שלטי הגיבורים על שבועות כט

לדעת רש"י ומיי' והרמ"ה ורבי' העובר על החרם שהיו גוזרין הצבור אינו נקרא חשוד בשבועה אבל רבי' תם כתב העובר על החרם שהיו גוזרין הצבור נקרא חשוד וכן דעת הרא"ש ז"ל כתב מיימ' אין אדם נעשה חשוד עד שבאים עליו עדים שעבר עבירה שנפסל בה אבל המודה מעצמו שהוא חשוד ושעבר עבירה שנפסל בה אע"פ שחוששין לה ואין ראוי לעשותו עד לכתחלה אם נתחייב שבועה משביעין אותו שהרי אומרים לו אם אתה אומר אמת השבע ולא מפני שעברת עבירה אסור לישבע לך באמת ואם שקר אתה אומר הודה לבעל דינך וכתב הרמ"ה אבל אי ניחא ליה לתובע לישבע וליטול כי אמר נתבע חשוד אני נשבע ונוטל והני מילי דלא מהימן לומר חשוד אני בשבועה בנשבע ונפטר אבל בנשבע ונוטל נאמן דהא לחיוביה נפשיה ממונא קא אתי והודאת בעל דין כמאה עדים דמי: ומיימ' כתב כרבי' דהיכא ששניהם חשודים מתוך שאינו יכול לישבע משלם ורב האי כתב שיחלוקו וכ"כ הרא"ש ולא אמרי' שמי שחשוד שכנגדו נשבע ונוטל אלא בשבועה דאוריי' אבל בשל דבריהם לא וכתב הרמב"ם שומר שהוא חשוד וטען שאבד הפקדון או נגנב אין שכנגדו יוכל לישבע וליטול שהרי אינו טוענו ודאי שאכלו לפיכך אם טען בעל הפקדון לפני שלח יד בפקדוני או אכלו נשבע התובע כתקנת חכמים ונוטל והר' ישעיה כתב נראה לפרש דכיון שהוא חייב שבועה דאורייתא ואינו יכול לישבע מפני שחשוד הוא משלם שאם היה התובע טוען ודאי שלח בו יד הוינן משבעינן ליה ועכשיו שטען ספק הוא אינו יכול לישבע ושכנגדו מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם וכן דעת הרמ"ה: שאלה ראובן שהיה מוחזק כבר שהוא חשוד על השבועה ושוב הלוהו שמעון וכפר אם שמעון ישבע ויטול או נאמר איהו דאפסיד אנפשיה שהלוהו אחרי כן: דע אם ראובן כופר בכל פטור בלא שבועה דלא רמינן עליה שבועה כיון דחשוד הוא ושמעון נמי לא ישבע ויטול דתקנתא לתקנתא לא עבדינן כדאיתא בפ"ק דב"מ גבי ההוא רעיא דכל יומא הוה מסרי ליה חיותא בסהדי ואם הוא מודה במקצת או שיש לו ע"א לשמעון ישבע ויטול מה שייך כאן איהו אפסיד אנפשיה אדרבה ראובן הפסיד אנפשיה דמאחר שהוא היה חשוד היה לו לפרוש ממנו במשא ובמתן שמא יתחייב שבועה דאוריי' ושכנגדו ישבע ויטול והנושאים ונותנים עושין טובה לנפשם. ופשוט פ' הגוזל קמא דנשבע ואח"כ באו עדים נעשה חשוד על השבועה על פי העדים מיהו דוקא כשכפר על התביעה ונשבע ובאו עדים אחר השבועה שנשבע לשקר אבל טענו שיש לו אצלו חוב בקנין או בשטר ואבד והוא אומר כן ופרעתי או איני חייב לך כלום ונשבע ואח"כ באו עידי קנין או שהוציא השטר ונתקיים הרי זה משלם אחר השבועה שישבע המלוה אבל אינו נעשה חשוד על השבועה בשביל כך שהרי לא העידו שלא פרע ולא טען הנתבע לא היו דברים מעולם נמצא דאין העדים מעידין דלשקר נשבע הכי כתב מיימ' פרק ב' מהלכות טוען וכתב הטור ח"מ סי' פ"ז שאם יש נאמנות בשטר או בקנין דנוטל המלוה בלא שבועה דחשיב באו עדים אחר השבועה וכתבו עוד הרי"ף והרא"ש שם וטור ח"מ סי' פ"ז הנתבע שכפר בכל ועד אחד היה מכחישו ונשבע להכחיש העד ואח"כ הביא התובע עד אחד מצטרף עם הראשון ומשלם לו זה הממון אע"פ שנשבע הנתבע עליו דחשיב השתא כאילו באו עדים אחר השבועה ונעשה עוד חשוד ע"פ שני העדים ובמרדכי דפרק זה בורר בשם ריב"א ז"ל פסק דנשבע להכחיש העד אע"פ שפטר עצמו בשבועתו מיהו לאלתר נפסל מכאן ולהבא לעתיד לשבועה שהרי בעל דינו והעד אומרים דשקר שבועתו ודוקא היכא שנשבע על הפקדון ולא על המלוה ועוד שם בשם רבי' יקיר מי שתבעו' שנים לדין בין בבת אחת בין בזה אחר זה ונשבע להם יכולים להעיד לו ולפוסלו ובתשובות יש דראובן שתבע לשמעון מנה והודה לו במקצת ונשבע שבועה דאורייתא ונפטר וכן ללוי ואח"כ באו ראובן ולוי והעידו על שמעון שנשבע לשקר דאינן פוסלין אותו וכן יש בתשובת הגאונים שנשאל לפני ר"מ בר' יהודה והשיב שנראה בעיניו שאין לפוסלו והאריך הרבה שם בתשובה לבאר דבר זה: שאלה מי שנתחייב שבועת היסת ונשבע ולאחר כן יצא עליו עד אחד ונתחייב ישבע שנית או לא. תשובה ישבע שנית לפי שאנו חושבים אותו כמו שנתחייב שבועת התורה ולא תפש ס"ת בידו שחוזרים ומתפיסין אותו ספר תורה ונשבע: שאלה מי שנתחייב שבועה לחבירו ואמר לו טול שבועתך או פטור אותי משבועה זו ומתביעה זו וחבירו אומר לו איני רוצה להשביעך עכשיו ולא אפטור אותך הדין עם מי: תשובה הדין עם התובע שיכול לומר אמתין אותך ולא אשביעך שמא תחזור למוטב או שכחת ותזכור או יבאו עדים שיעידו עליך. שאלה ראובן נתחייב לו שמעון שבועה וקנה משמעון אותה שבועה ונתן לו מקצת הממון שטוען שמעון בתורת פשרה שלא ישבע והעידו ביניהם בכך ואח"כ נתגלגלה לראובן ראיה באותו ממון שלו פשרה זו קיימת או לא: תשובה פשרה זו בטלה שכשמכר ראובן את השבועה היה שמעון מחויב לו בה אבל עכשיו שנתחייב לו בממון שבועה אין כאן מכירת שבועה והמכירה בטלה אבל אלו עשו ביניהם פשרה כתקנה ולא הזכירו השבועה הפשרה קיימת דעביד איניש דזבין דיניה. כתב הרמ"ה דלא אמרי' מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם אלא בשבועה דאורייתא אבל בשבועה דרבנן כגון מודה במקצת וליכא כפירת שתי כסף אי נמי ליכא דבר שבמדה ושבמשקל אי נמי ליכא הודאה ממין הטענה או דאמר ליה הילך והוא הדין נמי לכל הנך שאין נשבעין עליהם מן התורה כגון עבדים ושטרות וקרקעות לא אמרינן בהו מחוייב שבועה הוא ואינו יכול לישבע משלם והוא הדין גבי שבועה דעד אחד היכא שאין השנים מחייבין אותו ממון אלא על ידי שבועת התובע אי איכא חד סהדא נמי לא מחויב שבועה הוא יש אומרים דלא אמרינן בשבועה הבא על ידי גלגול מתוך שאינו יכול לישבע משלם אבל הרמ"ה כתב שנתחייב שבועה מן התורה על הכפירה וגלגול שבועה דאורייתא הוא והוא טוען על הגלגולים איני דע קרינן ביה שפיר מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם והא דאמרי' כשהשיב הנתבע איני יודע אם פרעתיך אם לא שחייב לשלם ה"מ בלוה גופיה אבל אם תבע ליורד ואמר איני יודע שאני חייב לך ואינ יודע אם פרעך אם לאו פטור כיון שאם היה קיים היה יכול לומר פרעתי אנן נמי טענינן ליה ליורש שאביו פרע וכתב רב אלפס שנשבע היורש היסת שאינו יודע לו אצל מורישו כלום וכ"כ הר"ר יהודה ברצלוני שאם טוען היורש איני יודע אם לוה מורישו אם לאו אע"פ שעד אחד מעיד עליו שלוה אין עליו שבועה ולא שלא פקדנו אבא אע"פ שבלוה עצמו כה"ג ה"ל מתוך שאינו יכול לישבע משלם דוקא בבעל הדבר שה"ל לידע וכיון שאינו יודע משלם אבל ביורש לא ה"ל לידע ולפי מה שכתבתי למעלה בסי' ס"ט בשם הרא"ש ז"ל שאין חיוב שבועה על היתומים אלא כדי לגבות אבל ליפטר אין צריך שבועה שבכל דבר שאביהם היה נשבע ונפטר הם פטורים בלא שבועה ה"נ אין צריכין לישבע וכן כתב בעל העטור שאין צריכין לישבע לא שבועת היסת ולא שבועה שלא פקדנו אבא לפיכך התובע ליורש מלוה ע"פ לא שנא אם אומר היורש איני יודע אם לוה אם לאו ויש עדים שלוה לא שנא אם אמר איני יודע אם פרע אם לאו לא שנא אמר חמשים ידענא וחמשים לא ידענא בכל ענין פטור אפי' בלא שבועה אלא שהיה מחרים סתם על כל מי שיודע שמורישו חייב לו כלום אבל אם הודה בחמשים וכפר בחמשים שאמר חמשים חייב לך ולא יותר הרי הוא כשאר מודה במקצת ונשבע שבועה דאורייתא: