שלטי הגיבורים על סנהדרין טו.

ובקבר דחפירה איכא פלוגת' דרבי' והרא"ש ובנו ז"ל אם קרקע דידהו אסור בהנאה או לא ודעת ר"י שהביא המרדכי במגילה ודאי דנוטה כדעת רבי' ישעיה אך דעת מיי' ז"ל לפי שיטת ר"ת מספקא לי כי בפ"ה מאבלות כתב בתחלה דבתי קברות אסורים בהנאה וכו' והשמיט ההוא דפרק בני העיר דתניא התם אין מרעין בהם בהמות ואין לוקטים בהם עשבים ובתר הכי כתב חילוק שיש בין קבר דבנין ובין קבר קרקע דמשמע דמש"ה השמיט מיי' ז"ל ההוא דאין מרעין בהמות ואע"פ שהוא דבר ברור ופסוק בתלמוד ונקט דברים שלא הוזכרו אסורן גבי בית הקברות להודיענו דהא דבית הקברות אסורים בהנאה דוקא בקבר בנין דלא שייך בהו לקיטת העשבים ורעיית בהמות ה"ל למשמע מיניה בהכרח דגם בקברות של קרקע מיירי אבל מדהשמיטן משמע דלזה נתכוין לומר דאין איסור הנאה אלא בקבר בנין ולשון הרמב"ן ז"ל מההיא דהל' ע"ז אין כ"כ ראיה כי גם הטור י"ד בהל' ע"ז קמ"ה נקט לישנא דתפיסת אדם ואעפ"כ ס"ל הכי דהאי אינו נאסר וגם כתב הטור להדיא בההוא סימן דתלוש ולבסוף חברו חשוב תלוש לגבי ע"ז ואעפ"כ הכא ס"ל דדוקא בבנין חשוב תלוש ולא בחפירה הלכך מההוא לשון ליכא כל כך ראיה לפי דעתי אך בזה נ"ל דצ"ע מאי זה מקום יצא זה למיי' בהל' אבלות דבתי קברות אסורים בהנאה כיצד וכו' שהאריך שם ועוד למה לא פירש שם הרמב"ם ז"ל באי זה בתי קברות מיירי ועוד מ"ש דמתחלה נקט לישנא דרבי' וכתב וז"ל בתי קברות אסורים בהנאה ואח"כ נקט לשון יחיד עפר הקבר אינו אסור בהנאה ועוד מ"ש דהיכא שבא לפרש איסור הנאה דבית הקברו' נקיט במלתיה דברים שלא הוזכרו איסורן בתלמוד גבי בית הקברות ושביק איסור רעיית בהמות וליקוט עשבים והולכת אמת המים דאינהו מפורשים בהדיא בתלמוד. ובסמ"ג נמי בהלכות אבל צ"ע דהביא לשון הרמב"ן ז"ל ממש והוסיף אח"כ קצת מההיא ברייתא דפרק בני העיר והשמיט קצתם וכתב על ההיא שהביא בשם רבו כשהיא דוקא על הקברים עצמן ועל רישא דברייתא לא כתב כלום באי זה ענין מיירי וכן בדברי הטוי"ד סי' שס"ד צ"ע. כי לפי מה שהביא הטור דברי אביו פליג עם דברי רבינו ישעיה ז"ל וכי קא מפרש ההיא ברייתא דפרק בני העיר סי' שס"ח השמיט דברי אביו ז"ל שפי' כמו שפי' ר"י ז"ל: מכל אלה לבי אומר לי דסבירא ליה להרמב"ם ז"ל דדין בית הקברות הוא כדין בתי כנסיות ויהיב לבתי קברות כל דין דיהיב לבתי כנסיות דאיתא פרק בני העיר וכמו שכתב איהו פי"א מהל' תפלה גבי קדושת בתי כנסיות וזה כי ס"ל למיי' דאיכא חילוק בין בתי קברות שהם של רבים ושל כרכים ובין קבר של יחיד כי קברי הכרכים צרכי רבים נינהו כדמוכח בפ"ק דמ"ק וכן נראה מסדר ה"ג שהביא דין בית הקברות בדין צרכי רבים והכי כתב הרמב"ן ז"ל בספר תורת האדם בענין קבורה גבי חפירת הכוכין במועד ותיקון דבית הקברות של בני המשפחה כ"ש בית הקברות של כרכים דעבידי אדעתא דכ"ע צרכי רבים דרבים שתו רבים ישתו. וא"כ חשיבי כבתי כנסיות של כרכים דעבדינהו אדעתא דכ"ע ומה שאסור בזה בדברים השייכים בו אסור גם בזה וקבר הוי דומיא דבית הכנסת של יחיד שלא חייל עליה איסור אלא במה שיש כח באיסור להתפשט בו ותו לא הלכך בתי קברות של רבים דכיון דאקצו ההוא קרקע לבית הקברות חל עליה בכוליה קרקע שם בית הקברות ואיסורו ואפי' במקום שלא נקברו שם המתים דהא להכי אקצינהו לכולי ארעא ומש"ה כתב מיי' ז"ל סתם בתי קברות אסורים בהנאה ולא חלק בין הם של בנין או קרקע עולם וכן במקום שיש שם חפירות המתים או לא ודחק לפרש בהם האיסורין שיש גם בבתי כנסיות להודיענו דדמי לבתי כנסיות של רבים ואין נאותים בהם אפי' במקום דליכא שם מתים כמו שכתבו ר"י והרא"ש ז"ל פרק בני העיר דלהכי אקצינהו הקונים אותן לבית הקברות וזכו בהו המתים ויוצאין לשוט בעולם כההיא דפרק מי שמתו והלכך אין נוהגין בהם קלות ראש בכל אותו מקום וגם אסורין בהנאה בכל מקום שהם דומיא דבית הכנסת של כרכין ובמה שכתב מיי' אין נוהגין בהם קלות ראש כלל איסור הרעיה והולכת אמת המים ובמה שכתב אסורין בהנאה כלל דין שריפת העשבים שלקט בהם אמנם בקבר היחיד אפי' תימא דדעת מיי' כדעת הטור ולא תרצה לפרש דבריו בקרקע עולם כדפי' רבינו ישעיה ואי נמי דמיירי בעפר שהוא בחציבת הקבר שהוא קרקע בתולה מ"מ האף גם זאת בקבר היחיד לא חייל עליה איסור רק שהוא כבנין. דאינו חמור כקברות דכרכין שלא הוקצה משעה ראשונה לכך ואין כאן רק האיסור שמעלה עליו המת עתה ואותו איסור אינו מתפשט בעפר הקבר משא"כ בבית הקברות של רבים דמשעה שקנו אותה הקצוה למתים וזכו המתים בכל אותו מקום ומתפשט זכותם בכל אותו מקום דומיא דשדה בוכין דאמר בפ"ק דמ"ק דאינה נטעת ואינה נזרעת משום שנתיאשו הבעלים ממנה והקצוה לבכות שם המתים וה"ל כמיצר שהחזיקו בו רבים וכ"כ רבינו פי"ח ממס' אהלות ה"נ הקצוה לקבור' ואסור עולמית ולפי זה גם דברי הרא"ש ז"ל אתי שפיר דאפי' תימא דס"ל כדעת בנו דפליג עם ר' ישעיה היינו דוקא בקבר היחיד אבל בבית הקברות דתניא פ' בני העיר חייל עלייהו איסורא אפי' במקום שאין שם קברים כלל משום דאקצינהו מעיקרא לכך וזכו בהו המתים כדלעיל אולם בדברי הטור סי' שס"א צ"ע למה השמיט דברי אביו דמפרק בני העיר: וסמ"ג נראה דגם איהו מפליג בין קברות דרבים וכרכים לקבר יחיד אך הוסיף לבאר יותר ואמר תחלה לשון מיי' ממש אח"כ השמיט רישא דברייתא דפרק בני העיר ונקט סיפא דאין מלקטין את עשבים ואם לקטן שורפן במקומן וכתב דעת רבו דמיירי כשהן על הקברות משום דאיהו אזיל בשיטת ה"ג שהביא ברייתא זו בהל' צרכי רבים ומינה אתה שומע דס"ל לסמ"ג דעפר הקבר שהוא תלוש ולבסוף חברו אסור בהנאה דהא על כרחין בקברות של חפירה מיירי הברייתא דפ' בני העיר מדקתני איסור רעיית בהמות ולקיטת עשבים ודברים אלו א"א אלא בקברי חפירה ואעפ"כ כתב דהיכא דלקט עשבים על הקבר שורפן במקומם אלמא דס"ל כרבינו ישעיה ולפי זה מתיישב הכל שפיר. וכן נראה להדיא דעת הר"ן ז"ל בפ' בני העיר שכתב דמש"ה שורפן במקומן משום דאסורין בהנאה הן וכיון דע"כ בקבר קרקע מיירי אפי' שמיע לי כדברי רבינו ישעיה ז"ל. ועוד נראה לאסור בהנאה קברים דידן אפי' פינו משם המת דבסתמא כל אדם הנקבר זוכה בקרקע שנקבר בו מלבד כי המנהג הוא בגליל זה שכל א' קונה מקום קבורתו וא"כ מקום קבורתו מאן מחיל מאן שביק וצ"ע בדבר לענין מעשה: