שלטי הגיבורים על יבמות לח:

וכן פסק הרא"ש ברבינו ואם ירצה אח"כ לגרש הרשות בידו והראב"ד פסק כרב חסדא: לשון ריא"ז אע"פ שקידושי שתיהן מד"ס אין קניינם שוה שקנין הקטנה היא מסופק שמא תמאן והרי קניינה כאילו אינו ואם לא תמאן קניינה קנין גמור אבל החרשת היא קניינה במקצת והרי היא כאלו חציה קנויה וחציה אינה קנויה שלא תקנו מיאון בחרשת כמו שתקנו מיאון בקטנה הואיל ואין קניינם שוה אם מת בעלה של אחת מהן אין השניה יוצאה משום אחות אשה אלא אם מת בעלה של קטנה החרשת יוצאת מבעלה בגט שאסורה לו משום זיקת הקטנה שהיא אחותה וקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ מבעל החרשת מת בעלה של חרשת קטנה יוצאה בגט וחרשת אסורה לעולם שאין לה תקנה לא ביבום ולא בחליצה ואם עבר ובא יבם על החרשת נותן לה גט והותרה:

כתב הטור אחת קטנה ואחת חרשת ובא על הקטנה וחזר ובא הוא או אחיו על החרשת לרש"י פסל הקטנה עליו וכן פירש הראב"ד ולפי זה יוציא שתיהן בגט והקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ אבל לגי' רבינו לא פסל הקטנה עליו וכן היא גירסת הרא"ש וכ"כ מיי' ויוציא החרשת בגט: לשון ריא"ז קטנה וחרשת אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה בין שהיו נשואות לאחיו פקח בין שהיו נשואות לאחיו חרש לפי שאין קניינם שוה כמו שביארנו כיצד תקנתם כונס את החרשת ומוציאה בגט וקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ ואם קדם ויבם הקטנה החרשת אסורה עולמית שאין לו תקנה ביבום שכבר יבם צרתה ואין לה תקנה בחליצה שאינה בת חליצה קדמה הקטנה ומיאנה מותר לקיים החרשת אבל אין ב"ד מלמדין אותה שתמאן לפי שראוי לאדם לעולם להתרחק מן המיאונים ואין מלמדין הקטנה למאן אלא במקום שמתקיים מצות יבום של תורה כמו שביארנו למעלה וכמבואר בקונטרס הראיות:

בא יבם על החרשת וחזר ובא הוא או אחיו על הקטנה כתב מיימוני דפסל החרשת עליו ומלמדין את הקטנה שתמאן ויוציא החרשת בגט והשיג עליו הראב"ד דכיון ששתיהן יוצאות למה מלמדין אותה שתמאן ויראה מדבריו שסובר שחרשת תצא בגט והקטנה תשאר אצלו ולא נהירא אלא מלמדין הקטנה שתמאן ותשאר החרשת אצלו וכן יראה מדברי הרא"ש: לשון ריא"ז בא יבם על החרשת וחזר הוא או אחיו ובא על הקטנה או שבא על הקטנה תחלה וחזר ובא על החרשת נאסרו שתיהן עליו וכיצד תקנתם קטנה יוצאה בגט ותחלוץ כשתגדיל וחרשת יוצאה בגט בלבד ואם מיאנה הקטנה החרשת מותרת אבל אין בית דין מלמדין אותה בכך כמו שביארנו:

לשון ריא"ז היה היבם טוען לא בעלתי והיא אומרת נבעלתי נאמנת ואפי' תוך שלשים שחזקת הכונס לאלתר הוא בועל ונפטרת בגט בלבד טען היבם שבעל והיא אומרת לא נבעלתי אע"פ שחזר והודה לדברים אינו יכול לפוטרה בחליצה בלבד אלא חוששין שמא בעל וצריכה גט וחליצה מספק ואם מתחלה טענו שניהם שלא בעל אע"פ שנתיחד עמה בעדים נאמנת לומר שלא בעל ונפטרה בחליצה בלבד ונראה בעיני שאין לומר כן אלא תוך שלשים אבל לאחר שלשים שכבר הוחזקו כמו איש עם אשתו אינם נאמנים להכחיש החזקה להקל אלא צריכה גט וחליצה וכן נראה בעיני שאם לא כנס היבם יבמתו ולא נתייחד עמה בעדים ושניהם מודים שבעל בלא עדי יחוד לא נקנית לו באותה הביאה קנין גמור ואינו יכול לפוטרה בגט בלא חליצה שכשם שקדושין וגרושין צריכין עדים כך יבום וחליצה צריכין עדים כמבואר בקונט' הראיות: