שיטה מקובצת על כתובות כ:

ואי צורבא מרבנן הוא. פרש"י ז"ל שהעד צורבא מרבנן ואחרים פירשו שהבעל דבר צורבא מרבנן ופי' רש"י ז"ל הוא יותר נכון דאע"ג דבעל דבר צורבא מרבנן לא מהני לגבי העד שצריך שיזכור כשיזכירוהו אבל לפי' רבי' ז"ל אתי שפיר דכיון דצורבא מרבנן הוא לא סמיך על בעל דבר אי לאו דמידכר שפיר וכדאמר ליה רב אשי לרב כהנא מי סברת דעלך סמיכנא אנא הוא דרמאי אנפשאי ואדכרי. הריטב"א ז"ל: וז"ל שיטה ישנה והר"מ פי' אי צורבא מרבנן הוא הבעל דין לא יטעון לו לעולם אלא מה שהוא אמת ופרש"י ז"ל נראה יותר דא"ל רב כהנא מי סברת עלך סמיכנא אנא רמאי אנפשאי ואדכרי. ע"כ: וז"ל תלמידי ה"ר יונה ז"ל ואי צורבא מרבנן פי' רבינו האיי גאון ז"ל דהבעל דין קאי שאם הוא ת"ח יכול להזכיר לעד מפני שיירא מחטא ולא יבא להכשילו בדבר שאינו נזכר. והנכון דהעד קאי שאם העד ת"ח שמכיר הדברים ויכול להזכר מהאחר ואם לא יזכור מעצמו אינו חושש לדברי האחר מותר וזה הפי' מתקבל יותר כי בבעל דין יש להסתפק שמתוך שרואה שהדבר אמת ירצה להזכיר לעד יותר ממה שזוכר. מפי מורי הרב נר"ו. דקא מהסם פי' היה מגמגם ותמה על רב אשי שהיה חושב שהיה סומך על דבריו. ע"כ מתלמידי ה"ר יונה ז"ל:

התלוליות הקרובות וכו'. אין לפרש דטעם טומאתייהו משום דחיישינן להו לקברות דכיון שהם תלוליות איכא למיחש דילמא קברות נינהו דאי עשויין כעין קברות הא ודאי דמחזקי' בהן טומאה וליכא לאקשויי מספיקא מי מחזקינן טומאה ועוד דאין שום תל של קבר יכול להתקיים עד ששים שנה אם לא שיהיה בנוי עליו נפש ואי איכא נפש עליו הא ודאי קבר הוא ולא מקרי תל לכך הנכון כמו שפרש"י ז"ל התלוליות היינו תילי קרקע ולאו כעין קבר הוו כלל אלא כמין הרים קטנים וא"ת א"כ למה לי למתני תלוליות דהכי נמי בקעה הקרובה לעיר דרך לקבור שם ותירץ רש"י דדרך בני אדם לקבור בתל משום דאין בני אדם נוטין מן הדרך לעבור עליו וא"ת תינח הקרובות לדרך אבל לגבי מאי דקתני בין לעיר פי' אעפ"י שרחוק מן הדרך למה לי שנקט תלוליות דהא ליכא דרך שם כדי להטות משם לעבור עליו וכך לי תלוליות כמו הבקעה. תשובתך לקמן תפרש עיר ודרך דהיינו עיר הסמוכה לבית הקברות ומעתה אע"ג דאמרינן בין לעיר פי' אע"ג שאין שם דרך פירושו אע"ג שאין שם דרך בית הקברות מיהו שאר דרך בעלמא עובר שם והילכך שפיר איכא למימר דמ"ה נקט תלוליות דדרך בני אדם לקבו' בתל משום דאין בני אדם מטין מן הדרך וכו' וכמו שכתב רש"י ז"ל. כנ"ל פי' לפי' רש"י ז"ל. וכתב מרנא ורבנא הרדב"ז ז"ל בתשובותיו פי' סוגיא זו בארוכה סי' תמ"ח וכתב ז"ל דהא דנקט התלוליות בה"א אע"ג דלא קאי לא אקר' ולא אפלוגתא כדכתבנו בתוס' איכא למימר אגב אורחיה קמ"ל שיהו גבוהות קצת שאין אדם דורס עליהם אבל גבשושיות בעלמא לעולם טהורות שאין אדם קובר שם שמעלה על דעת דילמא דרסי ליה והיינו דקתני בה"א הידיעה ע"כ. ודע דלשיטת ר"ח ז"ל לעולם אין לקבור אלא בקרובות אבל ברחוקות אין דרך לקבור כלל והיינו טעמא דישנות טמאות ברחוקות משום דילמא קרובות היו וכדבעינן למכתב קמן בס"ד. אבל לשיטת רש"י ז"ל בין בקרובות בין ברחוקות דרך לקבור בתל ולהכי ישנות טמאות ברחוקות וחדשות טהורות דאי איתא דנקבר ביה הוו ידעי ליה ולהכי הקדים רש"י ז"ל הכא וכתב התלוליות וכו' ודרך בני אדם לקבור בתל וכו' וקל להבין:

הקרובות בין לעיר בין לדרך. פי' בין לעיר אעפ"י שרחוקות מן הדרך ובין לדרך אעפ"י שרחוקות מן העיר. ממרנא ורבנא ז"ל:

אחד חדשות וכו'. הקשו בתוספות דהכא מזכיר שאינו פשוט קודם וכן בהחולץ לא יתארסו ולא ינשאו עד שיהו להם ג' חדשים אחד בתולות ואחד בעולות ואע"ג דלישנא דהך מתני' לא דייקא שפיר ובעי' לשנויי לה דה"ק אחת בתולות וכו' שנתארמלו וכו' בין מן האירוסין וכו' וכדאיתא התם בגמרא ומעתה י"ל דלא דייקינן מלישנא דהך מתני' כלל מ"ט איכא לאתויי דמזכיר שאינו פשוט קודם דאפי' למאי דשנינן לה הרי מזכיר אירוסין קודם נשואין ובתולות קודם בעולות דהיינו שאינו פשוט קודם עיין שם בדוכתי' בפ' החולץ ובר"ה תנן אחד יבנה וכו' כתוב בתוס' ועיין תוס' זבחים פ' דם חטאת (זבחים דף צ"ב ב)' ותוס' פסחים פ' כיצד צולין (פסחים דף פ"ה) ותוס' מנחות סוף פ' כל המנחות באות מצה (מנחות דף ס"ג ב)' והכא יש לתרץ דלהכי תנינן אחד חדשות וכו' דמזכיר שאינו פשוט קודם דטעמא דחדשות טמאות היינו משום דהוו קרובות וסמוכות לעיר. ואיכא למימר אשה יחידה שהלכה וקברה שם נפל שלה והילכך להכי תני חדשות לאסמוכי למאי דתני קרובות כדי למתני מילתא בטעמא בהדי הדדי ואפשר דלהכי כתב רש"י ז"ל אחד חדשות. שאין זמן רחוק שלא היה כאן תל וכו' אפ"ה טמאות מספק דכיון דסמכה לעיר איכא למימר אשה יחידה וכו'. דוק ותשכח כנ"ל וראיתי חכם גדול שלפנינו שהקשה בתשובותיו וז"ל קשיא טובא על מה שפי' רש"י ז"ל אחד חדשות שאין זמן רחוק שלא היה כאן תל דאיכא למימר כיון דחדשה היא אם איתא שנקב' שם מת מדכ' הוו דכירי ליה וכו'. ויש לתמוה דאמאי קאמר רש"י ז"ל ואם איתא שנקבר שם מת וכו' והלא לא מחזקי' טומאה בארץ ישראל ואין לחוש שנקבר שם מת אלא לנפלים הוא דחיישינן וכדאמרינן לקמן מתוך שהנשים קוברות שם נפליהן עכ"ל. פי' לשון שנקבר שם מת קשיא ליה והכי קשיא ליה דלגבי מת בלאו טעמא דמדכר הוו דכירי איכא לאטהורינהו משום דלא מחזקינן טומאה בארץ ישראל ואפילו ישנות נמי יש לנו לטהרן מהאי טעמא ומעתה למה ליה לרש"י ז"ל למימר דאיכא למימר כיון דחדשה היא אם איתא שנקבר שם מת מדכר הוו דכירי ליה וכו' פי' למתלייה טעם טהרתן משום דמדכר דכירי בלאו הכי נמי יש לטהר אפילו ישנות משום דלא מחזקי' טומאה בארץ ישראל אי לאו דאשה הולכת יחידה וקוברת שם נפל שלה. וי"ל דרש"י ז"ל אתא לפרושי מאי רבותא איכא בחדשות טפי מבישנות עד דקתני אחד חדשות ואחד ישנות וכו' וברחוקות קתני חדשות טהורות ישנות טמאות ולכך כתב ז"ל דאיכא למימר כיון דחדשה וכו' ומיירי כגון שהוחזקה טומאה שם דליכא למפרך ומספיקא מי מחזקי' טומאה וכו' ואפשר דמיירי בעיר הסמוכה לבית הקברות ודרך דרך בית הקברות וכדמסיק תלמודא דמ"ה אפשר דמקרי הוחזקה טומאה שם וכדבעינן לפרושי לקמן בס"ד. א"נ דהשתא אכתי לא אסיק אדעתיה הך פירכא דמספיקא מי מחזקי' טומאה ויש לנו לומר דכיון דדרך לקבור בתל הרי יש לנו להחזיק בהם טומאה ולומר דשמא נקבר שם מת ואהכי פי' רש"י ז"ל מה שפי' ולקמן נפרש מאי פריך תלמודא בס"ד:

איזו היא קרובה חמשים אמה. ואם תאמר והא לשון קרובה מידע ידיע דהיינו סמוכה לעיר ועד כמה יהיה המרחק דיהיה קרוי רחוקה וכו' רחוקים הוא דלא ידיע וכיון שכן איזו היא רחוקה הוה ליה למיבעיא והכי נמי איכא לאקשויי דהוה ליה למיבעי' אי זו היא חדשה דישנה מידע ידיע דכל שיש זמן רב הרבה מאד היא ישנה ועד כמה מיקרי חדשה הוא דלא ידעי' והלכך הוה ליה למיבעיא איזו היא חדשה דהא ודאי לא מקרי חדשה מיום או יומים לבד. וי"ל דלכך כתב רש"י ז"ל איזו היא קרובה. לעיר שאנו אומרים עליה שאף החדשה טמאה חמשים אמה. ואיזו היא ישנה. שאנו אומרים עליה שאפילו היא רחוקה טמאה ששים שנה. ע"כ. פי' אין השאלה על הלשון אלא על הדין ועדיפא ליה למבעי על מה שאנו כוללים ואומרים דלעולם טמא ואין בו חלוק כלל ועוד דאי הוה בעי איזו היא רחוקה הוה ליה לאהדורי דהיינו יותר מחמשים אמה והתנא רוצה לקצר ובעי למנקט חשבון שלם דהיינו חמשים אמה ששים שנה והכין אורחיה דתנא למנקט חשבון שלם בלא שברים. ולהכי סיים רש"י ז"ל בלישניה חמשים אמה ששים שנה. כן נראה לי:

קרובה שאין קרובה הימנה. אין לפרש דה"ק דאפי' היא רחוקה כמה כיון שאין קרובה הימנה הרי היא קרובה דאם כן קשיא מאי טעמא דרבי יהודה דהקרובות אחד חדשות ואחד ישנות טמאות והרחוקות חדשות טהורות דהא אפי' קרובות דברה איניש בהדה כיון דרחוקות נינהו. אלא הנכון כמו שפי' רש"י ז"ל דודאי אפי' לרבי יהודה כל שרחוקה היא טפי מחמשים אמה החדשות טהורות כדמפרש בגמ' ור' יהודה ה"ק שאין קרובה הימנה דאם יש קרובה הימנה אפילו היא בתוך חמשים אמה הויא כרחוקה וחדשה טהורה דאם איתא דהלכה אשה יחידה לקבור לא שבקה קרובה הימנה ואזלא לגבי הך. וראיתי לאחר מגדולי החכמים ז"ל שהקשה בתשובותיו על לשון רש"י ז"ל דאם כן אפי' ישנה להוי טהורה דודאי לא שבקה קרובה הימנה ואזלה לגבי דהך גברא חזינא תיובתא לא חזינא דבישנה איכא למיחש דילמא לא היתה קרובה הימנו והתל הקרוב הזה נתחדש אחר זמן דהא ישנה לרבי יהודה היינו שאין אדם זוכרה ואע"ג דרש"י ז"ל פליג עליה דר"ח ז"ל דפי' דישנות טמאות משום דחיישינן שמא קרובות היו שהיה העיר אצלה וחרב היינו דוקא לגבי עיר דאין העיר עשויה להשתנות כל כך שלא יהיה חורבנה ניכר אפילו לאחר ימים רבים אבל תילים עשויים להתחדש בכל יום. כן נראה לי:

שאין אדם זוכרה. יש לפרש דבהכי פליגי דר"מ ס"ל דכיון דעברו ששים שנה אע"ג דהיו ידעי ביה נשתכח הדבר מן היודעים ור"י ס"ל דכיון דהוו ידעי ביה מזהר זהירי ביה משום טהרות ולא פסיק קלא לעולם ומאי ישנה שאין אדם זוכרה פי' שאין אדם זוכר שלא היה כאן תל ולא נעשה תל זה בימי שום אחד מהדור הזה ואיכא למימר דעד שלא באו לעולם קברו בתל הזה ולא ידעו בו מעולם אבל אם הוו ידעי ביה מזהר הוו זהירי משום טהרות ודייק רב חסדא ש"מ האי סהדותא וכו' מדר' מאיר דאמר עד ששים שנה וטעמא משום דלא דכירי הוא וע"כ לא פליג עליה ר' יהודה אלא דמשום מזהר זהירי ביה הא בעלמא מודה רבי יהודה לר"מ דטפי מששים שנה לא מדכר. ועוד יש לפרש דרבי יהודה נמי מודה דטפי מס' שנה לא מדכר והא אתא למימר דלאו בשנים קצובות תליא מילתא אלא כל שאין אדם זוכרה פי' אם אין אדם אומר זוכר אני שלא היה כאן תל ובימי נעשה תל זה כאן מקרי ישנה ופסיק קלא ואפילו אם נעשה התל בפחות מס' שנה ומיהו קושטא דמילתא היא דטפי מס' שנה לא מדכר ואפי' לרבי יהודה ואתיא דיוקי' דרב חסדא ככ"ע ואפי' לרבי יהודה. כנ"ל:

מאי עיר ומאי דרך אילימא עיר עיר ממש דרך דרך ממש שפיר דדמי כוותייהו לעיר ולדרך גורם להם הטומאה אע"פ שאינה מוחזקת העיר בבית הקברות ולא הוחזק הדרך בדרך בית הקברות והכי מתפרשא מתני' לפי זה לדעת רש"י ז"ל הקרובות לעיר ולדרך אחד חדשות וא' ישנות טמאות שדרך בני אדם לקבור בתל ולכך כיון דקרובים הן איכא למימר אשה יחידה הלכה וקברה שם נפל שלה הרחוקות דאין אשה יחידה הולכת שם חדשות טהורות דאם איתא דנקבר ביה הוו ידעי ליה ישנות טמאות שכבר נשתכח הדבר וכו'. וכמו שכתב רש"י ז"ל ומשום דלעולם מתפרשה מתני' בחד גוונא בין למאי דקא סלקא דעתין בין למאי דאסיק תלמודא להכי פירש רש"י ז"ל פירושו לעיל במתני' ור"ח ז"ל לא פי' כן וכדבעינן למכתב קמן בס"ד. ופריך תלמודא מספיקא מי מחזקינן טומאה פירוש כיון דלא הוחזק העיר בבית הקברות ולא הוחזק הדרך בדרך בית הקברות משום דדרך לקבור בתל אין להחזיק טומאה בקרקעה של ארץ ישראל דקאמר ר"ל עילה מצאו וטהרו ארץ ישראל ודע דבפרק בתרא דנזיר גבי הא דתנן מצא שלשה אם יש וכו' הרי זו שכונת קברות בודק הימנו ולהלן עשרים אמה וכו' ואיתא הך דר"ל בתרי דוכתי דמעיקרא הכי איתא א"ר בדק ופנה בדק ופנה בדק ואשכח כיון דנתנה רשות לפנות מפנה להון ופריך תלמודא ולשוינהו שכונת קברות ומשני אמר ר"ל עילה מצאו וטהרו ארץ ישראל ופרש"י ז"ל כיון שנתנה רשות לפנות להן כשמצא את השנים כדתנן מצא שנים נוטלן ואת תפוסתן מפנה ג"כ להאי שלישי ופריך ואמאי מפנה להו לשוינהו שכונת קברות שיחזרו למקומם ויחזיק לאותו מקום כאילו עדיין יש שם מערות אחרות סביבותיהן ולא יכנסו עושי טהרות לשם כדי שלא יאהיל על הטומאה ומשני אמר ר"ל עילה כלו' כשנתנה רשות לפנות כשלא מצא אלא אחד ושנים כי הדר ומצא להך שלישי מפני להו גבייהו כדי לטהר את המקום הזה שלא להחזיקו שיש מערות סביבותיה שיהו כהנים ועושי פסח מותרין להלוך שם. עד כאן:

וכן פירש הרא"ש ז"ל במסכת נזיר עילה מצאו וכו'. פי' בעלילה מועטת ובסברא קטנה טהרו ארץ ישראל משום כהנים ועושי טהרות ע"כ. ושוב אמרינן התם בדק עשרים אמה ולא מצא מאי פי' מי אמרינן כיון דלא מצא אלא הנך שלשה אתרמויי אתרמי ואתקבו' להכא ולא קנו מקומן או דילמא כיון דשלשה הן מחזיקין ליה כשכונת קברות ואסור לפנותן אמר רב מנשיא אמר רב שכונת קברות מ"ט אמר ר"ל עילא מצאו וטיהרו ארץ ישראל ופי' רש"י ז"ל צלע של מתים מצאו דמתרגמינן צלע עילעא וטיהרו את ארץ ישראל כלומר אף על פי שאין כאן אלא הללו שלשה קברים אמרינן זו היא שכונת קברות של עיר ושאר סביבות העיר טהורה ע"כ. והכא פרש"י ז"ל דההיא דר"ל דמעיקרא דפירש עילה היינו עלילה דבסברא מועטת טהרו ארץ ישראל והלכך קשיא דאע"ג דדרך לקבור בתל כיון דלא הוחזק שם בית הקברות אין להחזיק שם טומאה דהא קמן אף על גב דסוף סוף הרי מצאו שלשה מתים כיון דלא נמצאו שלשתן יחד אלא בדק ופנה בדק ופנה לא משוינן לה שכונת קברות דעלילה בעלמא מצאו חכמים כדי לטהר ארץ ישראל וכ"ש הכא דלא הוחזק כלל שם בית הקברות. ולא פירש רש"י ז"ל הכא בההיא דר"ל בתרא דהתם דהיינו צלע דדילמא שאני התם משום דמצאו צלע לכך תלו עליה וטהרו השאר אבל אם יסתפק לנו שום מקום בטומאה ולא נמצא במה לתלות דילמא הכי נמי דמחזיקים טומאה מספק ומתני' דהכא כיון דדרכן לקבור בתל הרי יש כאן ספק טומאה ולכך הקרובות לעיר מדרך אחד חדשות ואחד ישנות טמאות דמהעיר ודרך הולכים לקבור שם. אבל התוספות ז"ל פירשו הכא נמי בההיא דר"ל בתרא דהתם דעילא מצאו היינו צלע וגריס עילעא וכן כתוב בערוך ס"א עילעא פי' צלע מצאו ואמרו הטומאה שהיו מוחזקים זו הצלע היתה וטיהרו כל ארץ ישראל. והכי פריך הא קמן דבשביל צלע אחד שמצאו טהרו כל השאר ולא החזיקו שום מקום אחר בטומא' והיכי ניקו אנן וניקשה דבשביל שדרך לקבור בתל נחזיק טומאה אע"ג דלא הוחזק שם טומאה כלל בודקין דלא הוחזק שם בית הקברות כלל כנ"ל. ולפרש"י ז"ל פירוש ארץ ישראל היינו קרקעה של ארץ ישראל ואפשר דארץ היינו קרקע דהא המקום עצמו שמצאו בה המתים טהרו ולהכי ל"ג כל ארץ ישראל אבל לפי' הערוך והתוספות גרסינן שפיר כל ארץ ישראל והכין גריס הערוך להדיא וכדכתבינן והיינו משום דלטהר השאר עסקינן דמשום צלע שמצאו טהרו השאר הלכך שפיר מצינן למגרס כל ארץ ישראל וא"נ לפי' הערוך מצינן למימר דהכי פריך דכיון שטהרו כל ארץ ישראל אלמא גם כל התלוליות טהרו אם לא שהוחזק בודאי שנקברו בהן כגון שהם סמוכין לבית הקברות: וז"ל הריטב"א ז"ל אילימא עיר עיר ממש פי' אעפ"י שאינו מוחזק בבית הקברות ודרך דרך ממש שלא הוחזק בדרך בית הקברות מספק מי מחזקינן טומאה והא אמר ר"ל עילה מצאו וטהרו ארץ ישראל פרש"י ז"ל עילה מלשון עלילה שמצאו טומאה בקרקעה והחזיקו לתלות עליה ולטהר את ארץ ישראל אלמא מספיקא לא מחזיקינן טומאה. וטהרו ארץ ישראל גרסי' ולא גרסי' כל. עכ"ל. ויש גורסים עילעא כלומר צלע ופירש בעל הערוך ז"ל צלע מצאו וטהרו ואמרו שהטומאה שהיו מחזיקים זו הצלע היתה וטהרו כל ארץ ישראל ע"כ. והטעם שוה לשתי הגירסאות כי במקום אחד בארץ ישראל שהיה מוחזק בטהרה היה מקום אחד שהוחזק שהיה שם קבר ולא היו יודעים אותו וכשמצאו טומאה בקרקע אחד בשם החזיקו הטומאה וטהרו שאר המקומות דלית לן לאחזוקי טומאה בשום מקום אלא אם כן נודעה או הוחזקה שם וכי הוחזקה תלי' לה בכל מאי דאיפשר למיתלי כדי לטהר את השאר ע"כ. ונוסחא אחרת נזדמנה לו לרב ז"ל בפירושו של רש"י והרי הנוסחאות הכתובות בפירושינו כתבתי אני מה שכתבתי ועולה יפה עם הסוגיא דפרק בתרא דנזיר וכדכתיבנא כנ"ל. והרא"ש ז"ל התם בפרק בתרא דנזיר הקשה דלשון הרי זו שכונת קברות לא משמע כפירושו של רש"י ז"ל דהתם ולכך כתב דה"פ בדק ולא מצא מאי פי' מותר לפנות אלו שלשה מכאן דקודם בדיקה חיישינן שמא מערות היו כאן מתוקנין לקברים וכיון שבדק ולא מצא הוברר הדבר שאין כאן שכונת קברות דאין דרך לקבור אלא במקום המיוחד לקברים הרבה. ופשט לו כיון דשלשה הם מחזקינן להו בשכונת קברות אף על פי שלא מצא יותר ול"ג הכא מאי טעמא אמר ר"ל עילה מצאו וכו'. עד כאן. והא כתיבנא לעיל דהרא"ש ז"ל פי' ההיא דר"ל דמעיקרא עילה לשון עלילה הלכך הכא ע"כ צריך לפרש לשון עלילה וכדפרישית לעיל לשיטתו של רש"י ז"ל ובשיטה ישנה כתוב והא אמר ר"ל עלעא מצאו וכו' יש מפרשים עלעא צלע פי' אבד להם אבר בארץ ישראל ומצאו צלע במקום אחד ותלאו באותו צלע וק"ל דר"ל אדר"ל דאמר בזבחים פרק פרת חטאת נשרפה חוץ מגיתה אמר ר"ל חוץ מן המקום הבדוק לה א"ל רבי יוחנן והלא כל ארץ ישראל בדוקה היא אלמא לר"ל מחזיקין טומאה בארץ ישראל ושמא יש לומר פרת חטאת שאני דמחמירין בה טובא וצ"ע:

אמר רבי זירא עיר עיר הסמוכה לבית הקברות ודרך דרך בית הקברות. פירוש דרך ההולך מעיר לעיר שיש בה בית הקברות והתל הזה נמצא קרוב לדרך העיר ורחוק מן העיר. הריטב"א ז"ל. וכן פי' מרנא ורבנא נ"ר בתשובותיו סי' תמ"ח וז"ל עיר עיר הסמוכה לבית הקברות בתוך חמשים אמה ודרך דרך בית הקברות שהולכין מעיר שאין בה בית הקברות לעי' שיש בה בית הקברות והתל הזה קרוב לדרך ורחוק מן העיר ונמצא קרוב לבאים מן העיר האחרת ורחוק מן העיר שיש בה בית הקברות ע"כ. ומוכרח לפרש כן דאם תפרש דרך בית הקברות דהיינו אותו דרך שהולכין ממנה מעיר לבית הקברות אם כן היינו עיר היינו דרך ואם התל קרוב לדרך ורחוק מהעיר היינו הרחוקות מן העיר והיה לנו לומר חדשות טהורות וישנות טמאות ואם קרוב נמי לעיר תיפוק ליה דקרובות לעיר וע"כ העיר מקרי עיר בית הקברות הדרך דרך בית הקברות וכולהו חדא נינהו וכדכתיבנא ואפשר לפרש דמעיקרא הכי קאמרינן אילימא עיר עיר ממש וכו' פי' עיר הרחוקה מבית הקברות ודרך שלא הוחזק בבית הקברות ומשני דעיר היינו הסמוכה לבית הקברות והתל סמוך לעיר פי' דבית הקברות למזרחה של עיר והתל למערבה של עיר ודרך בית הקברות היינו הדרך שהולכין ממנה מהעיר לבית הקברות והתל סמוך לאותו דרך ולא נהירא דאכתי קשיא ממה נפשך אם קרובות נמי לעיר תיפוק ליה משום דקרובות לעיר ואם רחוקות מהעיר היה לנו לדון בהם דין רחוקות דהנשים מהעיר הם יוצאות. ועוד דלשון עיר ממש לא ניחא שפיר אלא כדכתיבנא לעיל וכן פי' הריטב"א ז"ל וז"ל עיר עיר ממש אף על פי שלא הוחזקה בבית הקברות ודרך דרך ממש שלא הוחזק בדרך בית הקברות ע"כ. פי' דמעיקרא ס"ד דסמיכותייהו לעיר ולדרך גורם להם הטומאה אף על פי שלא הוחזקו בית הקברות ומשני דסמיכותייהו לעיר ולדרך שהוחזקו בבית הקברות גורם להם הטומאה הלכך בעינן לחלק בינייהו דדרך הויא מלתא באפי נפשה ולא שייך לעיר וכתב מרנא ורבנא זלה"ה דלפי' זה ניחא מאי דקשיא להו ז"ל כיון שהתלוליות קרובות חמשים אמה מן הדרך אמאי טמאות הרי כיון שהתל סוף חמשים אם כן אי אפשר שלא יהיה עד בית הקברות יותר מחמשים וא"כ דברה איניש בהדה ויש לה קול ודחקו לתרץ דבעיר יש קול ומהני בה קול שיש הרבה שומעים אבל בדרך לא מהני קלא שהרי מכמה עיירות באין בדרך אחת ונהי דיש לה קול באותה העיר שהלכה לשם בשאר עיירות ליכא קלא אבל בעיר מהני קלא ובמה שפירשתי ניחא טפי דאין החשש בתל הקרוב לדרך ורחוק מן העיר מפני הנשים היוצאות מן העיר ההיא אלא מפני חשש הבאים מהעיר האחרת שאין בה בית הקברות לזו העיר שיש בה. כן כתב מרנא ורבנא זלה"ה וצ"ע דכי אמרינן עד חמשים אמה וכו' טפי דברה איניש בהדה וכו' קאי אתל דכשהתל קרוב חמשים אמה אזלה איהי לחודא טפי דברה וכו' ומעתה אין מקום לקושיא זו ואפשר דבדרך יהיה הפי' כן ולקמן נאריך עוד בזה בס"ד. דברה איניש בהדה וכו' פרש"י ז"ל דקרובות דאזלא לחודה לא ידיע דליכא מאן דאפיק לקלא אבל רחוקות דדברה איניש אי איתא דקברי התם קלא אית ליה אבל ישנות טמאות שכבר נשתכח הדבר וקשה טובא לפירושו חדא דמאי קאמר בשלמא דרך בית הקברות דזימנין וכו' כיון דאכתי לא אסיק אדעתיה טעמא דנשים קוברות שם נפליהן הכי ניחא ליה דרך דהא חדשות קשיא אמאי טמאות כיון דקרובות וחדשות אי איתא דקברי בה קלא אית ליה דאכתי לא אסיק אדעתא דאזלא יחידה ובשלמא ישנות ניחא דקברו בה ונשתכח הדבר ברוב הזמן אבל חדשות אמאי טמאות ותו דרחוקות ישנות אמאי טמאות דגבי דרך לא מטמינן ליה אלא משום דזימנין דמתרמי בין השמשות והאי טעמא ליכא למימר ברחוקות ובשלמא לר"ח דחייש שמא קרובות היו ניחא אבל לפרש"י ז"ל קשיא טובא וכן הקשה הריטב"א ז"ל וז"ל ולהאי פירושא קשה דאכתי הרחוקות מן הדרך כשהן ישנות למה הן טמאות דגבי דרך לא מטמינן ליה אלא משום דזימנין דמתרמי בין השמשות וקברי התם והא ליכא למימר ברחוקות דמה לי ישנות ומה לי חדשות: ולזה כתב הרמב"ן ז"ל וז"ל אחד חדשות ואחד ישנות טמאות פרש"י ז"ל חדשות קרובות לעיר לית ליה קלא דכיון דקרובה אזלא היא לחודה. הרחוקות מן העיר חדשות טהורות דטפי מחמשים אמה דברה איניש בהדה ואם איתא דקברה בתל קלא אית ליה למילתא מדליכא קלא ודאי לבית הקברות אזלא. קרובות לדרך אפי' חדשות טמאות משום דזימנין טובא מתרמי בין השמשות וקברי בתל ובודאי מתרמי הכי ולא חיישינן לקלא. הרחוקות מן הדרך חדשות טהורות מדליכא קלא ודאי שלא קברו בה בין השמשות מפני שהיו רחוקות להם והישנות בשתיהן טמאות שכבר נשכח הקול ולדברי חכמים קרובה שאין קרובה הימנה לפי שאין דרך אשה לקבור אלא בראשונה כשהיא יחידה ואם הלכה עם אחרים יש לדבר קול כך נראה מדברי הרב ז"ל. כן כתב הרמב"ן ז"ל ומתרצא שפיר מאי דאקשינן והקשה עליו מרנא ורבנא הרב הגדול כמהר"ר דוד בן אבי זמרה זלה"ה בתשובותיו סי' תמ"ח דכיון דתלמודא קאמר זימנין דמתרמי בין השמשות היכי מצי למימר דודאי הכי מתרמי ולא חיישינן לקלא אדרבה בין השמשות קלא אית ליה ומדכר דכירי אינשי מעשה שאירע שחשבו שיהיה להם שהות ללכת לבית הקברות ולא הספיק הזמן וקברו בתל מילתא דתמיה כי האי מדכר דכירי לה אינשי ומדלא אדכרו לה משמע דלא הוה ואמאי חדשות קרובות לדרך טמאות ע"כ. ולאו קושיא היא דתלמודא הכי קאמר זימנין דמתרמי בין השמשות וכו' פי' וכיון דשכיח טובא לאו מילתא דתמיה הוי ולא אדכרו לה אינשי: וכן כתב הרא"ה ז"ל וז"ל פרש"י ז"ל טפי דברה איניש בהדה ואם איתא דקברה בתל קלא אית לה למילתא כיון דהוה אחרינא בהדה ומדלית ליה קלא ש"מ לבית הקברות אזלא והיינו טעמא דמתני' דקתני התלוליות הקרובות בין לעי' בין לדרך אחד חדשות ואחד ישנות טמאות קרובות לעיר משום דאזלא איהי לחודא. קרובות לדרך נמי משום דזמנין דמתרמי בין השמשות ומקרי וקברי בתל ואף על גב דלא הויא לחודא ואית לה קלא איידי דשכיח מילתא טובא חיישינן לה ואף על גב דלית לה קלא. הרחוקות חדשות טהורו' דכיון דרחוקו' לא אזלא בדלא דברה איניש אחרינא בהדה ואם איתא דקברה קלא אית לה למילתא. ישנות טמאות (דחדשות) דדילמא פסק קלא ע"כ. והקשה עוד מרנא ורבנא ז"ל על מה שתירץ הרב ז"ל קושית דרחוקות מן הדרך אמאי דאמרי טמאות דהא כי תנן במתני' ישנות רחוקות טמאות אפי' רחוקות מן הדרך טובא אמרינן דטמאות ולרחוקות מן הדרך טובא לא שייך טעמא דזימנין דמקרי וקברי שם שאם יש להם שהות ללכת אפילו לתל הרחוק מן הדרך אפילו כמה הרי יש להם שהות ללכת לבית הקברות ע"כ. ואפשר דהכי קאמר הרחוקות מן הדרך ומיהו בית הקברות מרחקה טפי מינייהו ולהכי איכא למיחש נמי בהו דילמא אתרמי בין השמשות וקברי שם והקרובות לפי דשכיח טובא דאתרמי בין השמשות וקברי בהו להכי לא הוי דבר תמוה וכ"ע מחזיקים להו מקום טומאה להכי לית להו קלא וחיישינן להו אע"ג דלית לה קלא אבל רחוקות דלא שכיח למקבר בהו אי איתא דקברי בהו בשום פעם קלא אית לה למילתא משום דהוי דבר התמוה שקברו בזה המקום וחדשו שם קבר במקום שאין רגיל להיות בו קבר להכי מדכר דכירי לה אינשי כנ"ל פי' לפי' הרמב"ן ז"ל. ומרנא ורבנא ז"ל פי' בענין אחר ליישב שיטתו של רש"י ז"ל דמאן דפריך בשלמא לא אסיק אדעתיה שהנשים מתביישות לקבור נפליהן ומוכי שחין זרועותיהן והולכות יחידות היכא דאיפשר כגון שהוא מקום קרוב ומש"ה פריך בשלמא דרך בית הקברות זימנין דבאין מעיר אחרת לקבור ולא קים להו מרחק המקום וחשבו דמצו מטו להתם שהרי אינם בני עיר זו דליהוו בקיאין בתחום שלה וזימנין דמתרמי בין השמשות ומקרי וקברי בתל וטעמא דאית ליה קלא לא אסיק אדעתיה והיינו טעמא דחדשות קרובות טמאות ורש"י ז"ל פי' לעיל כפי המסקנא ולא כפי הקס"ד וטעמא דישנות רחוקות טמאות משום דהדרכים עבידי להשתנות ברוב הזמן ושמא תל זה קרוב לדרך היה ונשתנה בס' שנה אבל עיר לא עבידא דחרבה ומש"ה קאמר בשלמא דרך בית הקברות אף על גב דקשיא חדשות קרובות וישנות רחוקות איכא לתרוצי כדכתיבנא אלא עיר הסמוכה לבית הקברות כולהו לבית הקברות אזלי ולזימנין דמקרי בין השמשות לא חיישינן דהא כיון דקרוב הוא בני העיר ידעי אי מצו למיזל להתם או לא אמר רבינא וכו'. ע"כ: וכן כתב מרנא ורבנא עוד בתשובותיו וז"ל ודאי דהמקשה לא אסיק אדעתיה טעמא דקלא ולפי המסקנא לא קשיא דאיכא נמי חששא דילמא אשה הלכה יחידה וקברה שם וליכא דמדכר לה והשתא ניחא דלא הוו עיר ודרך מתרי טעמי ממש דדרך בית הקברות איכא משום דמקרי וקברי בין השמשות ואיכא משום אשה קוברת שם נפליה ועיר איכא טעמא דאשה קוברת שם נפליה ע"כ.ואיברא דבישנות רחוקות מצאתי בקונטריסין כתירוצו של מרנא ורבנא ז"ל וז"ל בשלמא דרך בית הקברות וכו' קשה שהספר אינו מתרץ אלא קרובות לדרך אבל רחוקות מן הדרך אינו מתרץ דבשלמא חדשות ורחוקות מן הדרך טהורות דכיון דבין השמשות הוא אינה הולכת לרחוקות אבל ישנות רחוקות מן הדרך אמאי טמאות והלא כיון דבין השמשות הוא אינה הולכת לרחוקות כי בחול הולכים לבית הקברות. ויש לומר הרחוקות מן הדרך והם ישנות טמאות משום דילמא היו קרובות לדרך ונחרב אותו הדרך ועשו דרך במקום אחר וחזרו להיות רחוקות מאותו הדרך שעשו כל זה עלה על דעת המקשן כשהקשה בשלמא דרך בית הקברות וכו' אפי' לפרש"י ז"ל אבל גבי עיר לא עלה על דעתו שהיתה קרובה ונחרבה דדרך רגיל ליחרב ולעשות דרך אחר חדש אבל עיר אין רגיל ליחרב לפי' רש"י אבל לפי' התוספות הכל רגיל ליחרב. עכ"ל הקונטריסין. ומיהו קשיא לי על מה שכתב הרב דהמקשה לא אסיק אדעתיה טעמא דקלא דכיון שכן לא הוה ליה לאקשויי אלא עיר מאי טעמא ומאי שנא חדשות מישנות וקרובות מרחוקות ומעיקרא נמי למה ליה לאקשויי מספיקא מי מחזקינן טומאה והאמר ר"ל וכו' דבלא ההוא דר"ל דאמר עילה מצאו וכו' הוה יכול לאקשויי מ"ש חדשות מישנות ולפרושי טעמא דמתני' כיון דלא אסיק אדעתיה טעמא דקלא תדע דרש"י ז"ל דמתני' גופה פי' טעמא דקלא אלמא דבלאו האי טעמא אין המשנה מתפרשת כלל. עוד נסתפק מרנא ורבנא ז"ל במסקנא אי האי אוקמתא דעביד תלמודא בדרך בית הקברות שבקינן לה והיינו טעמא דדרך לקושטא דמילתא אלא דמתרצינן לה לעיר מתוך שהנשים קוברות וכו' ונמצא מתני' מתרי טעמי טעמא דדרך בית הקברות משום דזימנין דמתרמי בין השמשות ומקרי וקברי בתל וטעמא דתל הקרוב לעיר משום דאשה יחידה אזלא עד חמשים אמה טפי לא אזלא. או דילמא כי מתרצינן טעמא דעי' משום דהנשים וכו' הדרינן מטעמא דקאמר תלמודא בדרך ומוקמינן לתרווייהו מחד טעמא וצריך ליישב דה"ל לתלמודא למימר אלא אמר ר' חנינא מתוך וכו' ועוד צריך לישב לפי זה דאי איפשר דאתיא אתתא מעיר לעיר יחידה סמוך לבין השמשות ומקרי וקברה בתל הסמוך לדרך בתוך ששים אמה וכשהוא רחוק מחמשים אמה מן הדרך דברה איניש בהדה ומנין לה האיש באותה שעה וכ"ת שהביאתו עמה מן העיר שיצאתה משם וכי יודעת היתה שלא תספיק הזמן ללכת לבית הקברות ותצטרך לקבור בתל הסמוך לדרך או רחוק מן הדרך. וכתב הרב ז"ל דאיפשר דהדרינן ממאי דפשיטא ליה לתלמודא ומוקמינן לכולה מתניתין מחד טעמא בין דרך בין עיר וה"ק התלוליות הקרובות לדרך אעפ"י שרחוקות מן העיר אשה הולכת יחידה בדרך הכבוש ולא מרתתה ואם התל הוא קרוב לדרך בתוך חמשים אמה אינה חוששת כיון שמהפכת פניה רואה את הדרך אבל אם התל רחוק מן הדרך יותר מחמשים אמה דברה איניש מן העיר ללכת עמה בשביל אותו המרחק שמן הדרך עד התל והשתא לא צריכין למימר שבאתה מעיר אחרת אלא מאותה העיר שיש בה בית הקברות והא דלא קאמר תלמודא אלא משום דלא הוזכר שם אמורא לעיל. ומיהו הנכון אצלי בפשט ההלכה דלא הדרינן לתרוצי אלא עיר לבד אבל דרך לא קשיא לן כלל ותירוצא דמעיקרא בדוכתיה קיימא והיינו שרש"י ז"ל בתחלה לא הזכיר אלא עיר ולא הזכיר דרך כלל משמע דדרך טעמא אחרינא אית בה כדמפרש תלמודא ולא משום טעמא דקלא כן כתב מרנא ורבנא ז"ל. והכין משמע מלשון הרמב"ן ז"ל דכתיבנא לעיל. דוק ותשכח: ועוד הקשה מרנא ורבנא ז"ל ומוכי שחין זרועותיהן למה לי בחששת נפלים סגי ותו בשלמא אשה לא אזלא יחידה טפי מחמשים אמה אבל מוכי שחין אזלי טפי מחמשים אמה יחידים וליחוש טפי אפי' לתלוליות הרחוקות שמא קבר בהם זרועו ומטמא באבר מן המת וכמו שכתב רש"י ז"ל. ותירץ מרנא ורבנא ז"ל דה"ק מתוך שהנשים קוברות שם נפליהן ומוכי שחין זרועותיהן כל דאפשר להו אזלי יחידים שלא להתבייש עד חמשים אמה אזלי איהי לחודה טפי דברה איניש בהדה ואי איתא דקברו בה קלא אית ליה וכ"ת התינח אשה דדברה איניש בהדה מוכי שחין הולך הוא יחידי טפי מחמשים אמה ואף על גב דליכא למיחש לנפלים איכא למיחש לזרועות דהא אזלי טפי מחמשים אמה וקברי להו לזה תירץ דמוכה שחין נמי אמרי בתוך חמשים אמה דאשה קוברת נפליה ובלאו הכי התל טמא קובר הוא גם כן את זרועו אבל טפי מחמשים אינו קובר דמימר אמר אשה לא קברה מידי דאיניש דברה בהדה ולבית הקברות אזלא וכיון שהתל טהור גם הוא אינו קובר שם זרועו ומש"ה איצטריך ליה לר' חנינא לומר ומוכי שחין זרועותיהן כדי לתרוצי דלא תקשי לן זרועות כדכתבינא. ולדעת ר"ח ז"ל נראה דלהכי נקט מוכי שחין זרועותיהן דלא תיקשי לן נפלים מיעוטא הוא ומשום מיעוטא לא מחזקינן לה טומאה בארץ ישראל קמ"ל דאיכא זרועות מוכי שחין והוו תרי מיעוטי וחיישינן להו. ורש"י ז"ל סובר דמיעוטא דשכיח חיישינן ליה ולא הזכיר זרועות אלא לתרוצי דלא תקשי לן וכדכתיבנא כן כתב מרנא ורבנא ז"ל ועל פי דרכו מתורץ גם כן מה שהקשו התוספות ז"ל על פרש"י ז"ל דאמאי נקט ולבית הקברות אזלא ולשיטת מרנא ורבנא ז"ל ניחא דוק ותשכח. וקשיא לי תו כיון שהנשים קוברות שם נפליהן ומוכי שחין זרועותיהן למה ליה לאוקמה בעיר הסמוכה לבית הקברות אפי' בעיר ממש כדקאמר מעיקרא שאין לה בית הקברות כיון שהנשים קוברות בתל נפליהן איכא למימר עד נ' אמה אזלא היא לחודה טפי דברה איניש בהדה וכו' ולמה ליה לאוקמה כלל בעיר הסמוכה לבית הקברות. והיה נראה למימר דבעיר שאין בה בית הקברות ויש כאן תלוליות רחוקות טפי מנ' אמה ואין כאן אחרות קרובות כיון שהנשים קוברות שם נפליהן ומוכי שחין זרועותיהם ע"כ יש לנו להחזיקם בטמאות דהא ודאי שם קברו נפליהן דאין בעיר הזאת מקום אחר לקבור נפליהן אלא בתלוליות אלו דהרי אין כאן בית הקברות והלכך אפילו חדשות נמי יש לנו לטמויינהו דע"כ נקברו כאן אלא שלא נתפרסמו דומיא דמאי דכתב הרמב"ן ז"ל גבי דרך דהקרובות אפי' חדשות טמאות ואף על גב דליכא קול דכיון דשכיח טובא חיישינן לה ואף על גב דליכא קלא אבל השתא דהויא לה עיר הסמוכה לבית הקברות איכא למימר טפי דברה איניש בהדה ולבית הקברות אזלא ולהכי חדשות טהורות דאיכא למיתלי דאזלי לבית הקברות והשתא ניחא דנקט תלמודא ולבי"ה אזלא. ומיהו קשיא דמשמע דמשום הכי קאמר רבי זירא עיר עיר הסמוכה לבית הקברות כדי להחזיק בה טומאה דומיא דדרך דקא מוקי לה בדרך בית הקברות כדי להחזיק שם טומאה והשתא לפי זה אדרבה להכי מוקי לה בעיר הסמוכה לבית הקברות כדי להקל עליה ולמימר דהרחוקות חדשות טהורות דבלאו הכי חדשות נמי טמאות כנ"ל דהכין הוא פירושא דשמעתא לרש"י ז"ל דמעיקרא נמי הוה ידעינן טעמא דנפלים ומתני' לא מתניא אלא בהכי דעד חמשים אמה אזלא לחודה טפי דברה איניש בהדה אלא דהוה קשיא לן דלית לן למיחש להכי דמספיקא לא מחזקינן טומאה ואתא רבי זירא לתרוצי דלהכי מחזקינן שם טומאה משום דהוחזקה העיר בבית הקברות והדרך בדרך בית הקברות הא לאו הכי אף על גב דדרך שהנשים קוברות שם נפליהן ומוכי שחין זרועותיהן אין לנו להחזיק שם טומאה מחמת כך דהויא ליה ספק ומספיקא לא מחזקינן טומאה אבל השתא דכבר הוחזק שם בית הקברות חיישינן לנפלים ולזרועות ומאי עיר עיר הסמוכה לבית הקברות ודרך דרך בית הקברות וה"פ דמתניתין הקרובות בין לעיר הסמוכה לבית הקברות ואף על גב דרחוקות מהדרך שהולכין בה לבית הקברות כגון שהתלוליות במזרחה של עיר והדרך שהולכין בה לבית הקברות למערבה של עיר. א"נ הקרובות לדרך שהולכין בה לבית הקברות ואף על גב דרחוקין מן העיר טפי מחמשים אמה ומ"מ סמוכין לעיר מקרי וכדבעינן למכתב בס"ד. ופריך תלמודא בשלמא דרך בית הקברות הא ודאי דאתחזק טומאה בהכי ואית לן למיחש לנפלים משום דזמנין דמתרמי בין השמשות וכו' והילכך יש לנו למיחש לנפלים ואמרינן עד חמשים אמה אזלא איהי לחודה ואפשר לומר דכי אמרינן הקרובות לדרך הכי נמי שהרי קרובות לעיר בתוך חמשים אמה וכ"ת תיפוק ליה שהם קרובות לעיר ליתא דכיון שהעיר רחוקה מבית הקברות אילולי שהתלוליות אלו קרובות לדרך בית הקברות פי' לדרך שהולכין משם מהעיר לבית הקברות לא הוה מחזקינן בהו טומאה וכדכתיבנא וה"פ דמתניתין הקרובות בין לעיר הסמוכה לבית הקברות בין לדרך בית הקברות ואף על גב דהעיר רחוקה מבית הקברות. ומיהו לעולם בעיר שהתלוליות היו קרובין לעיר חמשים אמה כדי שנאמר בהו אחד חדשות ואחד ישנות טמאות.ופריך תלמודא בשלמא דרך בית הקברות איכא למימר דהקרובות חדשות טמאות דאזלא אשה יחידה וכו' משום דאתחזק שם טומאה דזימנין דמתרמי בין השמשות וכו' הילכך אתחזק שם טומאה מקרי אלא עיר שסמוכה לבית הקברות היכי אמרינן דאתחזק שם טומאה משום דסמוכה לבית הקברות אדרבה כולהו לבית הקברות אזלי. ואכתי קשיא ומספיקא מי מחזקינן טומאה. ומשני אמר רבי חנינא מתוך שהנשים קוברות שם נפליהן וכו' פי' דעד השתא הוה סברינן למימר דמתוך שהוחזק העיר לעיר בית הקברות והדרך לדרך בית הקברות להכי אמרינן עד חמשים אמה אזלא איהי לחודה וכוליה כדכתיבנא ולהכי פריך עליה והשתא מהדרינן דאיברא ודאי דמשום דהעיר סמוכה לבית הקברות והדרך לדרך בית הקברות להכי חיישינן לה לנפלים. ומיהו היינו לומר דאין האשה קוברת שם נפליה ומוכי שחין זרועותיהן אלא בעיר ודרך בית הקברות אבל עיר ודרך שלא הוחזק בבית הקברות כלל אין האשה קוברת שם נפליה ולא המוכה שחין זרועותיו דאינם רוצים לחדש מקום טומאה שם כיון שלא הוחזק שם בית הקברות כלל אבל בעיר ודרך בית הקברות דרך האשה לקבור שם נפליה ומוכה שחין זרועותיו ועיקר טעמא דמחזקינן שם טומאה משום נפלים וזרועות והיכי קאמרינן מתוך שהנשים קוברות שם נפליהן ומוכי שחין וכו' להכי אמרינן עד חמשים אמה אזלא איהי לחודה וכו' קצרו של דבר החילוק שיש בין למאי דס"ד מעיקרא למאי דמשני רבי חנינא היינו דמעיקרא סברנו למימר דמתוך שהוחזק שם בית הקברות להכי אמרינן עד חמשים אמה אזלא טפי דברה איניש וכו' ולעולם אפשר שהאשה קוברת שם נפליה אפילו דלא הוחזק שם קברות אלא דלא חיישינן להו משום דלא מחזיקין טומאה בארץ ישראל מספיקא ואפשר דלא תקבור שם נפליה אפילו שהוחזק שם קברות אלא כיון שהוחזק שם קברות מיחש חיישינן ולהכי פרכינן דמשום דהוה לה עיר הסמוכה לבית הקברות אזלי ואכתי הויא ליה ספיקא ולא מחזקינן טומאה בארץ ישראל מספיקא. ומשני ר' חנינא דהיכא דלא הוחזק שם קברות אין האשה קוברת שם נפליה וכשהוחזק שם קברות קרוב הדבר שהאשה תקבור שם נפליה ומוכה שחין זרועותיו ומתוך שהנשים קוברות וכו' הוא דמחזקינן שם טומאה אמרינן עד חמשים אמה אזלא איהי לחודה וכו' ומיהו משום דהוחזק שם בית הקברות לא מחזקינן שם טומאה אלא משום שהנשים וכו' ומוכי שחין וכו' וכדכתיבנא והשתא ניחא דנקט מוכי שחין אף על גב דאזלי טפי כדי לאחזוקי טומאה שם ועם כל זה הרחוקות חדשות טהורות דמספיקא לא מחזיקים טומאה דאף על גב דמוכי שחין קוברין שם זרועותיהן מידי ספיקא לא נפיק ומספיקא לא מחזקינן טומאה. והשתא דאמרינן דלרבי חנינא עיקר מאי דמחזקינן שם טומאה הוא משום שהנשים קוברות וכו' ולא משום בית הקברות וכדכתיבנא מעתה יש להקשות דאפילו טפי נמי אף על גב דדברה איניש בהדה והיה לה להיות קול לא מפני כך תשבור החזקה שהנשים קוברות וכו' ומוכי שחין דהא אמרינן דקרוב לודאי הוא שהאשה תקבור שם נפליה לכך האריך ואמר ולבית הקברות אזלה פי' ואפשר דלבית הקברות אזלה. ומיהו לא מפני כך תטהר ישנות דהא הוחזק שם לקבור נפלים וזרועות וכדכתיבנא. והשתא ניחא קושית התוספות ז"ל ודע דאי לאו האי לישנא דנקט רבי חנינא ולבית הקברות אזלה הוה אמרינן דלרבי חנינא לא בעינן שיהא עיר הסמוכה לבית הקברות אלא מתוך שהנשים קוברות וכו' אמרינן דהקרובות אחד חדשות וכו' והרחוקות חדשות טהורות וכו' ולא תיקשי מספיקא מי מחזקינן טומאה וכו' דקרוב לודאי הוא שהאשה קוברת שם נפליה וכו' אבל השתא דנקט במילתיה ולבית הקברות אזלא אלמא דלא אמרינן דהאשה קוברת שם נפליה אלא כשיש שם בית הקברות אבל כשאין כאן בית הקברות אין האשה קוברת שם נפליה ולא מוכה שחין וכו' אלא מוליכין אותו לעיר אחרת דאינם רוצים לטמא את עירם כלל וכדפרישנא. כנ"ל פירושא דשמעתא לרש"י ז"ל והיינו דמסיים תלמודא הילכך טומאה בארץ ישראל לא מחזקינן דוק ותשכח. ובספרים ישנים גרסינן הכי אמר רב חנא מתוך שהנשים וכו' טפי דברה איניש בהדה ולבית הקברות אזלא איהי הילכך טמאה ע"כ. והאי גירסא ניחא טפי למאי דפרישנא וקל להבין. ומיהו בכל ספרינו לא גרסינן הכי והריטב"א ז"ל כתב וז"ל גריס רש"י ז"ל לפי פירושו עד חמשים אמה אזלא לחודה טפי דברה איניש בהדה ולא גריס ולבית הקברות אזלא. ע"כ: וכתב מרנא ורבנא על זה ז"ל אם קבלה נקבל אבל פשט הלשון לא משמע הכי שאם גירסת הספרים היא ורש"י מעביר עליה הקולמוס היה לו לומר ה"ג ול"ג כדרכו ואם זה גירסת הספרים מאי קשיא להו לתוספות ז"ל. וכתב עוד מרנא ורבנא ז"ל דאין לתרץ דה"ק טפי דברה איניש בהדה או לבית הקברות אזלא חדא דאכתי קשיא אידך דאי לבית הקברות אזלא ישנות רחוקות אמאי טהורות ותו דלישנא לא משמע דאו קאמר. ע"כ: והרא"ש ז"ל כתב וז"ל ואיכא למימר דתרי טעמי לטיבותא קאמר ע"כ. ובמאי דכתיבנא ניחא הכל דוק ותשכח. ואין שום קושיא על פירושו של רש"י ז"ל. ודו"ק שרש"י ז"ל כתב פירושו לעיל במשנה ולא בשקלא וטריא דתלמודא אלמא דמעיקרא נמי הוה ידעינן מאי דאסיק עד חמשים אמה אזלא איהי לחודה וכו' ולא שקיל וטרי תלמודא אלא בפירוש עיר ודרך וכדכתיבנא והיינו דכתב רש"י ז"ל לעיל ועיר ודרך לקמן מפרש להו. ודוק נמי שכתב רש"י ז"ל לעיל דכיון דסמוכה לעיר איכא למימר וכו' ואלו טעמא דדרך לא אדכר כלל אלמא דדרך נמי מהאי טעמא הוא ולעולם מהעיר מתחיל החמשים אמה וכדכתיבנא לעיל כנ"ל: ור"ח ז"ל פי' דישנות טמאות אפילו רחוקות דחיישינן שמא קרובות היו שהיה העיר אצלה וחרב. ויש לפרש פי' לפרושו דס"ל לר"ח ז"ל דלעולם אין דרך לקבור ברחוקות כלל וישנות טמאות משום דחיישינן שמא קרובות היו. אבל רש"י ז"ל ס"ל לפעמים קוברים נמי אפילו ברחוקות וטעמא דחדשות טהורות משום דאם איתא הוה ליה קול. והקשה הרמב"ן ז"ל לכל הפירושים ישנות רחוקות למה טמאות נהי דאפשר דנשתכח הקול או שהיו קרובין ונתרחקו מכל מקום ספיקא הוי ומספיקא מי מחזקינן טומאה. ותירץ ז"ל לדעת רש"י ז"ל שכיון שאף על פי שהיא לחוץ לחמשים אמה לדרך או לעיר או שיש קרובה ממנה מכל מקום קרובה היא לעיר ולדרך יותר מבית הקברות עצמו ודאי מקרי וקברי בתל וכל זמן שאין קול שובר החזקה בחזקת טומאה הם אבל לפר"ח ז"ל כיון דעכשיו רחוקות מן העיר הן ואין לחוש האיך אתה מטמא מספק לומר נתרחק העיר. ע"כ: וז"ל הרא"ה ז"ל לרש"י ז"ל יש לתרץ קושית מספיקא מי מחזקינן טומאה הכין דכיון דהויא לה עיר בית הקברות ודרך בית הקברות אחד קרובות ואחד רחוקות בחזקת טומאה הן אלא קרובות כיון דדינייהו דתיהוי להו קלא וקלא לית להו איתרע לה לחזקה ולהכי חדשות טהורות אבל ישנות כיון דליתא להאי טעמא מוקמינן להו אחזקתייהו ובחזקת טומאה קיימין. אבל לפר"ח קשיא ואפשר דשניא האי דמילתא דשכיח היא שהעיר מתרבה ומתמעטת בית אחד או שני בתים. ע"כ: ומרנא ורבנא ז"ל תירץ דהאי קושיא הוי בכלל קושית התלמוד מספיקא מי מחזקינן טומאה ותירץ מאי עיר עיר הסמוכה לבית הקברות ומאי דרך דרך בית הקברות כיון שהעיר היא סמוכה לבית הקברות כל התלוליות שמן העיר ועד בית הקברות בחזקת טומאה הן אפילו רחוקות מן העיר כיון שהם בין העיר ובין בית הקברות אלא שאנחנו מסתפקים החדשות ורחוקות לרש"י ז"ל אי הוו קברי קלא אית להו וכיון דלית להו קלא יצאו מחזקת טומאה והישנות נשארו בחזקתן. ולר"ח ז"ל נמי חדשות טהורות כיון דרחוקות דברה איניש ולבית הקברות אזלא אבל ישנות טמאות דדילמא קרובות היו ואיכא תרי טעמי לטמא חדא דכולהו בחזקת טומאה קיימי ותו דדילמא קרובות הוו אבל חדשות ליכא אלא חד טעמא דבחזקת טומאה קיימי אבל ליכא לספוקי דילמא קרובות היו כיון דחדשות נינהו ע"כ. וצריך לומר לתירוצו ז"ל דלר"ח ז"ל ברחוקות נמי מתרמי דקברי ודבריו צל"ע. ודע שהתוספות כתבו וז"ל טמאות פ"ה דבקרובות אפילו חדשות טמאות משום דאזלא איהי לחודה וכו'. ולפיכך ישנות טמאות דאף על פי דדברה איניש וכו'. וקשה דא"כ אמאי צריך לומר וכו' הוה ליה למימר אלא דברה איניש בהדה ותו לא ולכך טפי חדשות טהורות כו'. ונראה לר"י כר"ח ז"ל דפי' דישנות טמאות אפילו רחוקות שמא קרובות היו וכו' ולפי' זה לא נאמר משום דדברה איניש בהדה יהיה הדבר ידוע יותר ולהכי אצטריך לומר ולבית הקברות אזלא ע"כ. וצריך פי' לפירושו ז"ל כי יש לדקדק בלשונו ז"ל דמאי ולפיכך ישנות טמאות וכו' דכתבו בלשון רש"י ז"ל לפיכך. ועוד מאי ולכך טפי חדשות טהורות וכו' שכתבו בקושייתם דלא היה צריך לאומרו כנ"ל. ועוד אמאי כתבו ולפי זה לא נאמר וכו' דהא עלה דהכי קיימינן וכולה שקלא וטריא בהכי. ומשמע לי דס"ל לתוספות ז"ל דבין לרש"י ז"ל ובין לר"ח ז"ל דרך לקבור הנפלים בתל ואפילו ברחוקות אלא דבקרובות איכא קול וברחוקות ליכא קול ובהכי פליגא רש"י ז"ל ור"ח ז"ל דלרש"י ז"ל הקול היינו דאותו דאזיל בהדה מוציא קול דקברה נפלה בתל ולא משום טומאה וטהרה קא מפיק ליה לקלא אלא שמספר לחבירו הדבר כמספר דברים בעלמא וחברך חברא אית ליה ולפיכך ישנות טמאות דאף על פי דדברה איניש בהדה נשתכח הדבר כיון דמעיקרא לא היה אלא ספור דברים בעלמא. ולר"מ ז"ל מאן דמפיק לה כדי שיזדהרו ביה כהנים וידעו העולם דמקום קבורה חדשו שם ולא יטמאו בו ולפיכך אפילו הישנות אין הדבר משתכח דכיון דיש איסור בדבר מזהר זהירי ביה והיה לנו לטהרן אלא דחיישינן שמא קרובות היו וכמו שכתב ר"ח ז"ל. ומעתה לשיטת רש"י ז"ל משום דדברה איניש בהדה בלחודה יהיה הדבר ידוע וזהו שכתב רש"י ז"ל לעיל הרחוקות. דאין אשה יחידה הולכת שם. ע"כ. והיינו משום דלגבי ספור דברים בעלמא כל שאינה הולכת יחידה בהכי סגי לאפוקי קלא כי האי. אבל לשיטת ר"ח ז"ל לא נאמר משום דדברה איניש בהדה יהיה הדבר ידוע יותר דכל עיר שאין שם בית הקברות ידוע אין שם אדם מקפיד לקבור בכל מקום שימצא ולהכי האי דאזיל בהדה לא מפיק לקלא דהכין אורחייהו לקבור בכל אשר ימצאו אבל כשיש בית הקברות ידוע וזאת האשה מחדשה קבר במקום אחר אז מאן דאזיל בהדה מפיק לה לקלא כדי שיזדהרו ביה כהנים וה"ק טפי דברה איניש בהדה ולבית הקברות אזלא וזאת האשה אם שנת' וקברה בדוכתא אחרינא קלא אית לה למילתא ומדלית להו קלא להכי חדשות טהורות ואפילו ישנות נמי הוה לן לטהרינהו אי לאו דחיישינן שמא קרובות היו ואזלא יחידה. כנ"ל פי' לפי' התוספות ז"ל ולשיטת ר"ח ז"ל וניחא כל מאי דדייקינן לעיל דוק ותשכח. וניחא נמי מאי דקשיא ליה להרמב"ן ז"ל עליה דמספיקא מי מחזקינן טומאה דלדידיה נמי דרך לקבור אפילו ברחוקות וק"ל. והמפרשים ז"ל לא פירשו כן שיטתו של ר"ח ז"ל: וז"ל הרמב"ן ז"ל ור"ח ז"ל פי' הקרובות לעיר אחד חדשות ואחד ישנות טמאות שהאשה הולכת שם יחידה וכן מוכה שחין לא טרח. רחוקות מן העיר חדשות טהורות דדברה איניש בהדה וכיון דאיכא צוותא לבית הקברות אזלא ישנות טמאות לר"מ שמא בתים מן העיר היו קרובות בתוך חמשים אמה וחרבו לרבנן שמא לא היה כאן תלולית קרובה הימנה והיו הנשים קוברות בזו. קרובות לדרך ודאי טמאות. רחוקות חדשות ודאי טהורות. ישנות שמא דרך בית הקברות היתה עוברת שם והחזירוה לצד אחר. וזה פירושו של ר"ח ז"ל. ע"כ: וז"ל הרא"ה ז"ל. אבל ר"ח ז"ל פי' טפי דברה איניש בהדה כיון דאית לה צוותא לבית הקברות אזלא והיינו טעמא דמתניתין דקרובות לעיר טמאות משום דאזלא לחודה וכיון דהויא לחודה לא אזלא לבית הקברות אלא קברה בתל והקרובות לדרך נמי טמאות דזימנין דמתרמי בין השמשות ומקרי וקברי בתל אף על גב דלא הויא לחודה רחוקות חדשות טהורות דכיון דרחוקות בין לעיר בין לדרך לא אזלא בדלא דברה צוות בהדה וכיון דאית לה צוות לבית הקברות אזלא ישנות טמאות דכיון דישנות בין לר"מ בין לרבי יהודה אע"ג דהשתא רחוקות חיישינן שמא קרובות ונתרחקו שהיה תחלה שם עיר או בתים בסמוך. ע"כ:

אמר רב חסדא ש"מ האי סהדותא וכו'. לשיטת ר"ח ז"ל דייק הכי מדקתני ישנות טמאות דחיישינן דילמא קרובות הוו וליכא איניש דמדכר לה למילתא ולדברי רש"י ז"ל דאיק ממאי דאמרינן נמי ישנות טמאות שכבר נשכח הקול ולא נהירא דהיכי מדמי רב חסדא קלא לסהדותא קלא ודאי עבידא דבטלה אבל לדברי ר"ח ז"ל קסבר דרב חסדא דרך ובתים מילתא דידיעא היא לכ"ע וכסהדותא דמי ואפילו הכי מפלגינן בגמרא בינייהו. ואיכא למימר קלא דטומאה נמי ידיעא משום טהרות והוא יותר מחוור מפר"ח ז"ל. ע"כ לשון הרמב"ן ז"ל: אבל הריטב"א ז"ל כתב דלא נהירא פי' רש"י ז"ל דלא אתי שפיר להאי פירושא מאי דתניא בתוספתא [אהלות פט"ז ה"א] על הא דקתני ישנות טמאות שאני אומר עיר או דרך היה שם ושכחו. ועוד היכי דייק רב חסדא מינה דהאי סהדותא עד שתין שנין בלחוד מדכר מה ענין שכחת דבר שראה בעיניו לשכחת קול כי הקול ודאי אינו נמשך ונפסק ונשכח בשנים מועטות טפי לכך הנכון כגירסת ר"ח ז"ל וכן הוא ברוב הספרים טפי דברה איניש בהדה ולבית הקברות אזלא ופי' הוא ז"ל דעד חמשים וכו' וישנות בין לעיר בין לדרך טמאות אף על גב שהן רחוקות דחיישינן שמא בתחלה קרובות היו ונתרחקו והא דלא חשיב אחזוקי טומאה דהא מילתא דשכיחא שיישוב העיר מתמעטת או מתרבה והדרך גם כן מתחלף וזהו שאמר בתוספתא שאני אומר דרך או עיר היו שם ושכחו והשתא דייק רב חסדא הכי דכי היכי דאמרינן הכא דמששים שנה ואילך אולי היה שם דרך ושכחו מה שראו בעיניהם הכי נמי לענין סהדותא לא מדכר איניש טפי משתין שנין ומהדרינן דשאני עדות דרמיא עליה ודייק בה טפי ומכל מקום לענין עדות חזקה קי"ל כרב חסדא דהא לא רמיא מילתא עליה. עכ"ל הריטב"א ז"ל:

והראב"ד ז"ל בחדושיו פי' נמי כפי' ר"ח ז"ל וכתוב בשיטה ישנה וז"ל האי סהדותא וכו'. לרש"י ז"ל כיון דאמרינן ישנות טמאות ולא אמרינן אם איתא דקבר הוי התם מדכר הוו דכירי ליה שהרי מאחר שהתלוליות רחוקות דברה איניש בהדה ש"מ דטפי משתין שנה לא מדכר איניש סהדותא. ולהראב"ד ז"ל ה"פ מדאמרינן ישנות טמאות אף על פי שאין בני העיר זוכרין שהיתה אותה דרך קרובה לעיר מעולם אלמא דטפי משתין שנין לא מדכר איניש ומשום הכי ישנות טמאות דשמא עיר או דרך היתה שם ונשתכח. ע"כ: והרמב"ם ז"ל פי' נמי כפי' ר"ח ז"ל שכתב בפ"ח מה' טומאת מת וז"ל התלוליות הקרובות לעיר הסמוכות לבית הקברות או לדרך בית הקברות אחד חדשות ואחד ישנות הרי אלו בחזקת טומאה מפני שהנשים קוברין שם את הנפלים ומוכי שחין קוברין שם איבריהם אבל הרחוקות החדשות טהורות והישנות טמאות שמא היו קרובות מעיר שחרבה או מדרך שאבדה ואיזהו תל קרובה כל שאין שם תל אחר קרוב יותר הימנו וישן שאין אדם זוכרו ע"כ. הא קמן דפריש כר"ח ז"ל משום דהכין איתא בתוספתא וכמו שכתב הריטב"א ז"ל ומלישנא של הרמב"ם ז"ל משמע דטעם דדרך ועיר משום דהנשים קוברות שם הנפלים ולא כמו שפי' הרא"ה ז"ל שיטתו של ר"ח ז"ל וכבר הארכנו בזה לעיל אי ר' חנינא שביק תירוצא דדרך בדוכתא או לא ויש לי עוד להאריך בשמעתא זו ולטרדות הזמן וחילוף הזמנים בהמיר ארץ וצוק העתים לא יתנוני השב רוחי האל ברחמיו יסלק חרון אפו מעל עמו ישראל ויניח ה' לנו ואשוב לעיין עוד בשמעתא זו ואאריך בה כראוי כי היא אורך ימינו וחיי נפשנו ובתורתו נהגה יומם ולילה אמן:

אפילו טובא וכו'. והיינו דאמרינן מעיד עליה לאחר כמה שנים משמע אפילו טפי מששים שנה. שיטה ישנה:

מתניתין זה אומר וכו'. גרסי' בירושלמי [ה"ג] הם אומרים כתב ידינו הוא זה ואחרים אומרים אינו כתב ידם הוו תרי ותרי פירוש דאף על גב דלרבנן אין אחד מן העדים מעיד אלא על כתב ידו בלבד ואלו השנים האחרים מעידים על כל אחד ואחד לא חשיבי תרי לגבי חד דכיון שהעדים על מנה שבשטר הם מעידים הם חשיבי כאידך תרי אבל הם אומרים אינו כתב ידינו ואחרים אומרים כתב ידן הוא תני ר' חייא לא מעלין עידי שטר ולא מורידין פי' שהעדים שאומרים אינו כתב ידינו מיירי שאין אחד מהן מעיד אלא על שלו ואידך דמכחשי להו מעידין על כל אחד ואחד והוו להו תרי לגבי חד אמר ר' מתני' אמרה כן אם יש עדים שהוא כתב ידם אינם נאמנים פי' וטעמא משום דליכא למימר הפה שאסר הוא הפה שהתיר דאפילו אמרינן אינו כתב ידינו לא מהימני להו כיון שיש עדים שהוא כתב ידן. כנ"ל פי' הירושלמי הזה. הריטב"א ז"ל: וכבר כתב זה הרא"ה ז"ל לעיל גבי הא דתניא שנים חתומים על השטר ומתו וכו': הרי אלו נאמנים. להכי נקט הך רישא לאשמועינן דלרבי אין דרך אחר להאמין אלו העדים אלא בהכין אבל זה אומר זה כתב ידי וכו' צריכין לצרף אחר עמהם ואפילו זוכרין המלוה בלא שטר ודלא כהירושלמי שכתבו התוספות ז"ל לעיל גבי פלוגתא דרב הונא ור' יוחנן אי בעיא שיהא זוכרה מעצמו:

אלא נאמן אדם לומר זה כתב ידי. להכי קתני הך לישנא יתירא לאשמועינן דלרבנן אפילו אין זוכרין המלוה אפילו על ידי השטר אין צריכין לצרף עמהן אחר ודלא כהירושלמי כנ"ל. ומיהו רבינו האיי גאון ז"ל כתב בתשובה וז"ל זה אומר זה כתב ידי וכו' שיצטרף עמהן דברי רבי שני הענינים הללו דבריו של רבי הן שאומר אין אדם לבדו נאמן לומר זה כתב ידי אלא בזמן שיש אחר עמו או העד האחד או אחרינא מעלמא והוא לבדו על כתב ידו כעד אחד דמי אבל חכמים אומרים אין צריך שיצטרף עמו אחר אלא נאמן אדם לומר זה כתב ידי ובזמן שזה אומר זה כתב ידי וזה אומר זה כתב ידי שטר כשר הוא וראוי לידע שאין דברים הללו אמורים בזמן שכל אחד אומר זוכר אני עיקר הדברים של עדות זו ויודע אני שפלוני זה שמני עד על עצמו בכך וכך כי בזמן שהוא אומר כן אפילו רבי אינו אומר שצריך אחר עמו כי על מנה שבשטר הוא בפירוש מעיד אלא דברים הללו בזמן שהעדים אומרים עיקר העדות אין אנו זוכרין אותה אלא כל אחד אומר הרי אני מעיד כי זה כתב ידי כדרך שאני מעיד על כתב ידי אדם אחר זה כתב ידו של פלוני רבי סבר כעד אחד הוא בדבר הזה כי לא על המנה שבשטר הוא מעיד וצריך שיצטרף אחר עמו ורבנן סברי אילו ודאי העיד על כתב ידי אדם אחר כך הוא אבל כתב ידי עצמו כמו שהעיד על המנה שבשטר דמי ואין צריך לצרף עמו אחר. ואם תאמר מי יאמר שלא זייף עליו ומדמהו כי הוא כתב ידו ואינו כתב ידו אף אומרים לו אם באו ג' וד' וה' ואומרים זה כתב ידו של פלוני והם לא ראוהו כשהוא כתבו מי יאמר שלא זייף עליו ומדמין הן עליו כי הוא כתב ידו ואינו כתב ידו אלא הלכה מקובלת היא אם יש עדים שהוא כתב ידן של עדים אף על פי שלא ראו שכתבוהו או שהיה כתב ידן יוצא ממקום אחר וזה דומה לזה בעינינו אין נאמנין לפסלו אף ע"פ כי אפשר שהוא מזויף אף כאן נאמן אדם לומר זה כתב ידי ודומה כמי שאמר מעיד אני על מנה שבשטר זה אע"פ שלא אמר. ע"כ:

גמרא כשתמצא לומר לדברי רבי. פי' לשון מצוי והכי איתא בפ' ג' דמנחות אמר רבי כשהלכתי למצת מדותי אצל רבי אלעזר בן שמוע ואמרי לה למצת מדותיו ופי' הרגמ"ה ז"ל למצת מדותי לדקדק הלכותי למצת מדותיו לדקדק הלכותיו כנ"ל. ורש"י ז"ל פי' כשת"ל לדברי רבי. כשתעמוד לסוף דבריו. ע"כ:

וז"ל תלמידי ה"ר יונה ז"ל כשתמצא לומר לדברי רבי וכו'. פרש"י ז"ל כשתחקור הדברים על בוריין תמצא כי רבי שמצריך אחד מן השוק שיצטרף עם כל אחד ואחד סובר שאין מעידין עכשיו על הממון שבשטר אלא על החתימה וע"כ צריך שנים בכל חתימה וחתימה דכל דבר עדות בפני עצמו הוי ולדברי חכמים כשמעידין עכשיו על כתיבתן הוה כאילו מעידין על עיקר ההלואה שהיו עדים מתחלה ונמצא שיש לנו שני עדים שנתחייב לו מנה ואין אנחנו צריכין צירוף ונראים הדברים דדוקא שאינם זוכרין בהלואת המנה הוא שנחלקו ר' ורבנן אבל היכא שזוכרין במנה עצמו דברי הכל על המנה הם מעידים ואין צריכים צירוף. ע"כ:

וז"ל לקוטי הגאונים ז"ל כשתמצא לומר לדברי רבי דאמר צריכין לצרף וכו'. על כתיבת ידן הן מעידין פי' כלומר עיקר העדות על החתימה היא במה שכל אחד ואחד מעיד על חתימתו ומקיימה הילכך צריך אחד מן השוק שיעיד על שניהם דהוו להו שני עדים אכל חתימה וחתימה ומנה שבשטר ממילא קא גבי ליה מאחר שהעידו על חתימתן. על מנה שבשטר הן מעידים כלומר עיקר עדותן על הלואת החוב שבשטר שכשהוא אומר זה כתב ידי לא בא אלא להודיע שההלואה גמורה היא והלוה חייב לו מנה וכן חברו נמצאו שניהם על המנה הם מעידים ואין צריך לצרף עמהם אחר שעל ידי שנים הללו מקוים ועומד הוא ע"כ. וכתוב עוד דדמי לזה אומר מנה יש לו בידו וזה אומר מנה יש לו בידו דשניהם מצטרפין ואין צריכין לצרף עמהם אחר לעדותן אלא עדותן קיימת. ע"כ: