שלטי הגיבורים על שבת מא.

י"א דאם שתה השמן ע"י אניגרון אז מותר לו להחזירו לחוץ דהיינו הערעור ודקאמר התם וכן אם בולעו אפי' אינו שותהו עם אניגרון שהוא מיא דכולהו סלקי שרי דדי בהא או בהא וי"א דלעולם אסור עד שיבלענו וצריך נמי שישתנו ע"י אניגרון דפי' ערעור ר"ל שתיה שלא כדרכה:

רבי' ומיי' וסמ"ג וטור הסכימו דאין סכין בשמן ורד אלא במקום שהבריאים סכין אותו ושכיחא שם לסוך ממנו בלא רפואה ובע"א אסור לסוך ממנו ומכאן משמע הא דאמרי' במשנה אבל סך הוא את השמן דמיירי לדידהו שהיו נוהגין בסיכת שמן תמיד והלכך חילקו בין שמן סתם לשמן ורד דבשמן סתם דרכן לסוך תמיד ואינו ניכר משום רפואה אבל בשמן ורד דאין דרך לסוך ממנו בכל מקום אלא משום רפואה אין להתיר סיכתו בשבת לרפואה אלא במקום דמצוי שם הסיכה ממנו לבריאים ולאו דוקא שמן ורד דה"ה לשאר השמנים שאין דרך לסוך מהם לבריאים שאסור לסוך מהן לחולה בשבת משום רפואה בחולי שאין שם אלא מיחוש וצער וא"כ לדידן דלא נהגינן כלל בשום סיכת שמן דכל השמנים לדידן הוי בכלל שמן ורד במקום דלא שכיח נראה לי דאסור לסוך בשום שמן משום מיחוש דודאי ניכר הוא דלרפואה קעביד ומכאן אזהרה למי שיש להן חטטין בראשן שסכין אותם בשבת דאסור ואפי' לר"ח וה"ג שמביא הר"ן דבריהם שמתירין לכלאדם בכל מקום לסוך בשמן ורד ופליגי אכל הפוסקים דלעיל דדוקא שמן ערב וטוב דומיא דשמן ורד הוא דמתירין לסוך אפי' אינו מצוי בינינו לסוך כלל משום דכל ישראל בני מלכים וראוי להם לסוך ממנו ולא מתחזי דעביד משום רפואה ה"ה לדידן אבל שמנים שריחן רע ומאיסי דלא חזו לסיכת בריאים כלל נ"ל דאליבא דכ"ע אסור לסוך מהם וה"ה למי שיש בו נפח באיזה מקום שיהיה אסור לתת עליו שמן שאין דרך הבריאים והמלכים לסוך ממנו כנ"ל:

לדברי רבינו ומיי' פ"י מהל' שבת כל קשר של קיימא והוא מעשה אומן הקושרו בשבת חייב והקושר קשר של קיימא ואינו מעשה אומן אלא מעשה הדיוט וכל אדם קושרין כך לקיימא פטור אבל אסור והקושר קשר שאינו של קיימא ואינו מעשה אומן מותר לקושרו לכתחל' ולדבריהם כל קשר שהוא כמעשה אומן אע"פ שאינו קשר של קיימא אסור לקושרו בשבת וכן להתירו והכי כתב מיי' פ"י מהל' שבת וקשר אומן לא נתברר לי היטב היאך הוא מיהו נראה מלשון האלפסי הוא קשר שקושרין אותו הדק היטב ומכאן נ"ל שיצא האזהרה שכשקושרים ב' קשרים זה על זה שאין מתירין אותו בשבת ואף ע"פ שההוא קשר עשוי לקשור ולהתיר בו ביום ואינו קשר של קיימא אעפ"כ נזהרים בקשירתו ובהתרתו משום דהוי קשר אמיץ ורש"י וסמ"ג לאוין ס"ה והטור א"ח סי' ש"י כתבו דאין חילוק בין יהיה הקשר של אומן או של הדיוט אלא החילוק הוא היכא שעומד להתקיים לעולם חייב חטאת עליו בין אם הוא קשר אומן או הדיוט והיכא שעומד להתקיים שבעה ימים או יותר אבל אינו עומד להתקיים לעולם פטור אבל אסור והיכא שעומד לקשור ולהתיר בו ביום מותר לכתחלה ל"ש אם הוא של אומן או של הדיוט ואם כן לדידהו הקושר ב' קשרים זה על זה במקום שעשוי להתיר בו ביום אף ע"פ דבכה"ג הוי קשר אומן מותר להתירו בשבת וכן לקושרו וכ"ש שמותר לעשות קשר עם עניבה עליו במקום שעשוי להתיר הקשר בו ביום ונ"ל דאף ע"פ שקשר קשר ועניבה עליו לא מקרי בהכי מעשה אומן ואפי' למיי' ורבינו יהיה מותר לקושרו לכתחלה בשבת אם הוא עשוי להתיר בו ביום דבכה"ג לא הוי מעשה אומן ולא קשר של קיימא וכן נ"ל דלדעת שניהם אם עושה קשר תחת העניבה במקום שעושין כך להתקיים שבוע או יותר כדרך שנוהגין עתה בזמנינו שנותנין רצועות ביופיט"ו ובמכנסים וקושרין יחד בקשר ובעניבה עליהם ועומדין כך כמה ימי' עד שמחליפין אותם המכנסים או היופיט"ו דבכה"ג אסור לקשור ולהתיר כך בשבת שהרי עומד להתקיים ולכ"ע כל שעומד להתקיי' ימים מה אסור לקשור אפי' אינו מעשה אומן ואפי' לדעת מיי' ורבינו וכ"כ ר"י ובעל התרומות לאסור רצועות שאין להם בוקי"ל שקושרין באבנט ואין מתירין אותם אלא מע"ש לע"ש כשמחליפין המכנסים וכן אסר מהר"ם להתיר בשבת קשרים שקושרים הכובסים מיהו בעניבה לבד שאין קשר כלל תחת העניבה ודאי שרי לענוב בשבת ואפילו ירצה שיעמוד כך ימים רבים כי העניבה אינה בכלל קשר כלל וכן כתבו הפוסקים דעניבה שאין תחתיה קשר כלל מותר לעשותה ולהתירה בשבת לכתחל' ואע"פ שמתקיימת כך ימים רבים שאין העניבה בכלל קשר כלל ורא"ם לפי מה שהביא דבריו המרדכי שם פליג ע"ז וס"ל דקשר שעושין בראשי האבנט שעומד כך שבוע או שבועים מותר להתירו ולקושרו לכתחלה בשבת ולא אסרו אלא קשר שהוא ודאי של קיימא דבההוא חייבין עליו חטאת ועוד אסור מדרבנן קשר שאינו ודאי שלא יהיה לקיימא דאיכא לספוקי ביה דלמא יניח הקשר ההוא לעולם כי כן דרך הקושרין קשר באותו מקו' עשוי להתיר מ"מ מניחין אותו ג"כ לעולם וההוא הוא דאיכא איסור אבל בקשר שודאי אינם מניחין אותו כך לעולם אלא שמתירין אותו בסוף שבוע או שבועים ההוא ודאי שרי עוד קאמר רא"ם שאינו נקרא קשר של קיימא להתחייב עליו אא"כ עשה קשר ע"ג קשר והלכך קשר שעושין בראש התפירה אינו חייב עליה אע"פ שעשוי להתקיים כיון דאינו קשר ע"ג קשר ומסופק אני אם דעת רבי' ומיי' לחייב בקשר א' וקצת נראה דודאי מחייבין אפי' בקשר א' העשוי לקיים כל עוד שהוא מעשה אומן וקשר חוט התפירה לא ידענא אי מקרי מעשה אומן או לאו כיון דאפי' שאר אדם שאינם אומנין וחייטין כך עושין בראשי החוט של תפירה קשר א' והר"ר פורת כתב דקשר שבתוך החוט כשרוצה לתפור חייב עליו וכן קשר של גרדים שקושרין קשר א' כשנפסק החוט ומתקיי' חייב עליו אפי' אינו אלא קשר א' והכל הולך אחר הקיום כי יש קשר מתקיים בקשר א' ויש קשר מתקיים בב' קשרים וכתב סמ"ג לאוין ס"ה דיש קשרים שמתקיימין בקשר א' כגון שקושר חבל בראשו ואינו קושר ב' ראשים ביחד וכן נ"ל דה"ה לקושר הרצועה שנפסקה באמצעיתה כדי לעשותה שלימה שאע"פ שאינו עושה קשר ע"ג קשר שחייב כיון דעביד להתקיים כך לעולם ואם עושה ב' קשרים זה על זה ברצועה שנפסקה כדי לעשותה שלימה חייב לד"ה דהוי מעשה אומן וגם עביד להתקיים כך לעולם ולענוב הרצועה בעניבה כדי לעשותה שלמה פשיטא דשרי אע"פ שמתקיים כך לעולם והוא שלא יהיה קשר תחת העניבה ונ"ל דאף לדברי רא"ם דקאמר דעד שיעשה ב' קשרים זה על זה לא מיחייב אפילו בקשר של קיימא מ"מ איסורא דרבנן מיהא איכא בכל ענין דעביד להתקיים הקשר: בדין איסור קשירת הדלי בחבל הרא"ש והטור א"ח סי' שי"ז כתבו דדוקא בחבל דעלמא אסור לקושרו אבל בחבל דגרדי שרי ומיי' פ"י מהל' שבת כתב סתם לאיסור בכל חבל ומרדכי מסיק כדברי הטור: לשון ריא"ז ונראה בעיני שהאבנט שנותנין במכנסים ודרכו להתירן ולקושרן משבת לשבת או לב' שבתות אסור אלא לקשור בעניבה שיכול להתירו בידו אחת כמבואר בקונט' הראיות ואין חילוק בקשרים אלו בין אם היו מעשה הדיוט בין אם עשוין להתירן בין אם אינן עשוין להתירן כענין שביארנו וכמבואר בקונט' הראיות: