שלטי הגיבורים על מגילה יג.

לשון ריא"ז יו"ט של פסח ושל עצרת ושל ר"ה ושל חג הסוכות בכולן קורין ה' בענין היום ואומר החזן קדיש ואח"כ מוציאין ס"ת אחר קורא בו המפטיר במוספי היום הפסוקים האמורים בתפלת מוספין (ותפלת) [וקריאת] מוספין אין לה זכר בתלמוד (ואין נראה) [ואינה] אלא תקנת האחרוני' כדי להשגירן ש"צ בפיו ולפיכך נתנו קריאה זו למפטיר שאינו מן המנין כמו שביאר מז"ה:

ומפטיר מבעיא אם עולה אם לאו ואסיקנא דעולה לפיכך נוהגין בתענית ויום הכפורים במנחה ובט"ב דהשלישי מפטיר כיון שעולה למנין ואין יכולין להוסיף על ג' אבל בשבת ויו"ט ויוה"כ שיכולין להוסיף נוהגין שבשבת הח' מפטיר וביו"ט הו' וביוה"כ הז' ואתי שפיר בין למ"ד עולה בין למ"ד אינו עולה שאם עולה והוסיפו עליהן אין לחוש שהרי יכולין להוסיף ואם אינו עולה הרי כבר קראו שבעה לפניו והלכך קורא שבעה וגומר עמהן הפרשה ואומר קדיש וחוזר וקורא עם המפטיר מה שקרא השביעי כתב הר"ם מרוטנבור"ק שאם טעם ש"צ וסיים הפרשה עם הששי ואמר קדיש שא"צ לקרות עוד אחר אלא יקרא עם המפטיר מה שקרא עם הששי ויאמר אחריו קדיש שהרי מפטיר עולה למנין ז' והרא"ש היה אומר שאין לומר קדיש פעם אחרת:

כתב הרא"ש ז"ל משמע דבימי חכמי התלמוד לא היו רגילין לקרות למפטיר מה שקרא אחרון אלא היה קורא דבר אחר דאילו היה קורא מה שקורא אחרון כמנהגינו אמאי קאמר כיון דמשום כבוד תורה הוא כנגדו נמי לא בעינן תיפוק ליה דלא קראו אלא אחד ועשרים פסוקים ועוד קשה מהא דקא משני לעיל כיון דמשום כבוד תורה למניינא לא סליק טפי הל"ל כיון דאינו קורא אלא מה שקרא אחרון למניינא לא סליק אלא שמע מינה שבימיהם היה המפטיר קורא פסוקים אחרים מה שלא קראו לפניו ותימה למה אין אנו נוהגין כן ונראה כי בימי חכמי התלמוד לא היו אומרים קדיש בין שביעי למפטיר וכן נהגו לגמור כל הסדר ואחר שנשלם התלמוד תיקנו לומר קדיש בין שביעי למפטיר ולכך נהגו לגמור כל הסדר קודם קריאת המפטיר כי לא מסתברא לומר קדיש באמצע הסדר כיוצא בו מצינו שנשתנה הסדר אחר השלמת התלמוד שתיקנו לומר פסוקים ויראו עינינו אחר השכיבנו ובימי חכמי התלמוד לא נהגו כן וגם תיקנו לומר קדיש קודם תפלת ערבית להודיע שתפלת ערבית רשות ולאפוקי מדר' יוחנן דאמר בפ"ק דברכות איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה של ערבית וכן נמי תקנו לומר קדיש בין שביעי למפטיר לומר שאין ממנין השבעה ולכך צריכין לומר לו מן הפרשה שקרא השביעי אבל ימים טובים וארבע פרשיות שמוציאין שני ספרים אין המפטיר חוזר וקורא מה שקרא אחרון אלא אומר קדיש אחר שקראו שבעה בשבת וחמשה ביום טוב ובספר השני קורא המפטיר חובת היום וכשמוציאין ג' ספרים קורין ששה באחד והשביעי בשני ואומר קדיש ובשלישי קורא המפטיר פרשה שהיא מעין ההפטרה אבל אם היה קורא השביעי בספר השני כשמוציאין שנים או בשלישי כשמוציאין שלשה היה המפטיר צריך לכפול לפי שלא יאמרו קדיש עד שיגמרו הפרשה ואחר שגמרו פרשה אומר קדיש והמפטיר קורא בו מה שקרא השביעי וכך הנהיגו רבינו אליקים ורבינו משולם ז"ל ומנהג כשר הוא דלא מסתבר דקטן המפטיר שאינו מן המנין שיקרא חובת היום ובסדר רב עמרם כתוב שבמקום שמפסיקין בקדיש אין מפטיר עולה למנין שבעה הרי למדנו מדבריו שהיו רגילין להפסיק בקדיש בין שביעי למפטיר ומה שאין מוציאין בשבת ס"ת לקרות וביום השבת כמו שקורין ביו"ט קרבנות היום לפי שאין בפרשה של שבת רק שני פסוקים ואין לקרות אלא מענינו של יום ועוד טעם אחר דקאמרינן לקמן פ' בתרא דתעניות תקנתי להם סדר קרבנות בזמן שהן קורין בהן מעלה אני עליהן כאילו הקריבום לפני ומוחל אני עליהם על כל עונותיהם ובקרבן שבת אין קרבן לכפר דכולן עולות:

לשון ריא"ז כל הפרשיות של כל השנה קורין אותן כולן כל שבת ושבת פרשה אחד כיצד בשבת ראשונה [שהיא] אחר שמ"ע קורין פרשת בראשית בשניה אלה תולדות בג' לך לך וכן כולן בשחרית קורין כל הפרשה כולה במנחה מתחילין פרשה שניה וקורין בה ג' בני אדם וקורין י' פסוקים או יותר ובמקום שקורין בשבת במנחה שם קורין בב' ושם קורין בה' ובשבת הבאה מתחילין מתחלת הפרשה ומשלימין אותה כולה וקורין בה ז' בני אדם: