שיטה מקובצת על נזיר סג:

אלא נודע אחר מלאת סותר לר' אליעזר. והכי נמי לרבנן דסותר בנודע לו אחר קרבנות. דאם נודע לו אחר גילוח שנטמא טומאה ידועה קתני רישא דסותר. תוספות חיצוניות:

ועדיין תיבעי לך כו'. ונראה דמצי למיבעי אם יביא קרבן נזיר טמא או כדין טהור שנטמא ונודע תוך מלאת. ונראה דהא בהא תליא כולו סותר מעשה דין נזיר טמא ודין נזיר טהור או שבעה סותר דאזלינן בתר ידיעה וכבר מילא ימי נזרו. תוס' חיצוניות:

הני מילי כי נטמא אחר מלאת והאי לפני מלאת הוא. והשתא מיפרשא בעיא דרמי בר חמא וממתניתין ליכא למפשט. והוא הדין דמצי למיבעי אליבא דרבנן אי בתר טומאה אזלינן וסתר מן התורה ומביא קרבנות טומאה כדין נזיר טמא או בתר ידיעה אזלינן ולא סתר אלא מדרבנן. אלא משום דאוקימנא מתניתין דאם עד שלא גילח כר' אליעזר ומיבעיא ליה פירושא דמתניתין ופשיט ליה אליבא דר' אליעזר. והוא הדין לרבנן ומינה. וקשה הא אמרינן במתניתין נזיר שגלח ואחר כך נודע לו שהוא טמא אם טומאה ידועה סותר. אלמא בתר טומאה אזלינן. ונראה לי לתרץ דלא דמי דברישא כבר הביא קרבנותיו בטומאה ועל כרחו צריך להביא קרבנות אחרים וצריכין אנו לילך אחר טומאה. דאי אזלינן בתר ידיעה כבר עבר נזירותו. אבל טמא אם נטמא אחר מלאת קודם הבאת קרבנותיו לרבנן או קודם גילוח לר' אליעזר דאכתי לא פסק נזירותיה בהא ודאי אזלינן בתר ידיעה. הרא"ש ז"ל בפירושיו: והתוספות החיצוניות כתבו וזה לשונן. ומשמע לפי המסקנא כו' זו בתר ידיעה אזלינן ולא בתר טומאה והוי כאלו הוי ליה הטומאה בשעת הידיעה. וצריך עיון רישא דקתני נזיר שגלח ונורע שהוא טמא אם טומאה ידועה סותר. והשתא אי בתר ידיעה אזלינן משוית ליה כאלו נטמא בשעת הידיעה אם כן למה יסתור קרבנותיו כלל הא ודאי נזיר שנטמא אחר שגילח אין כאן בית מיחוש. וצריך לומר על כרחין דהא דפשיט בתר ידיעה לאו דוקא ממש בשעת הידיעה. אלא דלא דייני בתר טומאה תוך שלשים ואחד קודם הבאת קרבנותיו. עד כאן: במה דברים אמורים שמצאו שלם אבל מצאו משובר ומפורק אפילו אין לו מקום לעבור טהור חיישינן שמא בין שוקיו גרסא אחרת בין פרקיו עבר. ובקבר אפילו משובר או מפורק טמא מפני שהקבר מצרפו. במה דברים אמורים במהלך ברגליו. אבל טעון משאוי או רכוב אפילו בנזיר ועושי פסח טמא לפי שהמהלך ברגליו אפשר לו שלא יגע ושלא יחול ושלא ימוט. גרסא אחרת ושלא יאהיל ושלא יסיט. במה דברים אמורים בטומאה ידועה. אבל בטומאת התהום אפילו בתרומה טהור. גרסא אחרת בטומאת התהום אבל בטומאה ידועה שלשתן טמאין. ופירוש שלשתן נזיר ועושי פסח ותרומה. שיטה:

היה במים ובאפילה ובנקיקי הסלעים אין זו טומאת התהום. פירוש משום דאפשר שאחר שמת שם ראוהו בני אדם בתוך המים בעוד שהחמה זורחת שם או באור הנר שהיה אדם מוליך שם. אבל כשנמצא טמון בתבן או בעפר מוכחא מילתא דמשנפל שם חי לא היה אדם יכול להראותו.

ולא אמרו טומאת התהום אלא למת בלבד. פירוש לאפוקי הרוג דלא. אי נמי למעוטי טומאת התהום דזיבה דאם ספר שבעה נקיים וטבל ביום שביעי והביא קרבנותיו וראה אחר טבילה אמרינן שיהיה טמא למפרע וכל קרבנות שהקריב נפסלו ונטמאו למפרע אף על פי שהיה ספק בשעה שהקריבם אם יראה ואם לא יראה. ומיהו לא בא למעט טומאת ספק שרץ שאפילו נגע בו בודאי אין סותר דלא אסרה תורה לנזיר מגע שרץ אלא של מת. שיטה: