שלטי הגיבורים על פסחים יד.

וי"א שמותר אפילו באכילה והר"י ברצלוני כ' שאסור באכילה ומותר בהנאה ולזה הסכים הרא"ש ואלמודי שעושים קודם הפסח מפת שרוף אסור לאוכלו אחר הפסח:

לשון ריא"ז הקילור והאספלנית והרטיה שנתן לתוכו קמח א"צ לבער כמו שמבואר בתוספתא ונראה בעיני שלא אמרו כך אלא כשנסרחו ונתקלקלו אבל אם לא נסרחו חייב לבער שהרי אמרו לא ילעוס אדם חטין ויתן ע"ג מכתו:

וכתב רב האי כיון שמלוגמא שנסרחה אין צריך לבער כ"ש טריאקה שמערבין בו חמץ יבש שחוק עם בשר אפעה שא"צ לבער וכ"כ מיי' ואע"פ שמותר לקיימו אסו' לאוכלו עד אחר הפס' אפי' אין בו אלא חמץ משהו:

כ' הרא"ש נראה דר"א ור' יהושע לא פליגי אבן בתירא דלא מסתבר דפליגי בהך סברא אם מחמצת בתוך המים אלא דר"א אשמעינן דמוזהר על חימוץ חלה ור' יהושע סבר דאינו מוזהר אמנם בהא פליג ר"א אבן בתירא דסבר דטוב יותר שלא יקרא לה שם עד שתאפה אולי לא יזהר יפה בהטלתה לצונן ואם אירע שקרא לה שם היה אומר רבינו תם שתטיל לצונן:

וכ' הרא"ש ז"ל ומה שכ' רב אלפס ועוד דהך דר"א שייכא באידך דר"א כו' לא בא לחזק מה שפסק כר"א דהכא מאידך דר"א כיון דהלכה כאידך דר"א הלכה נמי כר"א דהכא דמה ענינם זה לזה אלא ה"ק אחר שפסק כר"א דהכא אמר ועוד הך דר"א שייכא באידך דר"א וכו' כלומר א"א לקיים הא דר"א דהכא בלאו מילתא דר"א דהתם כיון דאינו מפרישו מן העיסה ובמה יצטרפו לחלה להכי הוצרך להביא ראיה דהלכה כר"א דאידך ואחר אפייה יצרפם בסל וכ"פ רש"י דהלכה כר"א ויעשה עוגה קטנה אצל גדולה משמע מדבריהם דאפי' היה שם מתחילה כדי חיוב חלה אפ"ה בעי צירוף סל ואינו נראה לריב"א דלא מייתי דר"א אלא אהני נשי דליישי קפיזא קפיזא דלא היה בו שיעור חלה אבל אם מתחילה היה בו שיעור חלה א"צ צירוף סל אלא הקפה בעלמא כדי לתרום מן המוקף וכן מוכח במילתיה דר"א דקאי ארישא דקתני העושה עיסתו קבין פטור מן החלה עד שישוכו ר"א אומר אף הרודה ונותן לסל הסל מצרפו לחלה ועוד ראיה מדאמר ר' יהושע אף התנור מצרפן מסתמא בעודן בתנור אין נוטלין מהן חלה אלא התנור מצרפן להתחייב בחלה ואחר שהוציאן יפריש מהן חלה כל שכן אם לש בתחילה כשיעור חלה דלא צריך תו צירוף ועוד מאי שנא מתרומה ומעשר דלא צריך צירוף סל להפריש מזה על זה כיון שהכל מחוייב כן גבי חלה נמי היכא דכבר נתחייב לא צריך תו צירוף כלי אלא הקפה בעלמא ובמקום שיש כהן קטן שלא ראה קרי מימיו מותר לאפותה דחזיא ליה כדאמרינן בבכורות פ' עד כמה אין תרומת חו"ל אסורה אלא למי שטומאה יוצא עליו מגופו וכ"כ בה"ג בשם רב כהן צדק ריש מתיבתא ואף אם יש כ"ג שיכול לטבול נראה דמותר לאפותה דחזיא ליה אע"ג דטומאה יוצא עליו מגופו לא חמיר בתר דטביל טפי מטמא מת שלא טבל דמסיק התם דאוכל בתרומת חו"ל ועוד דאפי' בלא טבילה חזיא לבעל קרי ע"י ביטול כדאמרינן התם רבה מבטל לה ברוב ואכיל לה בימי טומאתו: