שלטי הגיבורים על שבת מד:

יש לישאל מה ענין וסר עונך וחטאתך תכופר אצל ויכולו ויש לומר מפני שכשאומר ויכולו הוא מעיד על מעשה בראשית דמשום הכי אומרו מעומד כדין הגדת עדות דכתיב ועמדו שני האנשים ואילו לא היה אומר ויכולו היה מכובשי עדות ועובר על לאו דלא יגיד ומש"ה כשאומ' ויכולו אומרים לו וסר עונך שלא היית מכובשי עדות:

תוספות והרא"ש כתבו דהא דאין מצילין מהן אלא מזון ג' סעודות וכן בהצלת בגדים דאין מצילין אלא כלי התשמיש היינו דוקא בבית שהדליקה שם אינם מצילין יותר מכדי צורך שבת שאם יצילו יותר איכא למיחש מתוך שהוא טרוד בהצלה ישכח השבת ויכבה אבל בתים הקרובים להדליקה ויראים שמא תגיע להם הדליקה יכולין להציל כל מה שירצו וכ"כ הטור א"ח סי' של"ד וסמג לאוין ס"ה ומרדכי והרמב"ן פליגי על זה וכתבו דזו היא מלתא בלא טעמא עוד כתבו המפרשים בשם בעל התרומות דהא דאין מצילין אלא כלי תשמישו הצריך לאותו שבת מיירי בחצר ומבוי הסמוכים לרה"ר וגם אינם מקורים אבל לבית חבירו שיש לו עירוב עמו כיון שיש גג שרי להציל כל מאי דבעי ועוד שאין לנו רה"ר גמור' דליכא למיגזר לאיסור דאורייתא והרמב"ן והטור א"ת סי' של"ד פליגי על זה וסברי דלא שנא חצר לא שנא בית אינו יכול להציל יותר ממה שאמרו חכמים ולע"ד נראה דבביתו ממש מחדר לחדר יכול להציל כל מאי דבעי דכיון דלא שרינן ליה אלא לפנות מזוית לזוית בבית עצמו איכא היכרא דלא אתי לכבויי מיהו צ"ע וטעמי אלו המחלוקות מבוארין בהר"ן ובהגהות מיי' פרק כ"ג מהל' שבת ובטור א"ח סימן של"ד:

ומדברי מיי' פכ"ג מהל' שבת וסמ"ג לאוין ס"ה וטוא"ח סי' של"ד משמע דלא שרי להנך אחרים להציל אלא במה דשרי לבע"ה בין במאכלין ומשקין בין בבגדים שכך כתבו להדיא דבמאכל אינן מצילין אלא ג' סעודות כמו הבע"ה ובלבושים אין לובשין אלא כמו שלובש הבע"ה והר"ן הביא דברי ריא"ז:

איכא פלוגתא לדברי רש"י ומיי' פכ"ג מה' שבת וטור א"א סי' של"ד והר"ן משמע להדיא דאין מצילין אותן אלא לחצר המעורבת דלא כבן בתירא ומרדכי שם כתב דמצילין אותן אפי' לחצר שאינה מעורבת וכמה תמוהים דבריו בעיני שהרי גבי הצלת כתבי הקדש פסק כבן בתירא דמצילין אותן אפי' למבוי המפולש וגבי אוכלין ומשקין פוסק כחכמי' דאין מצילין אותן אלא לחצר המעורבת וגבי בגדים פוסק כבן בתירא דמצילין אותן אפי' לחצר שאינה מעורבת ויותר יש להפליא על דברי סמ"ג דגבי ספרים פסק דאין מצילין למבוי שאינו מפולש כדברי חכמים וכן גבי אוכלין ומשקין כתב בתחל' שאין מצילין אותן אלא לחצר המעורבת כדברי חכמי' והוסיף לומר דאפי' כלים נמי דהיינו בגדים אינו מציל אם לא עירבו כלשון מיי' ממש והדר כתב דמלבושין מצילין אותן אפי' לחצר שאינה מעורבת ומ"ש דבתחלה פסק דמלבושין אין מצילין אלא לחצר המעורבת ולבסוף פסק דמצילין גם לחצר שאינה מעורבת ותו מ"ש אוכלין מבגדים שהאוכלין לא יצילם אלא לחצר המעורבת והבגדים אפי' לחצר שאינה מעורבת ועוד דבמתניתין קאמר להדיא אתר פלוגת' דרבנן ובן בתירא ולשם הוא מוציא כל כלי תשמישו דקאי למסקנא דלעיל שהיא כדברי חכמים דלא שרו אלא לחצר המעורבת ונ"מ לדידי' טובא הוא דבבגדי' אם זכה בהן אחד מן ההפקר ולא רצה לעכבם והחזירם לו לא מצי תו לשאול ממנו שכרו שהרי גבי מאכלין נתן טעם להיתר שאלת שכרו משום שלא היה שם איסור כלל שהוציא המאכלין לחצר מעורבת א"כ הכא גבי בגדים דאיכא אסורא שהוציאם לחצר שאינה מעורבת לא יכול לתבוע ממנו שכירתו אם החזירם לו ועוד נ"מ דלדברי רבנן שמותר להוציא כל מה שיכול ללבוש אפי' הוי טפי מלבושין שאין דרך לישא אותן שהרי פליגי עליה דרבי יוסי התם א"כ נלמד מכאן לדעת סמ"ג שיהיה מותר לצאת בשבת לחצר שאינה מעורבת בתרי המייני או ביוצא בזה דאין לומר דמפני הדליקה דוקא התירו שהרי אפי' לאחרים שזוכין מן ההפקר דלא איכפת להו בדליקה התיר סמ"ג להוציאן לחצר שאינה מעורבת ומדבריו גבי תרי המייני נראה בהפך.

לדברי התוס' והביא דבריהן הר"ן משמע שאם פירש טליתו והניח כלים הרבה לתוכו דשרי ולפי שאר המפרשי' משמע דמוציא כלים הרבה אפי' הן בכלי אחד אסור ולא שרי אלא כששופך הכלים לתוך כלי אחד: