שלטי הגיבורים על שבת מה:

האי קטן כתבו התוס' דמיירי בקטן שלא הגיע לחינוך אבל קטן שהגיע לחינוך כיון דחייב לחנכו כ"ש שצריך להפרישו מעבירה ועון ונראה דצ"ל דהא כיבוי דקטן מיירי דהוי איסורא דאוריי' וכן נראה מדברי מיי' פי"ב מהל' שבת שפסק דב"ד מצווין להפרישו משום דחשיב לי' איסור' דאוריי' לפי סברתו שפוסק דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה כר"י דאי הוה ס"ל דהוי איסור' דרבנן לא היה פוסק שב"ד מצווין להפרישו שהריכת' פכ"ד מהל' שבת דבמלאכה דרבנן אין ב"ד מצווין להפרישו ולא אביו וכן כ' התוס' דמיירי במלאכה דאורייתא אי לרבי יהודה כדאמרן אי לר' שמעון וכגון שצריך לפחמים ומגיד משנה פכ"ד מהל' שבת תמה על דברי מיי' שכתב שם דבאיסורא דרבנן אין ב"ד מצווין להפרישו הא באיסורא דאוריי' מצווין להפרישו והלא מיי' עצמו כ' פי"ב מה' שבת ובסוף הל' איסורי מאכלות דאפילו באיסור דאורייתא אין ב"ד מצווין להפרישו ולי הדיוט נראה דאין כאן קושיא דהכא פ' כ"ד מהל' שבת שכתב דבאיסור דרבנן אין ב"ד מצווין להפרישו מיירי בכל ענין ואפי' שעושה לדעת אביו שמבחין דניחא ליה לאביו בההיא תלישה ובההוא הוצאה וטלטול ואפי' הכי כיון דליכא אלא איסורא דרבנן אין ב"ד מצווין להפרישו אבל דכוותה גבי איסור דאוריי' שעושה לדעת אביו ב"ד מצווין להפרישו וזה שכ' בפי"ב מהל' שבת דקטן המכבה לדעת אביו ב"ד מצווין להפרישו ופי' לשם דאם אינו עושה לדעת אביו שרי אע"פ שהוא איסור דאוריי' שהרי אותו הכיבוי הוי איסור דאוריי' בכל ענין לדידיה דפסק כר' יהודה במלאכה שאינ' צריכה לגופה דחייב עליה ובכל דוכתא דאמר דבאיסור דאוריי' אין ב"ד מצווין להפרישו מיירי שאינו עושה לדעת אביו ובזה יתיישבו דברי מיי' שפיר ובזה נמי מתרצת קושית הטוא"ח סי' שמ"ג שהקשה גם הוא על דברי מיי' כדלעיל דבפכ"ד מהל' שבת מיירי אע"פ שעושה האיסור דרבנן על דעת אביו דאין ב"ד מצווין להפרישו ודכוותה גבי איסור דאוריי' אם עושהו לדעת אביו ב"ד מצווין להפרישו אבל אם אינו עושה לדעת אביו בכל ענין אפי' באיסור דאוריי' גם למיי' אין ב"ד מצווין להפרישו:

רבי' ומיי' פ"א מהל' שבת וסמ"ג לאוין ס"ה והרא"ש והמרדכי והר"ן והטוא"ח סי' שט"ז שוין דחמשה מזיקין מותר להורגן בכל ענין אפילו אין רצין אחריו ושאר מזיקין אם רצין אחריו מותר להורגן ואם לאו אסור ומתוך כך התיר ר"ת להרוג פרעוש שעוקץ הבשר בשבת דס"ל דשאר המזיקין שמותר להורגן אם רצין אחריו מיירי אפי' דליכא בהו סכנה ופרעוש נמי הוי בכללן ומיהו מיי' לא ס"ל כוותיה בהא דאי תימא דלמיי' אפי' ליכא סכנה שרי להורגן כשרץ אחריו הא לדידיה מלאכה שאצ"ל חייב עליה והיאך יתיר איסור דאורייתא במקום צער אלא ודאי הכרח לומר דלדידיה כל המזיקין שהותר הריגתן מיירי שיש בהן סכנה והלכך לדידי' בכל ענין יהי' אסור להרוג פרעוש כיון דלית ביה סכנה והמרדכי כתב בשם גאון דלא חזינן לרבנן קשישי שיהרגו אותן ואפי' לצוד אותן מיהו הצידה חומרא בעלמא הוא כדלעיל והתוס' כ' בשם ר"י ור"ח דאפילו החמשה מזיקין אין הורגין אותם אא"כ רצין אחריו ושאר כל המזיקין אין הורגין אותם אפי' רצין אחריו אלא דורסן לפי תומן ובודאי נמי אסור להרוג פרעוש בשבת אפי' עוקצו: