שלטי הגיבורים על שבת סב.

רבינו ומיי' פכ"ג מהלכות שבת והרא"ש והטור א"ח סימן ש"א וסמ"ג לאוין ס"ה כולהו שוין דאינו יכול לשוטחן כלל בחמה ואפי' בביתו שלא כנגד העם דכיון דאיסור שטיחתן לא הוי אלא מפני הרואים שלא יחשדוהו שכבסם בשבת א"כ אין לו תקנה לשוטחן כלל דכל שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור והשתא קושיא גדולה אני רואה כאן לכל הפוסקים דאזלי בשיטת רבינו שהרי הכא משמע מן התלמוד להדיא דאותה ברייתא שאומר בפרק במה בהמה יוצאה דזוג פקוק לבהמה בצוארה מותרת בחצר אע"פ דאסרו לצאת בו לרה"ר מפני מראית העין אתיא אליבא דאותו תנא שאומר שוטחן בחמה ולא כנגד העם דס"ל דכל שהוא אסור מפני מראית העין בחדרי חדרים שרי וכן פי' רש"י שם להדיא וכ"כ בתוספות ובהגהות אשר"י בשם מהרי"ח דאליבא דמאן דפסק דאסור משום מראית העין בחדרי חדרים אסור לדידיה לא תצא בהמה לחצר וזוג פקוק בצוארה והשתא קשה לכולהו. רבינו פסק בפרק חבית כרב דכל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אסור ובפרק במה בהמה פסק דש"ד לצאת בהמה לחצר בזוג פקוק וכן פסק הרא"ש פרק חבית כרב והכא פ' במה בהמה פסק להיתר בזוג פקוק לבהמה בחצר ואילו ברה"ר פסק דהוי טעם האיסור משום מראית העין ומיי' פכ"ב מהל' שבת פסק כרב ובפ' כ' מהלכות שבת פסק בזוג פקוק לחצר להיתרא ולדידיה נמי טעם איסור יציאה לרה"ר הוי משום מראית העין וכן סמ"ג לאוין ס"ה פסק גבי בגד ששרה לו במים שאסור לשוטחו אפי' שלא כנגד העם ובההוא סימן עצמו פסק להיתר גבי זוג והטור א"ח סי' ש"א ובסי' ש"ה פסק להיתרא גבי זוג פקוק בחצר אע"פ שאסור מפני מראית העין ונוסף הקושיא על הרא"ש שבפ' חבית כתב בהדיא דההיא ברייתא דזוג דאיתמר בפרק במה בהמה אתיא דלא כרב משמע דלדידן דפסקינן כרב אין הלכה שיוצאה בזוג פקוק בחצר ואילו לעיל פ' במה בהמה משמע מדבריו להדיא דהלכה כההיא ברייתא ומכיון דאוקי התלמוד ההיא ברייתא דזוג בפלוגתא דתנאי וכסתם מתני' דחבית דפליג אדרב לא ידעתי טעם נכון ליישב קושיות הללו כי אע"פ דאיסור הולך לחינגא לא הוי אלא מדרבנן ליכא לתרץ הכא כדמתרצי התוס' פ"ה מכתובות דף ס' ובפרק ב' דחולין דף מ"א ופ"ק דע"ז דף י"ב וגם לית שום אחד מהתירוצים שעושה בפ"ק דיו"ט גבי הולכת סולם שיספיק לתרץ קושיא זו ואדרבה לפי דעת הר"ן מפליג הקושיא על כל הפוסקים הללו גבי זוג לפי' כי ליכא שום איסור בהולכת הזוג עליו כמו שכותבין התוספות פרק במה בהמה ואין האיסור רק מפני הרואים מיהו אמת כי לפי הסמ"ג יש איסור גם משום משוי גבי זוג כמו שכתב איהו להדיא שם דארכב' אתרי רכשי וכבר כתבתי לעיל טעם סמ"ג ואפי' לדידיה א"א לישבו בשום ענין כיון דלעולם הוי בפלוגתא דתנאי ואתיא ההיא ברייתא דלא כרב ודיני קבולת יש ליישבם שפיר והר"ז ורבינו נסים גאון ז"ל פסקו דמותר לשוטחן בחמה שלא כנגד העם וראיות כולם מבוארים באורך כל א' וא' במקומו:

רש"י פירש דמנער טליתו מן העפר קאמר דגם בעפר שייך ליבון כשמנערהו מן בגד שחור חדש דקפיד עליה ונ"ל פי' מיימוני פ"י מהל' שבת נוטה לזה שכתב וז"ל המנער טלית חדשה שחורה כדי לנאותה ולהסיר הצהוב הלבן הנתלה בה כדרך שהאומנין עושין חייב חטאת ע"כ דמשמע דבעפר וכיוצא בזה מיירי בכל דבר המעביר שחרורית הטלית ל"ש טל ל"ש עפר והתוספות והרא"ש והטור א"ח סי' ש"ב כתבו דדוקא מן הטל הוא דאסור דשייך ביה ליבון אבל בעפר לא אשכחן ליבון ודברי מרדכי שם פרק חבית לא נתיישבו לי כי בתחלה כתב דמנער טליתו ר"ל דוקא מן הטל ולא מן העפר ואח"כ כתב דמנער טליתו מיירי אף מן העפר ואפשר דמה שכתב אח"כ אף מן העפר בא להשמיענו דלכל הפירושים אנן לא קפדינן מידי לא בעפר ולא בטל וא"כ יהיה מותר לנו בכל ענין לנער ומיהו כי אישתרי לנער מן הטל או גשמים צריך שלא ינער בענין שלא יבא לידי סחיטה באותו ניעור כי ידוע הוא כשהבגד בלוע ממים ומטל יפה הוא מסחטו בניעור והוי פסיק רישיה ונראה דמיימוני ורש"י אזלי לשיטתייהו דסברי דהמכסכס הסודר ללבנו אסור דכל אולודי חיורא אסור כמ"ש מיי' פכ"ב מהל' שבת ורש"י פרק תולין ומהכא קשה לי על הרא"ש והטור א"ח סי' ש"ב כתב גבי כסכוס סודרא דאסור מפני שמכוין לצחצחו והוי כמלבן משמע דכל אולודי חיורא באיזה ענין שיהיה אסור והכא פרק חבית וטור א"ח סי' ש"ב פסק דמנער טליתו אסור דוקא מן הטל אבל לא בעפר דלא שייך ליבון בעפר ואמאי הא אולודי חיורא הוא דמכוין איהו לצחצח הבגד שחשך תוארו מן העפר שעליו וצ"ע ומה שכתב המגיד משנה פ"י מהל' שבת דלמאן דסבר דאיסור ניעור הבגד לא הוי אלא בטל קשה אמאי בסומקי לית לן בה אינו נראה לי קושיא כי קים ליה לתלמודא דבסומקי ליכא שום אדם בשום מקום מקפיד על לכלוך טל שעליו ולפירוש מיי' ורש"י נמי דאוקומי לניעור מן העפר צריך לתרץ כן דהא על כרחין מה שאמרו עפר לאו למעוטי טל קאמרי דכל שכן אי איכא על עליו דטפי איכא למיחש לליבון ולא נקטי עפר אלא לרבותא:

פי' רש"י דמרזב היינו דכשבגדיו ארוכים כופל אותם כלפי מעלה ומחזיק אותם ע"י חוטין כעין כיס ואסור משום תקוני מנא כל עוד דעביד לכנופי שיהיה מתוקן תמיד בכך כההוא קיפול א"כ נשי דידן דכשיש טיט חוגרות סינר למטה ממתניהם ומגביהות באותו חגור את בגדיהם ועושות כמין מרזב סביב סביב להן למעלה מן המתנים כיון שאינו עשוי להעמיד קיפולו לעולם כך ליכא בהו משום תיקוני מנא וה"ה באותם מלבושין ארוכין שיש לאנשים זקנים וחכמים שבימות הגשמים מגביהין אותן מעל הארץ בשיפוליהן כדי שלא יתלכלכו כיון דההוא קיפול אינו מתוקן תמיד להעמיד קיפולו לעולם ש"ד ואצ"ל נשי דידן שנושאות ב' מלבושין זה על גבי זה הראשון יפה ושלמטה יפה ממנו ומגביהות שיפולי הראשון כלפי מעלה כדי שיהיה שלמטה נראה דאיהו שרי כיון שאין אותו הקיפול עשוי לכך לעולם ועוד שהוא להתנאות לפי שעה שרי דליכא משום תקוני מנא מיהו אדם המגביה שני צידי טליתו על כתפיו שבימינו ושבשמאלו ואחורי הטלית נופל למטה מכתפיו אסור משום משוי ל"ש לכנופי ל"ש להתנאות דלפי דבריו דרש"י דברי רב פפא דאמר לכנופי אסור להתנאות שרי לא קאי אלא אתקוני מנא אבל לא לגבי משוי והלכך חתני' שטליתותיהם ארוכין מאד וכן החכמים עד שצריכין לתת צדי הטלית מפה ופה על כתפיהם אסורי' לצאת בהם כך וה"ה לכל אדם שמגביה שני צדי הטלית כך על כתפיו מפה ופה ולפי' התוס' פירוש מרזב לא לענין תקוני מנא איתמר אלא לענין הוצאת כלי מלתא אתמר והכי פירושו טלית שיש לה ד' כנפות ולוקח ב' צדי רוחב טליתו של צד ימינו על כתף שמאלית ואינו פושטו על הכתף אלא מניחו מקופל ומונח על כתיפו דעביד כיסים כיסים כעין מרזב ומה שנשאר מצד ימין פשוט ומשולשל ג"כ קופלו ומניחו על כתפו הימין דהשתא אין דרך מלבוש בכך אלא שעושה כך לכנופי הבגד שלא יכביד עליו טליתו אסור אבל אם אין שני צידי טליתו שבצד ימין מונחין על כתפו הימנית אלא צד אחד והצד האחר מופשט ומשולשל על זרוע הימין אין כאן מרזב אלא מלבוש גמור ולהתנאות עביד כך ושרי והשתא בטליתות שלנו שאין להם ד' כנפות כי הם עגולים ליכא איסור במה שנותן צד א' מהטלית על כתף הא' כיון שעוד באותו צד נשאר טלית מופשט על זרועו ולדידן הוי דרך מלבוש בכך. מיהו אי מקפל כל הטלית מצד אחד עד הצואר ואח"כ נותנו על כתף השני נראה דפשיטא דאסור דודאי לכנופי הוא ואסור ופי' הערוך ורבינו והאשר"י הוא כפי' התוס' אלא דס"ל דמרזב הוי החלל שכנגד השדרה וסמ"ג לאוין ס"ה פי' כפירש"י גבי המגביה שני צדי טליתו שבימין ובשמאל על כתפיו והיינו דלא נקט חילוק בין לכנופי בין להתנאות דס"ל דלא נאמר ההוא חילוק בהוצאה אלא גבי תקוני מנא כפירש"י ודברי א"ח סי' ש"א כדברי התוס' וכן נראים דברי מיי' פרק י"ט מה' שבת אלא שמדבריו אנו למדין דין זה להדיא דאותן שיש להן מלבושים ארוכים כגון האבלים והרופאים ובימות הגשמים כשיש טיט ורפש מכנפים בידיהם כנפי הטלית ושוליו כדי שלא יתלכלכו דאסור' בידייהו וגם לבי נוטה להחמיר לאסור מטעם דכשמגביהים ומקבצים בידיהם המלבוש נראה כאילו הוא נושא המלבוש בידו דומיא דחבל של בהמה היוצאה מתחת ידו טפח והר"ן ומרדכי נראה מסכימים לפירש"י: