שלטי הגיבורים על סוכה יג:

לשון ריא"ז צותה תורה על ד' מינין של לולב שנאמר ולקחתם לכם וגו' ומפי הקבלה אמרו. פרי עץ הדר זה אתרוג. וכפות תמרים זהו ענף מענפי הדקל והם הענפים הפנימים שהם בתוך לבו של דקל והוא הנקרא לולב וזהו לשון כפות שכן דרכן להיו' עליו כפותין ולא הענפים החיצונים הנקראים חריות ועליהן מפוזרין. ענף עץ עבות זה הדס שעליו עולין ג' ג' בכל קן וקן ודומין לקליעה ומעשה עבות. ערבי נחל זו ערבה שדרכה ליגדל בנחל ד' מינין הללו אין פוחתין מהם ואין מוסיפין עליהן לא מצא אתרוג לא יביא פריש או רמון או דבר אחר וכל א' וא' חייב בהן שנאמר ולקחתם לכם שתהא לקיחה לכל א' וא':

כתב הטור דגזול פסול בין לפני יאוש בין לאחר יאוש וסמ"ג כתב דגזול פסול לכל ז' ימים: לשון ריא"ז היה אחד מהן גזול או שאול ביום הראשון פסול שהתורה אמרה ולקחתם לכם ביום הראשון וזה הואיל ואינו שלו איני קורא בו לכם ונראה בעיני שאפי' אם גזלו או גנבו מן הנכרי ולא נתיאש הנכרי ממנו הואיל ויכול להוציא ממנו בדיינים אין אני קורא לכם ופסול כמבואר בקונט' הראיות: הלוקח לעצמו אחד מן המינים הללו משדה הנכרי' ה"ז לא יתלשנו הוא עצמו לפי שסתם נכרים גזלנין וחמסנין ומשיגין גבול הם ושמא הוא או אבותיו גזלוהו לאותו אילן וקרקע אינה נגזלת אלא הרי היא בחזקת בעליה לעולם ונמצא זה התולש כאילו הוא בעצמו גזלו מן הבעלים הראשונים והרי הוא גזול בידו ופסול תלשו הנכרי ונתנו לישראל אחר ה"ז המקבל קונה אותו ביאוש ובשינוי רשות וקורא אני בו לכם ביד המקבל ונראה בעיני שלא נאמר כן אלא במקומות שיש שם רוב ישראל כגון בא"י ובבבל וכיוצא בהן אבל במקומות שלא היה שם רוב ישראל מעולם אין חוששין שמא נגזלה אותה שדה מישראל ואפי' אם נגזלה מן הנכרי הואיל ונתייאש אותו הנכרי הנגזל הרי הוא הפקר ביד ישראל זה התולשו משם ויוצא י"ח אע"פ שהוא עצמו תלשו כמבואר בקונטרס הראיות:

מיי' הכשיר לולב יבש בשעת הדחק ולא שאר מינין ולא נהירא לטור דמ"ש זה מזה כדלקמן והראב"ד הכשיר ביבשו רוב עליו ובלבד שתהיה התיומת העליונה לחה ולא נהירא להרא"ש ושיעור היבשות פירשו התוס' שיהא נפרך בצפורן והראב"ד פי' משיכלה מראה ירקות שבו וילבינו פניו וכן עיקר: לשון ריא"ז יבישין פסולין לפי שאין יבש הדר ובשעת הדחק לולב היבש כשר וכן כל הנפסלין מפני שאינם הדר א' לולב וא' כל שאר המינין כמבואר בקונטרס הראיות: