שלטי הגיבורים על מגילה יב.

ואין ש"צ קורא עמו ומה שנהגו האידנא שש"צ קורא פי' הרא"ש לפי שאין הכל בקיאין בטעמי קריאה ואין הציבור יודעין בקריאתו והוא בעיניו כיודע ואם לא יקראוהו אתי לאנצויי עם ש"צ לכך תקנו שיקרא ש"צ שהוא בקי בקריאה ומ"מ גם העומד לקרות יקרא בנחת עם ש"צ שלא יהא ברכתו לבטלה והא דאמרי' שלא יקראו ב' פי' בקול רם וטעמא משום דתרי קלי לא משתמעי ומי שאינו יודע לקרות אינו רשאי שיקראהו ש"צ והויא ברכה לבטלה ולא מסתבר לטור שיברך על קריאה שבע"פ ומיהו אם יודע לקרות כשמקרין אותו ש"ד ואם ש"צ רוצה לברך לעצמו ולקרות צריך שיהא אחד עומד אצלו דתניא בתוספתא חזן העומד לקרות א' עומד ומחזן עליו עד שיקרא וגרסי' נמי בירושלמי רב שמואל בר יצחק על לבי כנישתא וחזא חזנא דקרא ולא קאי בר איניש תחותוי א"ל אסור לך משום שנתינתה ע"י סרסור:

בימי חכמי התלמוד היו רגילין לתרגם כדי שיבינו העם כי לשונם היה ארמי ואין הקורא רשאי לקרות לתורגמן יותר מפסוק א' ומתרגמו וחוזר וקורא לו פסוק ב' ואין המתרגם רשאי לתרגם עד שיכלה הפסוק מפי הקורא ואין הקורא רשאי להגביה קולו יותר מן המתרגם ולא המתרגם יותר מהקורא [כו'] כתב רב נטרונאי אלו שאין מתרגמין ואומרין אין אנו צריכין תרגום דרבנן אלא בלשון שלנו בלשון שהצבור מבינים אין יוצאין י"ח אלא חייבין לתרגם אבל אם אינם מתרגמין להכעיס בני נדוי הן ואם מפני שאינם יודעין לתרגם ילמדו ויתרגמו ואם יש מקום שרוצים לפרש להם יעמוד אחד חוץ מן המתרגם ויפרש להם כרצונם אבל התוס' כתבו על הא דתניא [ר' חלפתא בן שאול אומר ל"ש אלא במקום שאין תורגמן אבל כו' משמע שגם בימי חכמי התלמוד היו מקומו' שלא היו מתרגמין מכאן סעד למנהג שלנו שאין אנו רגילין לתרגם. וכן איתא בירושלמי הדא אמרה שאין התרגום מעכב] (זה הגהה מהטור): לשון ריא"ז דרכם היה בבבל לתרגם הקריאה כדי שיבינו ההדיוטות שהיה לשונם תרגום ותרגום של תורה אנשי כנסת הגדולה תקנוהו וכן הטעמים שבמקרא בספר תורת אלהים מפורש ושום שכל:

עיין לעיל פ"ק דין שהחיינו:

מיי' וסמ"ג כתבו דמברך האל הרב את ריבינו וכן הטור ודברי רבינו נראין כדברי רע"ם שכתב לא אמרי' האל הרב את ריבינו דהא אמרי' אלהינו וב"ה כתב כיון שברכה אחרונה במנהגא תליא מלתא אין לגעור במי שסח דלאו הפסקה היא אלא בקריאה תליא מלתא ואינו נראה דכיון שהוא מברך צריך שלא להפסיק דמאי נפקא מיניה דתלי במנהגא סוף הוא מברך וכ"כ ריא"ז:

וכ"כ רב פלטוי והטור ומיי' ורש"י פירשו האזינו זכור ירכיבהו וירא לולי כי ידין וכ"כ בספרי ובמס' סופרים וישמן לולי כי ידין ור"ת וערוך פי' וירא לו כי ידין:

פי' ה"ר משולם ז"ל שקורא אותם העולה בס"ת לבדו ואין ש"צ קורא עמו והקשה לו ר"ת ז"ל הא כל התורה כולה נמי כך דינה כדאמר לעיל קראוהו שנים יצאו משא"כ בתורה אלא ה"פ יחיד קורא כל ח' פסוקים ולא יקראו אותם שנים שנים והיינו טעמא לפי שאינו הפסוקים יהושע אמרם ולמ"ד נמי שמשה אמרם נשתנו שכתבם בדמע: