שלטי הגיבורים על ראש השנה ג.

לשון ריא"ז מראשית השנה ועד אחרית שנה. מר"ה נידון מה יהא בסופה והוא א' בתשרי שנאמר תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו אין לך חג שהוא בר"ח אלא ר"ה ואומר כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב לומר שאותו יום שהוא חק לישראל וקובעין בו החדש הקב"ה דן בו עולמו ועל ימים שבין ר"ה ליוה"כ נאמר דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב שראוי לכל אדם לפשפש במעשיו ולבקש מחילה על עונותיו ומפני זה נהגו להשכים בלילות באותם הימים ולהרבות בתפלות ותחנונים אולי יכפר הקב"ה עונותינו ביוה"כ כמו שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם. ויש מתירין להתענות בשבת שבין ר"ה ליוה"כ ואין שיטת התלמוד כדבריהם שהשבת הוא כערב יוה"כ שאסור להתענות בו וכן יו"ט של ר"ה הרי הוא כשאר יו"ט של חג המצות ושל חג הסוכות שאין מתענים בהן אא"כ יושב ושונה או מתפלל כל היום כמו שביארתי בהל' יו"ט באורך בפ"ב:

לשון ריא"ז כשם שתוקעים בשופר בר"ה כך אומרים פסוקים של מלכיות וזכרונות ושופרות אמר הקב"ה אמרו לפני מלכיות שתמליכוני עליכם זכרונות שיבא לפני זכרונכם לטובה שופרות שתתנו לב ותצפו ליום הדין ולימות המשיח ובמה בשופר:

הטור כ' למה תוקעים מיושב קודם מוסף וחוזרים ותוקעים על סדר הברכו' דכיון שעיקר נתקנ' על סדר הברכות למה מקדימים לתקוע מיושב כדי לערבב השטן (בו) [פי'] כדי שיתערבב מחמת התקיעה ראשונה שלפני התפלה ולא יקטרג בשעת התפלה ויש מפרשים שמכח תקיעה ראשונה מתערבב בשני והכי אית' בירושלמי בלע המות לנצח וכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול כד שמע קול שופר חדא זימנא בהיל ולא בהיל אומר שמא ההיא זימנא דשופר גדול כד שמע תניינות אומר ודאי מטא זימניה ומתערבב ולית ליה פנאי למעבד קטגוריא אבל לעולם עיקר התקיעה הוא מעומד: