שלטי הגיבורים על שבת כא.

התוס' כתבו דאיך תנאי מועיל להתיר טלטול נר שהדליקו בו באותה שבת והרמב"ן והרשב"א כתבו דתנאי מועיל ויש צד לומר דגם מחלוקת זה שייך בכלי שנותנין תחת הנר לקבל השמן הנוטף ממנו וצ"ע ובחדושי הארכתי ואם לא התנה עליו לטלטלו לאחר שכבה הנר המרדכי בשם ראבי"ה כתב דלצורך גופו או לצורך מקומו מותר לטלטלו אע"פ שהוא מוקצה מחמת איסור ומדברי מיי' פרק כ"ה מהל' שבת וכן מדברי שאר הפוסקים מוכח דאין תקנה לטלטל כלי שהוקצה מחמת איסור אפי' לצורך גופו ומקומו וכן נראה מדברי התוס' להדיא ובטעם ראבי"ה צ"ע ובחדושי הארכתי בס"ד ותימה על רש"י ומיי' בפי' המשניות שם שכתבו דטעם ר"ש שאוסר טלטול נר הדולק בשבת הוא משום שמא יכבה שהרי בגמ' שם דוחה להאי סברא ומוקי ליה מלתיה דר"ש בטעמי אחריני וצ"ע:

לפי דברי רבינו כל מנורה בין של חוליות בין של פרקים שהן כעין חוליות ולא חוליות ממש אם לא הדליקו בה באותה שבת מותר לטלטלה ומיי' פרק כ"ו מהל' שבת כתב דמנורה גדולה או קטנה כיון שהיא של חוליות אסור לטלטלה שמא יחזירנה בשבת ושל חדקי' אם גדולה הניטלת בשתי ידים אסור לטלטלה היתה קטנה מותר לטלטלה והטור א"ח סי' רע"ט אוסר גם בשיש בה חדקים בין גדולה בין קטנה והוא דעת התוס' אע"פ שדעת הרא"ש אינו נראה כך ותמה אני על המיי' שנתן טעם לאיסור מנורה גדולה מפני כובדה כאילו סובר דכובד הכלי מבטל שם כלי מעליו והרי איהו גופיה כתב ריש פ' כ"ה מהל' שבת דאפי' הכלי כבד מאד לא נתבטל בשבילו שם כלי מעליו וצ"ע ובחדושי הארכתי בס"ד:

ור"ת אוסר היכא שיחדה והניחן עליה מבעו"י אע"פ שסלקן ולזה הסכים הרא"ש והטור ומיי' כתב כרבינו מיהו נראה דבין למר ובין למר דביחוד בעלמא לא עביד לההוא איסור טלטול עד שיעשה מעשה להניח עליה מעות ובמחשבה לאו כלום וקשה מחריות של דקל שיחדן לישיבה שכתבו רבינו ומיי' דמחשבה בלבד מועלת בהן להתירן ויש לומר דלעיולי היתרא המחשבה מועלת ואפילו בלא שום מעשה הלכך אפשר דהמייחד אבן לפצוע בה אגוזים או לטלטלה בשבת שפיר דמי במחשבה בעלמא וכן כל כיוצא בזה אבל לעיולי איסורא צריך מעשה והלכך אם לא נתן המעות ע"ג המטה לפחות מבעו"י לא אסרה בטלטול במחשבה בעלמא וה"ה נותן כלי תחת הנר לקבל השמן הנוטף דאם לא נטף בו שמן מבעו"י לא אסרו במחשבה בעלמא ועיין לקמן בדין החריות: