שלטי הגיבורים על שבועות ל.

כתב ה"ר יוסף הלוי דוקא חנוני המקיף לבעה"ב ופורע לו חובותיו ואח"כ פורע לו הבעה"ב אבל הקדים בעל הבית מעות לחנוני ואמר לו תן לפועלים סלע אם המחם אצל חנוני במעמד שלשתן והפועלים נתרצו אין לפועלים על בעה"ב כלום אבל החנוני נשבע היסת ונפטר והפועלים נשבעים לבעה"ב שלא נטלו כלום מחנוני ונוטלין מבעה"ב והרמ"ה כתב שהפועלים צריכין לישבע כעין דאורייתא כיון שהן נוטלין והרב ישעיה כתב מתני' איירי דלא אמר לפועלים הפרעו מן החנוני לפיכך יכולין לומר לא נטלנו ולא האמננו לחנוני עלינו אבל אמר להם הפרעו מן החנוני ונתרצו הם ליטול והוא ליתן ל"ש בהקפה ול"ש הקדים מעות כבר נסתלקו מבעל הבית ואם יש כפירה ביניהם הוי כשאר תובע ונתבע והחנוני נשבע ונפטר מהם ונוטל מבעל הבית בלא שבועה ע"כ ולא נהירא. בתשובות הא דתניא חנוני ופועלים דשניהם נשבעין ונוטלין מבעל הבית והא דאמרי' דכל העולם נענש משום שבועת שוא כדאיתא פ' שבועת הדיינים ואיך תקנו שבועה שע"י כך יענש העולם תשובה הא דאמרי' אם בכל שבועה יאמר למה צותה תורה שבועת ה' תהיה בין שניהם שאם אתה אומר שהנתבע אומר אמת אל תשביעהו ואם אתה חושש שמא לשקר אתה מביא כל העולם לידי עונשים אלא מצוה לישבע לקיים כל דבר בשמו ית' וכדי לשום שלום בין אנשים להפיס דעתן תקנו כאן שמא יודה האחד מהם ואע"פ שאם נשבעו שניהם אלו או אלו באין לידי שבועת שוא: עוד שם עובד כוכבים שיש לו משכון ביד ישראל ואומר שהוא בי' זהובים ובפתק המשכון בט"ז זהובים אמנם אינו בבירור על פה אם הוא כך אף כי דעתו שכך היה אם יכול לישבע על ספק שבדק פנקסו והעתק ומתוך תשובתך שדקדקת גבי חנוני על פנקסו פנקס מאן דכר שמיה יראה שכן הוא כי כתבת אע"פ שיאמר החנוני אני מוציא כתוב על פנקסי שנתתי לבנך או לפועלך כך ואינו טוען ברי חשיב ברי וזה חשוב כחנוני דיש רגלים לדבר ועוד ידוע הוא שרגיל לכתוב מיד בשעת ההלואה המשכון בפנקסו והפתק במשכנו וכן הוא עושה תמיד ועובד כוכבים התובע ממנו משכון ואומר שמשכנו לו והוא אינו מוצאו ברשותו וגם אין כתוב בפנקסו ואינו זכור אם הלוהו אם לא אם יכול לישבע שלא משכנו לו אף כי אירע לו פעם אחת שמצא משכון בביתו בפתקה שלא היה כתוב בתוך פנקסו מ"מ לא נמצא משכון זה בביתו ולא בפנקסו או אי יש לחוש שמא הלוהו ונגנב מידו או מביתו קודם שכתבו ומתוך זה שכחו. תשובה יראה שאדם שכותב כל דבריו בפנקס בדקדוק כדי שיהא זכור מהם כי אי אפשר לאדם לזכור כל עסקיו בפה יכול לישבע על זהו שבועה תלויה בלב כיון שלבו אומר לו שהוא אמת כההיא דרב כהנא ורב אסי דאמר להו רב את לבך אנסך ופירש ר"י דאף עונש שבועה ליכא והביא ראיה מפרק ב' דנדרים דקאמר כשם שנדרי שגגות מותרים כרב כהנא וכרב אסי וכל חד וחד אדעתיה שפיר קא משתבע וההיא דגיטין פרק השולח דקאמר יהנה סם המות באחד מבניה ונענשת התם פשעה ליתן מה שהופקד לה בכד של קמח כי ידעה שסופה לישבע ובנדון זה נמי אין שום פשיעה ואין שום אונס אף אם היו נמצא אח"כ כדברי העובד כוכבים כי מה יוכל אדם לעשות אם לא יסמוך על כתבו א"א לו לזכור כל עסקיו על פה וה"נ אמרי' גבי עדות בפ"ב דכתובות כותב אדם עדותו ומעיד עליו אפי' לאחר כמה שנים ורבי יוחנן אמר ע"י כתב ידו אע"פ שאינו זוכר מעצמו ע"י כתב ידו מדכר דכיר גוף העדות ה"נ אם על ידי פנקסו אומר לו לבו שהוא כן היינו ידיעה גמורה ואף אם הוא רפוי בידו יראה שיוכל לישבע על פנקסו להחזיק מה שבידו ואין כאן עונש שבועה וכן ראיה מההיא דחנוני על פנקסו מוכח שיש לסמוך על הפנקס כמו שכתבתי ע"כ לשונו: