שלטי הגיבורים על יבמות כ.

פי' הרא"ש לא בחולי שמנעם מלשמש ולהוליד איירי דבהא לא הוה צריך למימר דפשיטא שאין עולין להם מן המנין אלא מיירי שהוא או היא חולה ומשמשים מטותיהן וראויה להתעבר אלא שאינן כשאר בני אדם וכן חבושים בבית האסורים ומשמשין מטותיהן בבית האסורים אפילו הכי אינן עולין להם מן המנין שאנו תולין להם העון שגרם להם בהיותם חולים או חבושים גם מנעם מלהוליד: לשון ריא"ז ואם הפילה מונה עשר שנים משעה שהפילה היו לה בנים ומתו אינה מונה עשר שנים משעה שפסקה מלדת אלא משעה שמתו בניה ונשארה בלא בנים כמבואר בקונטרס הראיות: כ' הרא"ש ז"ל האי דקתני יוציא נראה דהיה כופין אותו להוציא קאמר דלשון יוציא משמע כפייה כדמוכח בס"פ המדיר דאמר רב האומר איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה ופריך עלה שמואל עד שכופין אותו להוציא יכפוהו לזון אלמא דלשון יוציא משמע כפייה וכן כל הני דתנן בפרק המדיר יוציא ויתן כתובה היינו כפייה כדאשכחן לעיל בפ' החולץ לא רצה לא לחלוץ ולא ליבם חוזרים אצל גדול למיכפי' אל מ' כל מה שמוטל על האדם מן הדין לעשותו ואינו רוצה לעשות כופין אותו ונראה דהיה כופין אותו בשוטים אבל במילי לא כדאמרינן בסוף המדיר בדברים לא יוסר עבד ועוד מדפריך בסוף פ' אע"פ למאן דמפרש מודר על אשתו באומר איני זן ואיני מפרנס והאמר רב האומר איני זן ואיני מפרנס יוציא ייתן כתובה כלומר מה תוספת שייך ביה והלא צריך להוציא דאי כפייה הוא במילי משכחת בה תוספת כגון שנדוהו ועמד במרדו אבל אי אמרינן כופין בשוטים פריך שפיר ומיהו קשה דפלוגתא דאמוראי היא בסוף פרק המדיר דאיכא מאן דאמר נשא אשה ושהה עמה עשר שנים אין כופין ולדידיה תיקשי לך ברייתא דקתני יוציא ומשמע כופין כדפרישית הלכך נראה דלא משמע כופין אלא היכא שמתנהג עם אשתו שלא כדין כגון כל הנהו דפ' המדיר אבל הכא לא ומיהו בירושלמי משמע דאין כופין אכל הנהו דקתני בפרק המדיר יוציא דגרסינן התם אמר שמואל אין מעשין אלא לפסולות והא תנינא המדיר את אשתו מליהנות וכו' ומשני אם שמענו שמוציא שמענו שכופין ופירש רבינו חננאל שמעת מיניה שאין כופין אלא היכא שמפרש בהדיא שכופין אבל היכא דאמור רבנן יוציא בסתם אמרי' לו כבר חייבוך חכמים להוציא ואם לא תוציא מותר לקרותך עבריינא אבל לכפותו בשוטים לא וההיא דאיני זן ואיני מפרנס כופין אותו יוציא ויתן כתובה וההיא דהחולץ דחוזרין אצל גדול למיכפייה היינו שבשביל שמונע ממנה כל ענייני אישות אבל משום תשמיש המטה לחודיה או משום מזונות לחודייהו אין כופין והא דסוף פירקין עובדא דבי כנישתא דקסרי דא"ר יוחנן יוציא ויתן כתובה משמע התם דכפינן ליה דהתם לא מימרא הוא אלא כשבא מעשה לפניו צוה להם שיוציא משמע שאמר להם לכפותו ומיהו בתוס' תני מקמן ומצרף נחושת ובורסקי יוציא ויתן כתובה והיינו על כרחי' כופין כדתנן בפרק המדיר ורש"י פירש בשמעתין שכופין אותו ב"ד להוציא וכ"כ רב אלפסי ז"ל והיכא דשהה עמה י' שנים ולא ילדה ולא קבעי לאפוקה ולמיתב איתתא אחריתי מפקינן לה מיניה בעל כרחיה ואפילו בשוטים ואפילו אמרה איהי דיירנא בהדיה בסהדי לא שבקינן ליה אלא יוציא ויתן כתובה כדגרסינן בפרק המדיר ותמיהני היאך נכוף כיון דקאמר בירושלמי דאין כופין ושמא סמכו על זה דגרסינן בגמרא דידן בכל הספרים האומר איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה ולא גרסינן כופין אותו ומדפריך עלה שמואל עד שיכפוהו להוציא אלמא שסתם יוציא היינו בכפייה או שמא איכא למימר דהכי פריך שמואל לרב אותה כפייה שאתה אומר שעושין לו כדי שיוציא דהיינו נידוי אותה כפייה עצמה יעשו לו לזון ומה שאנו צריכין לחלוק לפי' רבינו חננאל ז"ל בין עינוי דכל מיני אישות ובין עינוי דתשמיש או מזונות גם זה דוחק דעינוי תשמיש הוא עיקר אישות וגם על מניעת מזונות ראוי שיכפוהו בשוטים דאל"כ תמות ברעב וכיון דפליגי בה רבוותא ראוי להחמיר שלא לכוף בשוטים דלא להוי גט מעושה:

לשון ריא"ז וכן אשה שנתאלמנה ב' פעמים בין מן האירוסין בין מן הנשואין הוחזקה כבר קטלנית ולא תנשא עוד לשלישי כמבואר בקונטרס הראיות ואם נשאת לשלישי ולא הכיר בה יכול להוציאה בלא כתובה ואם הכיר בה יש לה כתובה כמו שביאר מז"ה בפסקיו: