שלטי הגיבורים על שבועות יז.

הא דאמרינן אחד שהלוה לשנים יכול לגבות מא' מהם הכל כתב בעל העיטור דוקא שאינו מוצא לגבות משניהם וכו' גובה מכל אחד ואחד חלקו אבל הרמב"ן כתב שנים שלווו בשטר א' או שלקחו מקח א' וכן שני שותפין שלוה א' מהם או שלקח בשותפות יפרע ממי שירצה ואם לא היה לא' כדי החוב חוזר ותובע מן השני השאר ע"כ אלמא אע"פ שלכל א' יש כדי החוב יכול לגבות מא' מהם כל החוב אם ירצה שהרי כתב אם לא היה כל החוב לא' מהם חוזר ותובע את השני וכן היא מסקנת הרא"ש כתב הרמב"ן שותפין שלוה אחד מהם מאחד השני משתעבד ר"ל שהשני משועבד במה שלוה חברו אפילו לא היה עמו בקנין ודוקא שהוא מודה שמה שלוה שותפו הוא לצורך השותפות ואז הוא מתחייב אפילו שלא נכנס עמו בשעת הלואה שהשותפין כשלוחין זה לזה אבל אם כפר השותף ואמר שמעולם לא נכנס דבר זה בשיתוף אין הודאת שותפו מזיקו לכלום עד שיתברר הדבר שלצורך השותפות לוה מה שלוה והרא"ש ז"ל לא כתב כך: כתב הרא"ש ראובן ולוי הלוו מנה משמעון בשטר וכתב שטר חוב על שניהם ומחל שמעון לראובן כל תביעה שיש לו עליו מאותו שטר כל החוב מחול וגם מלוי אינו יכול לגבות דכיון שהיה יכול לגבות כל החוב מאי זה מהם שירצה כשמחל לו כל הדין שיש בידו מאותו שטר היינו כל החוב והרי הוא כאילו פרע כל החוב ושניהם פטורים ואין שמעון יכול לומר ללוי מחלתי שלא לגבות ממנו אבל ממך אגבה שהרי היו שותפין בחוב ומה שמחל לאחד מחל לכולם ואין הדין כן בראובן ושמעון שנעשו ערבים בשביל לוי ופטר את ראובן מהערבות יכול לגבות כל החוב משמעון כיון שלא מחל לערב ונשאר עדיין כל החוב על הלוה יכול לגבות מן הערב שלא מחל לו: שאלה ראובן נתרעם על שנים שהם חייבים לו ממון וכפר הא' והודה השני שהוא וחבירו חייבים באותו ממון זה שכופר יש לנו מן הדין לחייבו שבועה בעדות השני שמעיד עליו שהוא חייב לו או לא וכן אם היו הנתבעים שלשה וכפר א' מהם והודו השנים עליו ועל עצמם אותו שכפר אם יתחייב ממון על פיהם או לא תשובה אם אותו ממון לקחו אותו בתורת שתוף נעשו אחראין זה לזה וזה שהודה מתחייב בכל ואין מקבלין עדותו על חבירו מפני שהוא נוגע בעדותו ואחז"ל וכחש בעמיתו פרט למכחיש לא' מן השותפין ואיתמר בירושלמי א"ר יוסי הדא אמרה שנים שלוו מאחד אע"ג דלא כתבין אחראין וערבאין זה לזה וה"ה אם יהיו ב' או ג' או יותר אחראין וערבאין הם: