שיטה מקובצת על ברכות ד.

רבי זירא אומר לעולם דוד הוה ידע. אי הכי כנור למה לי לאיתעורי - רבי זירא אזיל לטעמיה [דאמר] עד חצות היה מתנמנם כסוס והכנור היה מעוררו ומתגבר כארי. דאלו למאן דאמר לעיל עד חצות היה קורא לא היה צריך כנור לאיתעורי:

וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה - כלומר [מי] שהוא מתאחר לקרות קריאת שמע לאחר חצות. אבל אין רוצה לומר שאם יאכל קודם שיקרא קריאת שמע שיהיה חייב מיתה. אבל מן הראוי הוא שכיון שהגיע זמן קריאת שמע שלא יאכל עד שיקרא קריאת שמע. וכן נמי בתפלת המנחה:

בשפיר ובשליא - שפיר הוא ספק ולד. שליא ודאי ולד אלא שהוא ספק שמא זכר או נקבה:

תנא לא מפיבושת שמו אלא איש בושת שמו ולמה נקרא שמו וכו' - קשיא ואפילו היה איש בושת שמו לא היו צריכין לשנות שמו מפני זה דאכתי הוה אפשר למימר ולמה נקרא איש בושת שמבייש פני דוד בהלכה. ועוד דלא אשכחן בשום דוכתא איש בשת אלא בן שאול שמלך תחתיו. וגרסת הרב ר' שמעיה ז"ל הכי לא מפיבושת שמו אלא מריב בעל שמו דהכי אשכחן בדברי הימים ובן יהונתן מריב בעל. וא"ת והא במסכת שבת דרשינן איפכא לא מריב בעל שמו אלא מפיבושת שמו ולמה נקרא שמו מריב בעל שעשה מריבה עם בעליו כשאמר לו דוד אמרתי אתה וציבא תחלקו השדה אמר מריב בעל גם את הכל יקח אחרי אשר בא אדוני המלך בשלום לא עמך יש לי מריבה אלא עם מי שהביאך בשלום והטיח דברים כלפי מעלה. יש לומר דהכי אורחא דתלמודא דבחד דוכתא דריש הכי ובדוכתא אחריתא בענין אחר:

חכמים כמאן סבירא להו - משום הכי בעי לה דליכא למימר שיהא מחלוקת שלישי:

אי כר' אליעזר סבירא להו לימרו הלכה - לאו דוקא לימרו הלכה אלא כלומר לימרו כרבי אליעזר: