברי רש"י ז"ל דמפרשי' דמשחתמו אין מעידין עליו דהוי להו כנוגעין בעדותן. ואם תאמר אף בפגם משפחה כן לאו מילתא היא דפגם משפחה הני אמשפחה קא מסהדי ואיהו ממילא מתכשר ועוד דכיון דקלא אית לה למילתא אנן סהדי דכשר והני גלויי הוא דמגלו לה למילתא כדפרישית ז"ל. עכ"ל הרמב"ן ז"ל: וז"ל תלמידי הר"י ז"ל בפירושיו על ההלכות והנכון כמו שפירשו ר"ח ז"ל והרי"ף ז"ל דמשחתמו אין מעידין עליו וחותם לא אלו ולא אחרים שמאחר שבאותה שעה שחתמו השנים לא היה זה השלישי ראוי להצטרף עמהם נמצא שלא היה אותו הקיום בשלשה וכמאן דליתיה דמי וצריך שיחזרו ויקיימו בשלשה ודוקא ערעור דגזלנותא כלומר כי אמרינן שאם קרא עליו ערעור על אחד מהם אחר שחתמו שנתבטל המושב שלהם ולא נדון אותו הקיום אלא כאילו נעשה בשנים הני מילי כשבאו עדים והעידו על השלישי שגזלן הוא שאף על פי שיבואו עדים אחרים עכשיו ויעידו שחזר בתשובה מיהו בשעה שחתמו השנים פסול היה ע"פ עדים ולא היה ראוי להצטרף עמהם ונתבטל כל המעשה הראשון אבל ערעור דפגם משפחה כגון שהיו מעידים על השלישי שהוא בן שפחה כשבאין עכשיו עדים אחרים ואומרים אנחנו יודעין דבן אשה כשרה הוא איגלאי מילתא דכשר היה מעיקרא ולעולם לא היה לו שעת פסול ויכול לחתום ולקיים את השטר דלא בטלו צירופא דידהו. וערעור דגזלנותא נמי לא אמרן אלא דקא מסהדי תרי דגזלן הוא וקא אתו תרי אחריני ומסהדי שחזר בתשובה וכו' כי אמרינן דעד שלא חתמו מעידין עליו וכו' הני מילי כשאין אחרונים מכחישין את הראשונים כגון שאומרים באמת גזלן היה אלא שחזר בתשובה אבל אם מכחישין את הראשונים ואומרים דלאו גזלנא הוא הוו להו תרי לגבי תרי והוה ליה גברא ספק פסול ואינו מצטרף עם השנים לקיים את השטר כך פירשו רבינו שלמה ורי"ף ז"ל. והקשו רבני צרפת על זה הפירוש מהא דאמרינן שני כתי עדים המכחישות וכו' שאף על פי שבזו העדות שמכחישין אלו לאלו העדות מסופק מכל מקום כשרים שתי הכתות להעיד בשאר עדיות דעלמא וכל אחת ואחת באה ומעידה הנה שאף על פי שהכת האחת פסולה ממה נפשך אפ"ה אנו מעמידין אותן בחזקת כשרות ולקולא והיכי אמרינן הכא דתרי ותרי נינהו ולחומרא דכי היכי דחזינן התם שאם הכתות מכחישות זו את זו בעדות אחת כל כת וכת כשרה לשאר עדיות כמו כן היה לנו לומר בזה שאף על פי שנולד ספק דעדות הגזלה שיהיו כשרין לשאר עדיות ומתוך כך היו מפרשים דמאי דאמרינן בגמרא אמאי תרי ותרי נינהו לא קאי ארישא דאמרינן עד שלא חתמו מעידין עליו אלא אסיפא קאי דקתני משחתמו אין מעידין עליו וחותם ועל זה אמרו אמאי אין מעידין עליו תרי ותרי נינהו ואוקי גברא בחזקת אבהתיה בכשרות. ור"ח ז"ל נמי כך פי' ואין זה נכון דהאיך נעמיד אותו בחזקת כשרות דמכל מקום בתרי ותרי ספיקא דרבנן איכא והם דוחים ואומרים דאף על גב דבעלמא פסול מדרבנן הכא גבי קיום שטרות שאינו אלא מדרבנן נעמיד אותו בחזקת כשרות וכל זה דוחק ועוד דמה טעם הוא לומר דתרי ותרי נינהו האמור בתלמוד רוצה לומר שנכשיר מספק דאדרבה האי לישנא לחומרא משמע טפי ע"כ נראה כמו הפי' הראשון ודקא קשיא לך משני כתי עדים המכחישות זו את זו הספק נולד להם בשעה אחת ולא בא שעה אחת פסול לאחת קודם חברתה ומשום הכי לא פסלינן להו מספק לשאר עדיות דעלמא אבל הכא שעדי הפסול באו תחלה ונפסלו אלו על ידי הראשונים מן הדין כשבאין אחרים אחר כך ומעידין עליהם דכשרים אמרינן הואיל וכבר נתקיימה עדות הראשונים ואמרו ועמדו בפיסול לא נסמוך על אלו האחרונים דמאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ויהיו בפיסולם כמו שהיו עומדים בתחלה. ע"כ: