שלטי הגיבורים על שבת לו.

הר"ן הביא דעת ר"ת שפוסק דבכולהו חייב חטאת כרבי אליעזר וכל הפוסקים שלפניו פסקו כחכמים דאין חייב אבל פטור ואסור הוא:

לשון ריא"ז הגודלת שמקלעת שערותיה לעצמה פטורה לחברתה חייבת משום בונה ונראה בעיני שהסותרת הקליעה חייבת משום סותר כמבואר בקונטרס הראיות:

פוקסת י"מ שמתקנת שערה בידיה וי"מ שטחה כמין בצק על פניה וכשנוטלתו מאדים הבשר ומיי' פי' בפירוש המשניות פי' אחר ע"ש: לשון ריא"ז וכן הפוקסת שער הראש שחולקת השער לכאן ולכאן ושביל באמצע הראש לעצמה פטורה לפי שהוא דרך שנוי אבל לחברתה חייבת וכן הכוחלת עיניה בכוחלת לעצמה פטורה לחברתה חייבת:

לפי דברי א"ח סי' ש"ג משמע דהאיסור הוי משום צובע וכן איתא בגמרא להדיא ומיי' פרק כ"ב מהל' שבת כתב דהאיסור הוי משום כותבת וכ"כ סמ"ג לאוין ס"ה ומן התימה עליהם שהרי התלמוד דחה ההוא דעת להדיא דאתמר התם וכי דרך כתיבה בכך ומשני דכוחלת משום צובעת ואין לומר דאינהו ס"ל כשנויא קמא דהתם בתלמוד שהרי מיי' פרק כ"ב מהלכות שבת כתב דאיסור גודלת ופוקסת הוי משום בונה והאי טעמא הוא טעם שנויא בתרא דאילו לשנויא קמא איסור גודלת הוי משום אורגת ואיסור פוקסת הוי משום טווה ועוד תרבה הסכסוך על דברי מיי' שבפירוש המשניות שלו כתב אליבא דחכמים דקיי"ל כוותיהו כי ענין גודלת ופוקסת אינו ענין בנין וענין כוחלת אינו ענין הכתיבה ובפסקיו פסק להפך בפרק כ"ב ובפ' כ"ג מהל' שבת וא"ת דבפי' המשניות הכוונה לומר דאינו חייב חטאת משום בנין ומשום כתיבה לפי שאין כאן בנין וכתיבה אבל מ"מ איסורא דרבנן מיהא איכא האף גם זאת אכתי תקשי דהא לההיא לישנא דס"ל דגודלת ופוקסת הוי משום בנין ס"ל דכוחלת הוי משום צביעה ולא משום כתיבה ולא ידעתי לו ישוב אם לא שנאמר שבגי' מיי' היה כתוב גם בלישנא בתרא דכוחלת הוי משום כותבת:

רש"י פי' דציצין הן כמין רצועות דקות הפורשות מעור האצבע סביב הצפורן ומדברי מיי' בפירוש המשניות נראה דציצין הם שיער הראש שנפסק או נתלש רובו וצ"ע כי בחיבורו פרק ט' מהל' שבת כתב להדיא כפרש"י ז"ל ציצין של עור שפירשו רובן ובאמת כי קשה הוא פירושו במשניות כי מה שייך בתלישת השיער לומר פירש למעלה או למטה כי איך יתלש קצתו וישאר מחובר קצתו ולפירוש רש"י אם פירשו כלפי מעלה ומצערות אותו דקאמר רבי יוחנן שמותר אז להסירן בידו ר"ל שפירשו כנגד ראשי אצבעותיו שאז מצערין אותו טפי ור"ת פי' בהפך שכלפי הגוף קרוין כלפי מעלה ולפי' מיי' פ"ט מהלכות שבת משמע שאין מותר להסירן אא"כ הן כלפי מעלה וגם מצערים אותו אבל אם אינן מצערות לדידיה אסור להסירן אפי' פירשו כלפי מעלה וכתבו המרדכי והטור א"ח סי' שכ"ח שיש לחוש לכל הפירושין:

רבינו וה"ג הסכימו שמותר לכבד הבית בשבת בכל מקום וכתב בה"ג דאפי' אינה של תמרה אלא דהוצין מותר לכבד הבית אפי' אינו רצוף שיש והראב"ד כתב דדוקא מותר בבית שנתכבד מע"ש ולא נפל בו בשבת לא קליפי אגוזים וקליפי רמונים ולא כל דבר שאסור לטלטלו אלא שהוא רוצה לכבדו מפני הפירורין או משום שרביטי פולין ועדשים ועצמות שראויין למאכל בהמה אבל אם לא נתכבד מע"ש אפי' אין שם לא קליפי אגוזים ורמונים ולא אפילו צרור כיון דא"א לבית בלא גומות אסור והרשב"א כתב דאפי' יש בו דברים האסורין בטלטול שרי לכבד מידי דהוה אגרף של רעי ומיי' פכ"א מהל' שבת התיר במקום המרוצף ואסר במקום שאינו מרוצף והתוס' וסמ"ג לאוין ס"ה אסרו בכל ענין והרא"ש והטור כתבו כיון שנהגו ע"פ רבים לכבד ולא ישמעו להחמיר הנח להם ויש אוסרין לכבד מטעם ששובר את קסמי המכבדת בפסיק רישיה ומטעם זה יהי' מותר לכבד במכבדות של תמרה שנכפפין ואינן נשברים כל עוד דלא ניחוש לאשוויי גומות וגם מטעם זה יש ליזהר לכבד הבגדים באותן מכבדות של קסמים שנשברים הקסמים בפסיק רישיה ובפרק כל הכלים פירש רבינו מכבדות של מלת דהיינו מכבדות של בגדים שהן נעשים מזנב שועל וכיוצא בהן נראה מדבריו דאזיל בשיטה זו לאסור הכיבוד במכבדות שיש לחוש בהן בשבירת הקסמים בפסיק רישיה: