שלטי הגיבורים על יבמות א.

מפרש בתוספ' אפי' נמצאת אילונית אחר מיתת הבעל כיון שהוברר הדבר שלא היתה אשתו מעולם דקידושי טעות הוי ומשמע דאילונית לא בעיא גיטא אפי' מדרבנן דאי בעיא גט מדרבנן לא היתה צרתה מתייבמת כדתנן בפרקין כל היכולה למאן ולא מאנה צרתה חולצת ולא מתייבמת אלמא ע"י קידושין דרבנן מיתסר צרה וקשה מהא דאמר בפרק אלמנה ניזונת הממאנת והשנייה והאילונית אין להן כתובה משמע דכתובה הוא דלא בעיא הא גיטא בעיא. כדדייקינן בפרק המדיר גבי כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים תצא שלא בכתובה ויש לומר דבהמדיר דייק משינוי הלשון דברישא תני ע"מ שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת ובסיפא קתני כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים תצא שלא בכתובה ועוד דבפ' אלמנה לא הוי מצי למתני אינן צריכות גט משום דקתני שנייה בהדייהו ותדע דע"כ אין לדקדק הא גיטא בעיא דהא ממאנת לא בעיא גט ומיהו קשה דתנן בגיטין בפרק השולח המוציא את אשתו משום אילונית לא יחזיר ומפרש התם משום דחיישינן לקלקולא משום דשמא תינשא לאחר ויהיה לה בנים ויאמר הבעל אילו הייתי יודע שכן הוא לא הייתי מגרשה ונמצא גט בטל אלמא בעיא גט וי"ל דהתם מיירי דמוציא משום ספק אילונית שאין הסימנים ניכרים יפה בה תדע דמדקתני סיפא נשאת לאחר והיו לה בנים ואילו היתה ודאי אילונית אין לה רפואה דהא לקמן בפ' הערל פליגי ר"ע ור"א בסריס חמה אם חולץ וחולצין לאשתו לפי שיש לו רפואה ובאילונית לא אשכחן דפליגי לפי שאין לה רפואה ואע"ג דבקידש על תנאי וכנסה סתם איכא מ"ד בפרק המדיר דבעיא גט היינו דוקא בשאר מומין דאיכא דמחיל אבל באילונית אין אדם מוחל והוי מקח טעות ולא בעיא גיטא ודוקא היכא דמתברר לו בודאי שהיתה אילונית על פי הסימנים האמורים לקמן בפ' הערל להכיר בהן שהיא אילונית אבל אם אינה ברור צריכה גט מספק :

יש שואלין אשה שהית' נדה כשמת בעלה תיאסר להתייבם אם טבלה כמו אחות אשה שאינה מתייבמת אע"פ שמתה אשתו תשובה לדבריהם דלא שייך [למילף]נדה מאחות אשה דל"ד לט"ו [עריות] שאסורות ליבם משום קורבה ומותרות לשאר העולם אבל נדה אסורה לכל ואע"ג דלאו בת יבום היא בעת נדתה חליצתה חליצה ול"ד לחליצת מעוברת דלא שמה חליצה לר"ל לקמן בפרק החולץ משום דאינה עומדת לייבום דשאני נדה שעומדת לטבול ולטהר כדרך כל הנשים אבל מעוברת שמא תלד ועוד דאף אם בא עליה בנדתה קנאה כדמוכח בפסחים בפרק אלו דברים דקאמר ר' יוחנן אשתו נדה בעל חייב יבמתו נדה בעל פטור ופריך עלה יבמתו מאי שנא דקא עביד מצוה וכו' אלמא משמע דקני לה אם בא עליה הלכך מיקרי שפיר עולה לייבום :