שלטי הגיבורים על תענית י:

וא"ה פי' משו' דבשלמי' כתיב שמחה וכיון שעבר עליו זמן שלמים לית ביה משום שמחה ואמרי' גבי בן סורר ומורה דאינו חייב אלא בבשר שהוא כשלמים שיש בו שמחה וממשיך בתריה ואמר רבא אכל בשר עוף אינו נעשה בן סורר ומורה וגרסי' בפ"ק דחגיגה ישראל יוצאין י"ח בנדרים אבל לא בעופות דכתיב ושמחת את שיש בו שמחה יצאו עופות שאין בהם שמחה מכל הני משמע דהוא הדין נמי בסעודה המפסקת שרי וכן פסק רבינו שב"ט ע"כ ונראה אע"פ שאין בו שמחה אסור שלא משום שמחה לבד אסרו בשר אלא כדי להרבות אבל תדע שהרי אבל מצוה להשקותו יין דאמרי' לא נברא יין אלא לנחם בו אבלים שמצוה לנחמו לשכח צערו והכא אסרו יין כי אם ישתה ישכח רישו ומצוה שיזכור חורבן הבית ויצטער עליו הלכך מטעם זה יש לאסור אפילו עופות כמו שאר בשר ובסמ"ק כתב עתה שרוב מאכל שלנו בשר לאחר שעברו עליו ב' ימים נראה שאסור ומותר לשתות יין מגתו דהיינו תוך ג' ימים לדריכתו.

מיי' פליג על זה וכתב דאין בונין בנין מסיד כבנין המלכים אלא טח ביתו בסיד ובטרכיסים ומשייר בו אמה על אמה ואינו משמע כן בגמרא אלא מוכח מן התלמוד דעל ידי שיור מותר כל מיני סיד וכן כתב הטור:

כתב בה"ג דט' באב שחל להיות בא' בשבת דלא מבדיל עד דנפיק חד בשבתא ומבדיל כד שרי בתעניתא מקמא דלטעום וכן ש"צ מבדיל בבהכ"נ אבל אינו מברך על האש אלא במוצאי שבת וכתב עליו הרמב"ן ז"ל ואנו לפי עניות דעתנו לא חזינא לה להך סברא דכיון דלא חזי לאבדולי אלא במוצאי שבת ויומו כי אסור למיכל בהני ליבדיל מכאן ואילך ואדרבה איפכא מסתברא דכי אסור למיכל באפוקי שבתא ולא חזי לאבדולי בחד בשבתא לא מבדיל בתרי בשבא דהא לא חזי בשעתיה לאבדולי וטפי איכא למימר דאפי' למאן דאמר מבדיל והולך כל השבת כולה ה"מ היכא דמוצאי שבת חזי לאבדולי אבל היכא דמוצאי שבת לא חזי ליה לא מבדיל בלא זמניה משום כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו ומכ"מ למ"ד מבדיל והולך כל היום כולו משום דכולו יומו של מוצאי שבת הוא מילתא מחוורתא היא דכי אסור למיכל ולמישתי למוצאי שבת דהויא לילה ויום שוב אינו מבדיל וכיון שראינו לרבינו הגדול שהסכים לפסוק הלכה מבדיל כל היום כולו אין לנו הבדלה על כוס בט' באב שחל להיות באחד בשבת ואיכא מאן דאמר מבדיל על הכוס ומטעימין ליה לינוקא ואע"ג דגבי זמן דיום הכפורים קאמר דלית הלכה כרב אחא בר יעקב משום דאתי למיסרך התם משום דיום הכפורים איסור כרת חששו ועוד דקאתי בכל יוה"כ אבל תשעה באב דאיסורא דרבנן הוא לא דחינן סדר הבדלות דלית להו תקנתא בלא כוס ומשום גזרה דרבנן לא גזרינן ועוד כיון דלא אתי בכל שתא לא אתי למיסרך ולאו מילתא היא דהתם אמר בפ' נוטל גבי מיזרע כשותא בכרמא וליתב ליה לתינוק ישראל אתי למיסרך ואע"ג דלאו איסור כרת הוא ולא שכיחא כולי האי והיא היא פירכא דרב אחא בר יעקב דאיהו אקשי וליתב ליה לתינוק ישראל ומינה קא אמר ביוה"כ לית הילכתא כרב אחא בר יעקב משום דאתי למיסרך וכן פר"ח ז"ל בעירובין וש"מ דאפי' באיסורי דרבנן ולא קביעי נמי חיישינן לסירכא ומסתברא דבמוצ"ש שחל להיות בו ט"ב לא תקינו בו הבדלה על הכוס תדע שהרי אמרו בתחלה קבעוה בתפלה העשירוה קבעוה על הכוס חזרו והענו וכו' ובתשעה באב שחל להיות במוצאי שבת כל ישראל עניים מרודין וכי האי גוונא לאו התקינו על הכוס כלל ולא אמרינן מבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס אלא בשעה שיש כוס אבל בשעה שאין כוס בעולם אין צריך להבדיל ע"כ דברי הרמב"ן ז"ל וכיוצא בזה מצאתי כתוב שפעם אחת היה רבינו יהודה אונן ואכל בלא הבדלה ולמחרתו כשבא מבית הקברות אמרו לו תלמידיו למה אינך עושה הבדלה הא אמרו טעם מבדיל והשיב להם מאחר שהיה פטור אמש בשעת הבדלה משום שהיה אונן גם עתה נמי פטור שכן מצינו בפ"ק דתגיגה חגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני דכיון שנדחה ביום ראשון שוב אינו חייב בשני ולא דמי כולי האי דהתם גופיה הוי דחוי דאונן פטור מכל המצות ודמי לחגר אבל הכא גופיה מיתייב והזמן גורם שאין יכול להבדיל וכשיעבור הזמן יבדיל וכן נהגו העם כדברי הלכות גדולות: