עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryשלטי הגיבורים על יבמות

שלטי הגיבורים על יבמות לג:

Shiltei HaGiborim on Yevamos 33b (Shiltei HaGiborim on Yevamot 33b) · שלטי הגיבורים על יבמות · free full Hebrew text

Open in the reader →

כתב הראב"ד הני תרתי שמעתתא דאמימר לא חדא טעמא נינהו דהא דאמר צריך למדחסיה לכרעיה אארעא אי לא דחיס לא מפסלא חליצה בכך והאי דקאמר האי דמסגי אלוחתא דכרעיה לא חליץ אי חליץ חליצתה פסולה וטעמא דמילתא היא שגב הרגל הוא שנקרא רגל והתחתון כף הרגל וזה שרגליו הפוכות וכף רגלו מלמעלה נמצאת נעלו נחלצת מעל כף רגלו ולא מעל רגלו וגם כשהוא חולץ נעלו חולץ למטה מרגלו והתורה אמרה נעלו מעל רגלו ותרתי שמעתתא דאמימר הלכתא נינהו עכ"ל והרמב"ן השיב לקיים דברי רב אלפס ז"ל וכתב לפסול בשתיהם וכתב הרא"ש נראין דברי הראב"ד דלא קאמר אמימר אלא צריך למדחסי' אכרעיה וטעמא כדפרישי' לעיל ובדיעבד לא נפסלה החליצה כיון שעשתה התרה ושמיטת עקב אבל מאן דמסגי אלוחתא דכרעיה קאמר לא חליץ משמע לא הוה בר חליצה כלל משום דלא מקרי רגל דמן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה משום דלא אקרי רגל והא דכתיב ומפיבושת בן שאול ירד לקראת המלך לא עשה רגלו פי' שלא גילח שער הערוה לישנא מעליא ויש לדקדק מכאן דמותר לגלח שער מבית הערוה כו' עד ובתשובות הגאונים כתוב דבית השחי ובית הערוה אם מגלח מראשו ועד רגליו מותר ואם לאו אסור דכיון דמגלח כל גופו אין זה יפוי דאדרבה ניוול הוא אלא על שם רפואה הוא מגלח:

כתב הטור פי' רב אלפס דאקשירה קאי שאם היה הקשר למעלה מן הארכובה הרי החליצה פסולה וכ"כ הרמב"ם ולדבריהם לא מצינו חליצה לקטע אפילו נקטעה רגלו מן הארכובה ולמטה וכ"כ בספר התרומה דקיטע פסול לחלוץ ור"ח פירש דאנקטעה רגלו קאי שאי נקטעה מהארכובה ולמטה חולץ מהארכובה ולמעלה אינו חולץ ולזה הסכים הרא"ש וכתב דוקא שישאר כל כך משוקו שיכול להכניס המנעל בשוקו ולקושרו למטה מן הארכובה אבל אם נחתך שוקו סמוך לארכובה שאינו יכול לקשור המנעל בשוקו אלא למעלה מהארכובה פסולה. סמ"ג פירש הטעם פסלות למעלה מהארכובה משום דכתיב מעל ולא מעל דמעל וכתב דרש"י פי' למעלה מן הארכובה שנחתך שוקו וקשה לר"י שהרי אפילו נחתך למטה מהארכובה אינו יכול לחלוץ: לשון ריא"ז ואם לא דחק רגלו חליצתה פסולה היתה רגלו הפוכה שדורך על גב הרגל ה"ז אינו רגל וחליצתה פסולה אבל אם נחתכה רגלו מן הארכובה ולמטה הרי ראש השוק עומד במקום הרגל שהתורה אמרה מעל רגלו ואם חלצה בו חליצתה כשרה כמו שביאר מז"ה נחתכה רגלו מן הארכובה ולמעלה וחלצה בו חליצתה פסולה מעל רגלו אמרה תורה ולא מעל דמעל ואפילו אם לא נחתכה רגלו והיו רצועות המנעל קשורים מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה כמו שמבואר בתלמוד ארץ ישראל:

בקונטרס כתב סמ"ג אפילו הוא איטר חשוב כימין מאחר שהצריכה התורה ימין בפי' תדע הרי באזן אזן לרציעה שאנו למדים ימין שם אין שייך לחלק שהרי אין כח בזו יותר מבזו ועי' בטור סימן קס"ט: לשון ריא"ז אם היה איטר צריכה לחלוץ בשניהם מספק כמו שביאר מז"ה בפסקיו:

ויתנו לו מנעל החליצה במתנה שצריך שיהיה שלו אע"פ שמחזירו אח"כ קרינא ביה שפיר שלו וי"א שצריך שיהלוך בו מעט כדי שיהא נראה כשלו ואם לא נתנוהו לו כשר: לשון ריא"ז לפיכך צריך להקנות לכתחלה מנעל ליבם כשרוצים לחלוץ בו ואפילו אם הקנוהו לו במתנה על מנת להחזיר דיו כמבואר בקונטרס הראיות: חלצה בלילה חליצתה כשרה ור"א פוסל כתב הרא"ש מסקינן דבהא פליגי אם חליצה כתחלת דין דמיא מ"ס כתחלת דין דמיא ומ"ס כסוף דין דמיא מכאן משמע שאם דנין תחלת דין בלילה הדין בטל וכן משמע גבי שלשה שנכנסו לבקר את החולה בלילה כותבין ואין עושין דין ואין יכולין לדון על פי ראייתם אפילו בדיעבד והא דגרסינן בירושלמי פרק אחד דיני ממונות מניין שדנין ביום וגומרין בלילה שנאמר ושפטו את העם בכל עת אית קרא לשעבר אמר שמואל ביני מתנייתא מניין שאם טעו ודנו בלילה שדינו דין אמרין הדא אמירא. כלומר זה יכול להיות. על כרחין גירסא משובשת היא דאדרשא קמייתא לא שייך למפרך אית קרא לשעבר דהא קאמר דלכתחלה גומרין בלילה אלא כך יש להפך ולסרס הגירסא מניין שאם טעו ודנו בלילה שדיניהם דין ת"ל ושפטו את העם בכל עת ופריך אית קרא לשעבר ושפטו לכתתלה משמע ואת דרשת ליה בדיעבד. אמר שמואל בר יצחק ביני מתנייתא מניין שדנין ביום וגומרין בלילה שנאמר ושפטו את העם בכל עת: לשון ריא"ז מנעל המיוחד בב"ד לחליצת מצוה שמהלך בו שליח ב"ד אין ב"ד מקפידין עליו ונמצא שהוא עשוי להלך בו:

כתב הטור ויהיה למדת רגלו שלא יהיה גדול עד שאינו ראוי לילך בו ולא קטן עד שאינו מכסה רוב רגלו ולא יהיה קרוע עד שאינו יכול להלך בו היה בגד פשתן תפור בו מבפנים או שתפירותיו בפשתן או שהוא של עץ או של סיב או שעם ומחופה עור או שהוא גדול ממדת רגלו ומכסה רוב רגלו או שהוא קרוע ויכול להלך או שלא היה שלו או שהוא עשוי כצורת רגל שמאלי ונועלו בימין או שחלץ באנפיליא של עור או בסמיכת הרגלים או במוק החליצה כשרה בדיעבד והרמ"ה כתב דבמנעל התפור בפשתן פסול אף בדיעבד אבל חלצה בשל עץ או בשל שעם שאינו מחופה עור או ברגל שמאל או שיהיה המנעל גדול עד שאינו יכול להלך בו או קטן שאינו מכסה רוב רגלו או קרוע שאינו יכול להלך בו או בסנדל שאין לו עקב או באנפיליא של בגד חליצתה פסולה: