שלטי הגיבורים על יבמות יד:

שאלה להרא"ש ראובן הבא על נערה ונתעברה ממנו והודו שניהם שממנו נתעברה ואומר שבא עליה לשם קדושין ואחר כך נתקדשה לשמעון וגירשה שמעון ורצתה לינשא לראובן אם צריכה להמתין שלשה חדשים אחר גרושי שמעון כיון שידוע שהיתה מעוברת מראובן לא שייך הבחנה ואינה צריכה להמתין שלשה חדשים או לא. תשובה צריכה להמתין שלשה חדשים שקדושי ראובן לא היו כלום שלא היו בעדים וקדושי שמעון היו קדושי גמורין אע"פ שהיתה מעוברת מראובן תחלה לא חלקו חכמים אלא ככל הנשים הצריכות להמתין שלשה חדשים:

לשון ריא"ז ג' חדשים שאמרנו הם תשעים ימים חוץ מיום שנתארמלה בו או נתגרשה בו וחוץ מיום שנתארסת בו כמבואר בקונטרס הראיות:

לשון ריא"ז וכן לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו לפי שאף המעוברת סופה להיות מניקה ושמא תתעבר בימי הנקתה ונעכר חלבה והוא אינו מקפיד על בן חבירו להאכילה דברים הצריכות לו כשאין לו חלב אמו וימות הולד בכמה הוא זמן המניקה כ"ד חדש חוץ מיום שילדה ויום שנתארסת בו ואומר אני שהחדשים הללו נחשבים לפי מה שב"ד קובעין אותן. המגרש אשתו כשהיא מניקה יש מי שאומר שצריכה להמתין כ"ד חדש כמניקה שמת בעלה ומז"ה אומר שאינה צריכה להמתין אא"כ היה התינוק מכירה שהיא חייבת להניק אותו בשכר כמבואר בקונטרס הראיות. ואני אומר אע"פ שהיה התינוק מכיר את אמו אינה צריכה להמתין אלא בשמת בעלה שהיא משועבדת להניק הבן אפי' לאחר מיתת בעלה אבל הגרושה אע"פ שהבן מכירה אינה מניקתו אלא בשכר כאשה נכרית ולפיכך אינה צריכה להמתין כמו שאין הנכרית צריכה להמתין כמבואר בקונטרס הראיות ועיין בפ' אע"פ: עבר ונשאה או קדשה יגרשנה וצריך ליתן לה כתובה אם תתבענה לו ולכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס אם ישראל הוא וצריך לכתוב לה כתובה אחרת וכתב הר"ם מרוטנבור"ק ז"ל אפילו אם הדיר הנאת תשמיש עליו על דעת רבים עד שעה שיגיע זמנו לכנוס אפ"ה צריך להוציאה ואם ברח והרחיק נדוד עד מקום שאינו יכול לחזור תוך כ"ד חדשים א"צ להוציאה: לשון ריא"ז נתארסה בתוך זה הזמן היו מנדין המארס עד שהוציאה בגט ואפילו אם ברח כמו שביאר מז"ה ולכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס אם היה זה המארס ישראל ואם היה כהן הואיל וצריך לגרשה בגט אסורה עליו עולמית ואין לחלק בדבר זה בין מארס לנושא כמבואר בקונטרס הראיות:

כתב הרא"ש ז"ל משמע הכא דאסור ליארס תוך שלשים יום וקשה דפרק בתרא דמועד קטן תנא כל שלשים יום לנשואין ומשמע הא לארס שרי ויש לומר דההיא ר' יהודה היא דשרי א"נ הא דנקט נשואין לאו למימר דליארס שרי אלא לאשמועינן דנישואין שרי לאחר ל' יום אף על גב דבאשתו קתני דצריך ג' רגלים וכן נראה לי דאי סלקא דעתך דאיסור נישואין תוך ל' יום אתא לאשמועינן תיפוק ליה משום דאסור לילך לבית השמחה תוך ל' יום ובנישואין בלא סעודה איכא שמחה דאפילו לנישואין דאחר אסור למיזל ור"ת היה מפרש דסד"א למישרי בדידיה טפי מבאחריני משום פריה ורביה ומתוך כך היה אומר ר"ת ז"ל אע"ג דאסורי' באביו ובאמו בית המשתה עד י"ב חדש שרי לישא אשה אחר שלשים יום ולא מבעיא למי שאין לו בנים או מי שיש לו בנים קטנים ואין לו מי שישמשנו דההיא אפילו תוך ל' יום שרי כדמשמע בעובדא דיוסף הכהן כשמתה אשתו דבעוד שהיה בבית הקברות אמר לה צאי ופרנסי בני אחותך ומשמע שכנסה לאלתר מדקתני אעפ"כ לא בא עליה אלא לזמן מרובה ומפרש התם ל' יום ומשמע ביאה לא הואי הא נישואים הויא ובבית הקברות דיבר עמה אבל לא כנסה ממש עד לאחר ז' ולאחר צ' יום בא עליה ומי שאין לו בנים מותר לכנוס ולבעול תוך ל' יום דלא מקיימא פריה ורביה אלא בהכי אבל תוך ז' ימי חבילות לא כדמוכח בריש כתובות דבבחור שאין לו בנים איירי התם מדקאמר דאביו של חתן טרח בסעודתיה ואפילו הכי אסור בנישואין תוך ז' יום חוץ מי שהיה טבחו טבוח ויינו מזוג ואפילו בההוא לא שרי אלא במת אביו של חתן ואמה של כלה אבל איפכא לא אי נמי מצינו למימר דמי שיש לו בנים קטנים מותר לכנוס תוך ו' משום פרנסת בניו ולבעול לאחר ל' וכן משמע ביוסף הכהן שכנסה לאלתר דאי לאו הכי הל"ל ואעפ"כ לא כנסה אלא לאחר ז' כי היכי דקאמר ואעפ"כ לא בא עליה אלא לאחר ל' יום ולמי שאין לו בנים תוך ז' אסור ולאחר ז' מותר ליכנוס ולבעול וקצת קשה מהא דתניא במסכת שמחות בד"א כשיש לו בנים אבל אין לו בנים או שהניחה לו בנים קטנים מותר לישא אחר ל' יום ומותר לישא צריכנא לפרושיה לישא ולבעול כי היכי דלא ליקשי מיוסף הכהן שנשא לאלתר משמע דאתרוייהו קאי דמי שאין לו בנים נמי אינו מותר עד אחר ל' יום ושמא מילתא דפסיקא לתרוייהו נקט ל' יום ולעולם מי שאין לו בנים מותר לבעול תוך ל' יום משום פריה ורביה כי היכי דשרינן בנושא לחופה תוך ל' יום דכניסת חופה הוא השמחה ולא הבעילה וכי היכי דשרינן באבלות דשאר מתים ה"ה נמי באבלות דאביו ואמו דלענין אבלות דתוך ל' אין חילוק בין אביו ואמו לשאר מתים וגם אם קיים פריה ורביה ואין לו בנים קטנים שרי לאחר ל' יום אפילו על אביו ואמו דלא אסרו אלא בית השמחה דליכא מצוה אבל נישואין אפילו יש לו כמה בנים איכא מצוה דאמרינן לקמן דהלכה כר' יהושע דאמר נשא אשה בזקנותו שנאמר בבקר זרע את זרעך וגו' והר"ר יוסף הלוי ז"ל הביא ראיה דלא אסרינן אלא בית השמחה של הרשות דאמרינן במסכת שמחות על כל המתים אסור לילך לבית השמחה עד ל' יום על אביו ועל אמו עד י"ב חדש אלא אם כן היתה סעודה של מצוה ורבינו תם ז"ל התיר באחת שהיתה משודכת ומת אחיה לאחר הזמנת הקרואים סמוך לחופה והתיר לכנסה תוך שלשים יום משום פריה ורביה דבעל מאחר דאם לא ישא זחת לא ישא אחרת ואפשר דאפילו אם לא היתה משודכת היה מתיר מאחר שחפץ בה יותר מבאחרת כדאשכחן ביוסף הכהן משום פרנסת בניו התירו לה אע"פ שהיתה אבילה על אחותה ומיהו לא דמי כולי האי דכיון דאינה משודכת יכול לישא אחרת אבל היא היתה מרחמת על בני אחותה יותר מאחרת:

לשון ריא"ז אם אין בידו לפרנס את כולן אין מניחין לו ליבם אלא כפי יכלתו שנאמר וקראו לו זקני עירו ודברו אליו שמשיאין אותו עצה ההוגנת לו וכן אם הוא היה ילד והיא זקנה או שהוא זקן והיא ילדה אומרים לו מה לך אצל זקנה מה לך אצל ילדה כלך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה לתוך ביתך וכן כל כיוצא בזה ונראה בעיני הואיל וב"ד מחזרין אחר החליצה אם מרדה בו אינה מפסדת דיני כתובתה במרדה אף לדברי האומר מצות יבום קודמת כמבואר בקונטרס הראיות: