שלטי הגיבורים על סנהדרין ו.

שאלה זה לשון שנמצא למיי' בהל' עדות פי"ג הקרובים פסולין לעדות וכו' עד אבל שאר קרובי האם או מדרך האישות כולן פסולין מדבריהם וכבר נתבאר שיש הפרש בין פסולי עדות דאוריית' לפסולי עדו' דדבריהם לפי שבפירוש אמרו המקדש בפסולי עדות דדבריהם חוששין לקדושיו א"כ למה לא ניחוש בגירושין והמגרש בפסולי עדות מדבריהם חוששין לגירושין ותהיה אסורה לכהונה: ודבר ברור וידוע הוא שהפסול מדבריהם כשר מה"ת והאסור מדבריהם מותר מה"ת אבל בגמ' דאלו הן קרובים ליכא הפרש בין קרובין למשפחת אם להני קרובין דמשפחת אב אלא הכל ענין א' ומדה א'. ואם אין דברי רבינו משה ז"ל מראין זה הענין שאמרנו למאי הלכתא עשה ביניהם הפרש ע"כ: תשובה תחלת כל דבר אומר מה שאמרת שבפירוש אמרו ז"ל שהמקדש בפסולי עדות דדבריהם חוששין לקדושיו לאו דברי הכל היא זו שמקצת הגאונים ז"ל כתבו בתשובותיהם כל הני דפסלי מדרבנן כגון הרועים והגבאי' והמוכסי' אם קדש בפניהם אפי' שניהם מודים לא חפשי קדושין כלל ואינה צריכה גט הימנו דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושי מיניה וכבר ידעת שבכמה מקומות בתלמוד נמצא כן שהפקיעו הקדושין לגמרי כמו שאמרו פ"ק דכתובות וכן ביבמות בעובדא דנרש וכן בפרק ח"ה. אלא שיש מגדולי הגאונים ז"ל שהצריכוהו גט כמו שכתבת וראוי לחוש ולהחמיר בדבריהם ויותר פשוט בעיני לאסור לכהונה אשה שנתגרשה בפסולי עדות דרבנן שזו גרושה גמורה היא מה"ת ואין ב"ד מתנין לעקור דבר מה"ת כמו שאמרו ביבמות פ' האשה רבה ואע"פ שנחלק שם רב הונא ואמר שמתנין אפי' לעקור דבר מה"ת אין הלכה כמותו אלא א"כ מתנין לגדר כאליהו בהר הכרמל וכמעשה ההוא שרכב סוס בימי יונים וכן בכל דבר שנעשה ע"י ממון כיתומה קטנה שנתקדשה משעה שאמרו שבעלה יורשה ופירשו טעמא בגמ' מפני שהפקר ב"ד הפקר וכן בקדושין מפני שכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש וכן כיוצא בזה בקטנה שנדרה שאמרו שבעלה מפר לה ומפרש טעמא בנדה פ' יוצא דופן משום שכל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת וכן כל כיוצא בדברים אלה אבל בעלמא אין מתני' כמוזכר שם פ' האשה רבה ואע"פ שאפשר לומר גם בזו שהפקיעו רבנן הגט ממנו וכאילו לא גרשה נראה שלא בכל מקום אומרים כן ואין רשות לומר להקל מדעת עצמנו אלא במקומו' בלבד שמצאנו להם ז"ל שאמרו כן בפי' התלמוד ותדע לך שא"כ אף אנו נאמר כן בתורם מן הטמא על הטהור שתצא הראשונה לחולין כדברי רב הונא ולמה נחלקו עליו בגמ' שהרי גם בתרומה אפשר לומר כן שהפקיעו הכרי ממנו וכאילו תרם מה שאינו שלו שאין תרומתו תרומה א"נ לומר שהפקיעו ממנו אותה סאה שעשאה תרומה על הכרי וה"ל כתורם מה שאינו שלו על שלו אלא שלא בכל מקום אנו יכולין לדון כן מדעתנו ומ"מ מה שגרש בקרובין שקרובתם מצד האם או מצד אישות מסתברא שאין גיטו גט כל שפסול זה מה"ת שכל הקרובים השנויים במשנת פ' זה בורר מדאורייתא הם. ודע שהאומרים שיש הפרש בין צד האם לצד האב כבר בארנו טענתם שיצא להם מפני שאותם קרובים ממדרש חכמים הם וכדאמרי' התם אשכחן קרובי האב קרובי האם מנין אמר קרא אבות אבות תרי זימני וכל הבא מן המדרש מדרבנן הוא וכדמשמע בפ"ק דקדושין דאמרי' התם נראה דברי ר' טרפון בשן ועין ודברי ר"ע בשאר אברים הואיל ומדרש חכמים הוא וכבר דחה רבינו האיי גאון דברים אלו בטענות חזקות ובראיות כראי מוצק יצוקות. ותדע עוד שאם אתה אומר כן אף פסול קרובי האב מדבריהם שהרי פשט הכתוב אינו שלא יומתו אבות בעדות בנים ובנים שלא יומתו בעדות אבות אלא שלא יומתו אלו בחטא אלו וכמו שכתוב בדברי הימים ואת בניהם לא המית ככתוב בתורת משה לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות וכן לא יהיו קרובי האב פסולין מה"ת לזכות או לחובה שהרי לא יומתו כתיב ולזכות לא למדו אלא מלא יומתו ומה הפרש בין מדרש יומתו יומתו תרי זמני ובין מדרש אבות תרי זמני ואפשר שהרב רבינו משה הלך בזה לשיטתו שאמר בעיקר השני של ספר המצות שחבר שכל הדברים הבאים בא' מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן אינן דאורייתא אלא דרבנן זולתי במקומות בלבד שאמרו חכמים ז"ל בפי' שהם דאורייתא ואם כדבריו יקשה עליו ג"כ מפני מה עשה עדות קרובי האב דאורייתא כמו שאמרנו מלבד שיש עליו קושיות גדולות חבילות חבילות שהקשו עליו גדולי ישראל וא' מרבותי רב וגדול חבר ספר המצות והביא עליו תלי תלים מראיות: שאלה להראב"ד ראובן שהיה ש"מ וחלק נכסיו והיו שם שני עדים מזומנים לעדות ונפטר ואח"כ נתגלה הדבר שהיו קרובין למקצת האחין ורצו האחין האחרים לבטל החלוקה מפני קורבת העדים למקצתן בודאי אין כאן לומר פלגינן דבורא שהרי יש לכל האחין זכות לכל דבר ודבר ואין זה צריך לפנים ומה שכתבת שהיה שם עד א' שלא נזדמן לעדות שהוא כשר אם יצטרף עם הראשון או לא. לא ידעתי מה שאלתך הלא השנים הראשונים שהיו מזומנים לעדות שניהם קרובין למקצת האחים ושניהם פסולין לגמרי ואיך יצטרף א' מהם עם האחר אבל באמת אם היתה הצואה בפני היורשין והם מודין בה אינן צריכין לעדות ואין חוששין לקרבת העדים והצואה קיימת ואם כופרים בה הולכים אחר עדות העד הכשר אע"פ שלא נזדמן לעדות ומי שיכחיש אותו מן האחים ישבע שבועה חמורה אם יש שם מטלטלים ומכחישין בהם ואגבן ישבע על הקרקעות אם יש שם הכחשת מטלטלין ישבע שבועת היסת ואם לא היתה הצואה בפני היורשים יכולים המכחישים לומר איני מאמין עד א' והרוצה באותה חלוקה שמעידה אותו העד יכול להחרים חרם סתם על מי שמאמין שלא יכפור ואם הודה שמאמין תתקיים החלוקה ע"פ העד כך היא לאמתו: