שלטי הגיבורים על מועד קטן יא:

ואם חל ז' שלו בשבת בערב הרגל אסור לגלח בע"ש ומותר לגלח אחר הרגל וכן בתוך הרגל כיון שלא היה יכול לגלח קודם הרגל ואם חל יום ו' או יום א' שלו ערב הרגל מותר לו לכבס כיון שא"א לו לעשות בלילה אבל אסור לרחוץ עד הלילה כיון שאפשר לו לרחוץ בלילה ואע"פ שמותר לכבס מבעוד יום אסור ללובשן עד הלילה וריב"א כתב כמו שאסור לרחוץ כך אסור לכבס כל היום ומיהו בערב סמוך לחשיכה מותר בשניהם וא"צ להמתין עד הלילה והרמב"ם כתב שאינו מותר לא לגלח ולא לרחוץ ולא לסוך ולא לעשות שום מלאכה עד שנכנס יו"ט ויו"ט מפסיק שאר השבעה ולאחר יו"ט משלים ל' מיום המיתה וסברא ראשונה היא סברת הראב"ד ולזה הסכים הרא"ש: לשון ריא"ז היה יום ז' שהוא ערב הרגל שבת הואיל ואינו יכול לגלח בו מגלח בתוך הרגל בחוש"מ קבר מתו ו' ימים לפני הרגל נוהג כל דרכי אבילות כל ו' עד הערב ואסור בגיהוץ ובתספורת עד ל' יום מיום הקבורה וכ"כ מיי' ועוד כתב שאינו נוהג אפי' דברים שבצנעא ברגל ור"ת כתב שאף אם מת ביום אחרון אינו נוהג אבילות במועד כלל אלא אנינות שאם מת לו מת בחול המועד אסור בדברים שאונן אסור בהם ואם מת ביו"ט אם אינו רוצה לקוברו בו ביום אין עליו דין אנינות אא"כ צריך להחשיך על התחום להכין לו צרכי קבורה אז חל עליו דין אנינות משעה שמחשיך אבל אם מת ביו"ט שני והוא רוצה לקוברו או ביו"ט ראשון ורוצה לקוברו ע"י נכרי חל עליו אנינות אבל לאחר שנקבר אין עליו דין אבילות אלא לענין דברים שבצנעא שנוהגים ברגל ומיהו אע"פ שאסור בחשה"מ אין צריך לישן בין האנשים אלא אשתו ישינה עמו בחדר ולזה הסכים הרא"ש אע"פ שאין אבילות ברגל אם מת לו מת ברגל הוא עולה למנין ז' וכשכלו ז' למיתת המת אע"פ שעדיין לא כלה האבילות מלאכתו נעשית ע"י אחרים ועבדיו עושין לו בצנעא בתוך ביתו:

לשון ריא"ז קברו בתחלת הרגל עושין ז' ימי אבילות אחר הרגל שאין אבילות נוהג ברגל ומלאכתו נעשית ע"י אחרים ונראה בעיני אפי' מלאכה שאינה אבודה נעשית לו ע"י אחרים הואיל ועבר עליו הרגל ועבדיו ושפחותיו עושים בצנעא בתוך ביתו אין רבים מתעסקים עמו לנחמו באותן ז' ימי אבילות שכבר נתעסקו עמו ברגל ורגל עולה למנין ל' שהרי הרגל עצמו אסור בגיהוץ ובתספורת ואומרים הגאונים שיו"ט אחרון של רגל עולה לו למנין ז' לפי שהוא יום ב' של גליות שאיסורו מד"ס ואע"פ שאינו נוהג בו אבילות ומונה ו' והוא:

והכי ס"ל למיי' אבל סמ"ג כתב שהוא מדרבנן והגאונים כתבו שאבילות יום ראשון אם הוא יום מיתה אז הוא דאורייתא ור"ת ור"י פירשו שאין שום אבילות דאורייתא אלא אנינות לחוד הוא דהוי דאורייתא ביום ראשון ואנינות לחוד ואבילות לחוד האסור בזה מותר בזה ואונן אינו אסור ביו"ט ראשון מה"ת אלא באכילת קדשים ומעשר שני ועוד החמירו בו חכמים לאוסרו בדברים המפורשים בפ' מי שמתו אבל אבילות לא מצאנו בשום מקום שיהיה מה"ת והרמב"ן האריך בו מאד וסיום דבריו ימצאנו למדים שאבילות יום ראשון שהוא יום מיתה וקבורה מה"ת ולא כל הנוהגים באבל אלא בז' מתים המפורשים בתורה שהן אביו ואמו בנו ובתו ואחיו ואחותו בתולה ואשתו נשואה אבל ג' מתים שהוסיפו עליהן לאבילות שהן אחיו מאמו ואחותו מאמו נשואה וארוסה מאב או מאם ואחותו אנוסה או מפותה אבילותן מד"ס וכ"כ מיי' אלא שכתב אשתו בכלל אותן שהן מד"ס והיא ודאי מה"ת אם היא גדולה אבל אשתו קנונה מד"ס והרא"ש הסכים לדברי ר"ת ור"י וי"א דביו"ט שני של ר"ה אין מתאבלין כלל דקדושה אחת הן אע"פ שעולה אינו נוהג בו אבילות זו היא דעת מיי' וטור ודעת הגאונים כיון שהוא דרבנן אתי אבילות יום ראשון שהוא דאורייתא ודחי ליה הלכך נוהג בו כבשאר י"ט ב' של גליות והרא"ש כתב אלה דברי הראשונים אבל חכמים האחרונים כתבו שאין שום אבילות דאורייתא אף' ביום ראשון כ"א אנינות וראיותיהן ברורות וחזקות ומ"מ לא היה מוחה במי שנוהג כדברי הגאונים: לשון ריא"ז ואם קבר מתו ביו"ט האחרון נוהג בו אבילות לפי שאסור יו"ט האחרון הוא מד"ס ויום ראשון של אבל הוא מה"ת שנאמר ואחריתה כיום מר ונראה בעיני שאין לומר כן אלא כשמת ביום האחרון ונקבר ביום אחרון אבל אם מת מאתמול ונקבר ביום אחרון יום קבורה מד"ס ואינה דוחה יו"ט אע"פ שהוא מד"ס כמבואר בקונט' הראיות:

הרמב"ן כתב דתשמיש המטה ורחיצה שהן דברים שבצנעא ממש חייב לנהוג בהן אבילות כפיית המטה וחזרת הקרע לאחוריו שהן דברים שבפרהסיא אסור בהן אלא חייב בזקיפת המטה ובחזרת קרע לאחוריו כסוי הראש וחליצת הסנדל חייב לנהוג בהן אבילות בתוך ביתו באו אחרים להראות לו פנים פריעת הראש חובה שלא לנהוג ונעילת הסנדל רשות עד כאן וי"א דאף חזרת קרע לאחוריו אינו חובה אלא כשהוא בגלוי אבל כשמטייל בתוך ביתו א"צ להחזירו לאחוריו והרא"ש כתב דברים שבצנעא כגון כסוי הראש ורחיצה בחמין ותשמיש המטה וכיוצא בהן נוהגים והאידנא שאין רגילים לילך יחף הוי נעילת הסנדל חובה ות"ת יראה דהוי דברים שבצנעא אבל לחזור הפרשה כיון שחייב אדם להשלים פרשיותיו עם הצבור הוי כקורא את שמע ומותר ואם קראו את האבל לעלות לתורה צריך לעלות שאם היה נמנע הוי דבר של פרהסיא ושמעתי שר"ת היו קורים אותו בכל פעם שלישי ואירע בו אבילות ולא קראו החזן ועלה מעצמו ואמר כיון שהורגל לקרות שלישי בכל שבת הרואה שאין עולה אומר שבשביל אבילות הוא נמנע והוי דבר של פרהסיא ע"כ: ושאילת שלום תלוי במנהג כדפרישית בדיני שאילת שלום: