שיטה מקובצת על בבא בתרא קטו.

ואי לא דריש מטות בן קודם לבת בנכסי האם מנא ליה. ואם תאמר. ונילף מדאמרינן לעיל וירש אותה מקיש ירושה שניה לירושה ראשונה. לאו קושיא היא דהתם ליכא למילף אלא אותן ירושות הכתובות בפרשה אבל ירושת האם לא כתיבה באותה פרשה דמכל בת יורשת נחלה ממטות נפקא ולפיכך אנו צריכין להיקישא דמטות. הר"ן ז"ל.

שאני הכא דאמר קרא וכל בת יורשת נחלה יורשת ואינה מורשת. פירוש זו הבת הוא הבן עצמו שיורש את אמו ואינו מוריש לאמי והכי קאמר יורשת מטה אביה ומטה אמה ואינה מורשת למטה אמה משום דאמה אינה יורשת אותה ואף על גב דמטות כתיב אחד מטה אב ואחד מטה אם לענין יורשת הוא דכתיב ביה רחמנא להאי היקישא שיהא הבן קודם לבת בנכסי האם כמו שקודם בנכסי האב אבל לא לענין דאינה מורשת וכיון דלא אפשר לאוקמה אמטה אב דהא קיימא לן דאבא יורש את בנו מדכתיב והעברתם וכדאמרינן לעיל מוקמינן לה אמטה האם. תנו רבנן איש כי ימות ובן אין לו אין לי אלא בן בן הבת ובת בן הבן מנין. פירוש ואפילו במקום בת המת עצמו מנין שזרע הבן קודם תלמוד לומר אין לו עיין עליו. הרא"ם ז"ל.

תלמוד לומר אין לו עיין עליו. ואם תאמר מעתה למה הוצרכנו לדרוש מדכתיב מטות שהבן יורש את אמו תיפוק ליה מדכתיב אם אין לו בת עיין עליו. יש לומר אם לא עמדנו על ירושת הבן את אמו מדכתיב מטות הייתי אומר הכי קאמר קרא בן אין לו עיין עליו שאם יש לו בן או בן הבן הרי הוא קודם לבתו ואם אין לו בת עיין עליו שאם יש לו בת ממשפחתה כגון בת הבן או בת בן הבן הרי היא כבתו וקודמת לאחין אבל בת הבת או בן הבת אימא לא ירתי כלל דהא לא קאמר עיין עליה כלומר על הבת אלא עיין עליו קאמר כלומר עיין על המת אם יש לו בת והיינו בת הבן דאלו בת הבת לא הוי כמו שיש לו בת שאינה מתיחסת אחריו אלא אמר אביה אבל בתך דכתיב מטות ועמדנו על ירושת הבן את אמו מעתה אין לחלק בין בת הבת ובין בת הבן. כן נראה בעיני. הר"י ז"ל בעליות.