שלטי הגיבורים על יבמות ג:

עיין במרדכי בהאי פרקא: לשון ריא"ז גם בזמן הזה יש ברוב מקומות מחלוקת בין החכמים ובין הגאונים אסור להם לבני העיר לחלק ולנהוג במנהג פשוט קצתן כאחד וקצתן כאחד אלא יעמדו על המנין ויעשו כולם על פי הרוב:

כתב הטור היתה היבמה באיסור ערוה על הבעל כגון שעבר או טעה ונשא בתו או חמותו ומת ונפלה לפני אחיו אין זה אשתו שאין קדושין תופסין לו בה ולא שייך בה לא חליצה ולא יבום ואם היה לו צרה חולצת או מתיבמת וזו שהיתה לבעל באיסור ערוה היא ליבם כמו אשה נכרית ומותר בה:

כתב מיי' עשה שמעון מאמר באשת ראובן ומת קודם שכנסה הרי לוי חולץ לצרתה ולא מתיבמת שהרי היא צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו במאמר שקנה קצת והרא"ש כתב דאפילו מת בלא מאמר חולצת ולא מתיבמת דקי"ל יש זיקה: לשון ריא"ז אפילו לא עשה השני מאמר באשת הא' הואיל והיתה זקוקה לו ליבום הזקוקה הרי היא ככנוסה מד"ס והרי אשת השני צרה לאשת הראשון מפני זקוקתה וגם בזו אשת השני זו חולצת ולא מתיבמת כמו שביארנו. כענין שביארנו באשת אחיו שלא הי' בעולמו כך הוא הדין בכל ערוה שענוש עליה כרת שצרתה על ידי מאמר או על ידי זיקה בלבד חולצת ולא מתיבמת:

לשון ריא"ז היבמה שמתה עד שלא נתיבמה ולא חלצה אסור היבם באמה או בבתה הואיל והיתה זקוקה ליבם הרי היא ככנוסה מד"ס בין אם היתה זקוקה ליבם א' בין אם היתה זקוקה להרבה יבמים ואמה הרי היא כחמותו של יבם ובתה הרי היא כבת אשתו וכן כל הקרובות האסורות לו מחמת אשתו אסורות לו מחמת זקוקתו כמו שביאר מז"ה בפסקיו:

ופר"י דוקא כשקדש לאחותה משום שבשעת נישואין הוא כנושא אחות זקוקתו אבל אם כנסה לחופה א"צ להמתין מלבעול ובשעה שכנסה אשתו גמורה היא ופקעה לה זיקה לגמרי ודוקא קדשה לאחר שנזקקה לו שקדשה באיסור אבל אם קדשה קודם לכן כיון שלא היתה אחות זקוקתו מעולם לא גזור רבנן מת אחיו שלא נשארה זקוקה אלא לו מוציא את ארוסתו בגט ואת היבמה בחליצה מתה הארוסה חוזרת היבמה להיתרה הראשון רצה חולץ רצה מייבם :