שלטי הגיבורים על מועד קטן ב.

כתב הרא"ש פי' הראב"ד ז"ל שהיה רחוק הנהר מבירם העיר והיה להם טורח לשאוב מן הנהר וקדחו את גדותיו והביאו את המים דרך חריץ אל העיר ואמר כיון דשתו רבים מיניה כי היו לבני בירם מעט בורות ולא היו מספיקין להם אלא בדוחק ועתה ישתו מים רבים מן הנהר בהרווחה דצרכי רבים נינהו וכל אלה אע"פ שהיא טורח גדול ופרהסיא וכוון מלאכה במועד אעפ"כ התיר להם לפי שצרכי רבים אינם נגמרים אלא בשעת הבטלה ומשום דדמי לקדרא דבי שותפי ובשעה שהן בטילין ומתחברין כולם ועושין אם לא יעשה אז לא יעשה לעולם וגרס בירושלמי בהדיא דבני סכותא אתפחתא מסותא פי' מרחץ של עיר ששמה סכותא נפחתא ושרא להו מעבדינה במועד מן הדא ומתקנין את קלקולי המים שברה"ר בטריח וכיוונו פי' בתמיה כל כך התיר להן שהן כיוונו מלאכתן במועד והיה בו טורח גדול ולא כן תנינן ובלבד שלא יכוין מלאכתו אי לא מתעבדא במועד כדון לא מתעבדא וכל אלו יראה שלא היה לצורך המועד ואפי' הכי התיר להם מטעמא דפרשינן דצרכי רבים לא יעשו לעולם אם לא במועד ואם תאמר מ"ש מחפירת בורות שיחין ומערות של רבים דבעינן צורך המועד התם מפני שהן מלאכת אומן ואינו יכול לשנות בהו ואם ישנה יפסיד בהו אבל כל אלו מעשה הדיוט הן וזהו ההפרש שיש בצרכי רבים כי מעשה אומן בעינן שיהא צורך המועד ואם צורך המועד הוא אע"פ שכיוונו מלאכתן במועד וטורח גדול הוא מותר והיינו חפירות הבורות שיחין ומערות ובני דסכותא דירושלמי אבל במעשה הדיוט לא בעינן צורך המועד והיינו דומיא דחטיטות בורות שיחין ומערות שמותר לרבים ואפי' אינו לצורך המועד וכן היו כל אלו המעשים שבני הרמך ובני דסכותא ונהר בירם אע"פ שלא היו לצורך המועד מעשה הדיוט הן כי החפירה ההיא לא היתה אומנותו ואינה דומה לחפירת בורות שצריך לטוח יפה ולהחזיק מימים ומטעם זה אסור חפירות בורות שיחין ומערות ליחיד ואפי' צריך להם למועד לפי שמעשה אומן הם דלא התירו מעשה אומן אלא לצורך רבים אבל חטיטת בורות שיחין ומערות מעשה הדיוט הוא והתירו ליחיד שצריך לו במועד ולרבים אפי' אין צריך להם: