שלטי הגיבורים על מכות א:

כתב מיי' המלוה לחבירו וקבע לו זמן לפורעו אע"פ שלא קנו מידו אינו יכול לתובעו קודם הזמן בין במלוה על פה בין בשטר בין במלוה על משכון בין שמת לוה בין שמת מלוה וסתם מלוה שזמנו ל' יום אם התנה שיתבע כל זמן שירצה יש לו לתובעו אפי' ביומו שכל תנאי שבממון קיים טען המלוה ואמר היום סוף הזמן שקבעתי לך ולוה אמר עד י' ימים קבעת לי נשבע הלוה שבועת היסת ואם היה שם עד אחד שהיה סוף זמנו נשבע שבועת התורה כשאר טענות זה אמר ח' ימים נשאר מהזמן וזה אומר י' ימים אומרים למלוה שימתין עד סוף ח' וישבע היסת שנשארו לו עוד ב' היתה המלוה בשטר או על המשכון וטוען הלוה זמן קבעת לי ישבע בעל החוב שלא קבע לו זמן ויטול המלוה מיד ע"כ:

ופשוט פ' הגוזל בתרא ד' קי"ח דהמלוה ניתנה ליתבע בכל מקום שאפילו הלוהו בישוב יכול לתובעו במדבר ואינו יכול לדחותו ולומר לא אפרע לך עד שאגיע לישוב אלא חייב לפרוע בכל מקום שיתבענו וכתב הטור ח"מ סי' ע"ד בשם הרמב"ן ז"ל ודאי כל זה מיירי שיש ללוה במדבר שם ממון כדי פרעון חובו אבל אם הלוהו בישוב ומצאו במדבר אינו יכול לכופו שיפרענו שם כי מי ימציא לו שם מעות ואף ע"פ שמודה שיש לו שם מעות אך אין לו אלא כדי ספוקו עד שיגיע לישוב אינו חייב ליתנם לו שאף בישוב מסדרים ונותנין לו מזון הראוי לו והא דמלוה נתנה ליתבע משמע דיכול לתובעו אף במדבר הוא מיירי כגון שהמלוה אומר לו פרע לי כאן כי יודע אני שיש לך דבר המספיק לפרעון ולמחייתך והלוה אומר אין לי כאן מה שיספיק לחובך כי אם למחייתי עד שאגיע לישוב ה"ז נשבע היסת שאין בידו סיפק לפרעון חובו ומ"מ אם יש לו פשיטא שצריך לפורעו שם ומסופק אני אם מהא דאמרי' מלוה ניתנה ליתבע בכל מקום איכא למשמע מיניה דהמלוה שתובע ללוה הלואתו במקום שאינו מקום הלואה ואין מעות בידו שם אם מחוייב הלוה להביאם לשם במקום שתבעה ולא מצי למהדר בא עמי ואני אתן לך כי היכי דגבי פקדון דלא ניתן ליתבע אלא במקומו פרישנא דמחוייב המפקיד ללכת לקחת פקדונו במקום שהפקידו הכי נמי הכא דמלוה ניתנה ליתבע בכל מקום מחוייב להוליך ההלואה אחר המלוה במקום שתבע וצ"ע. בא הלוה לפורעו במדבר הרשות ביד המלוה אם רצה מקבל ואם לאו יכול לומר איני נפרע ממך אלא בישוב כדרך שנתתי לך בישוב וכתב הטור ח"מ סי' ע"ד וז"ל ומיהו בכל מקום ישוב יכול לכופו לקבל אפי' אינו מקום המלוה ולא מקום הלוה ולא במקום שהלוהו יכול לכופו לקבל אפי' אם יש כמה מדברות קודם שיגיע למקומו וכ"ש אם הלוה מצא למלוה חוץ מעירו במקום ישוב ורוצה לפרוע המלוה ממעות שאינן ניתנין להוצאה בעירו רק לשם במקום שרוצה לפורעו אם צריך כשהלוהו מטבע סתם בלי שום תנאי רק שיתחייב לשלם לו מטבע נראה דודאי צריך לקבלם כיון דבאותו מקום דמצי לפורעו המטבע ההיא ניתן להוצאה וכן כל כיוצא בזה כד"ן. וכתב המ"מ פי"ג מהל' מלוה ולוה וכן הטור ח"מ סי' ע"ד דלכ"ע הלוהו במדבר צריך לפורעו במדבר ואפי' הלוהו ביישוב ואמר לו הלוה אני רוצה לצאת במדבר חשיב כאילו התנה עמו בפירוש לשלם לו במדבר והוי כאילו הלוהו במדבר וצריך המלוה לקבל במדבר ודין פקדון ואבדה יתבאר כל אחד במקומו בס"ד וצ"ע אם מי שנתחייב לחבירו מעות בשביל שכירות או בשביל איזה דבר שקנה ממנו אי הוי בכלל הלואה שזכרנו אי לא וקצת נראה דדינו כדין המלוה לענין זה כי היכי דלא פלוג גבי המלוה את חבירו על המטבע בין הלוהו מעות בין מכר לו פרקמטיא כמו שכתבנו לעיל בס"ד ונראה דהלוה שרוצה לצאת בשיירא מצי לתת ההלואה בב"ד ונפטר כמו שכתב מיי' פ"ז מהל' פקדון גבי פקדון: ועוד כתב הטור ח"מ סי' ע"ד בשם אביו ז"ל ראובן שהלוה לשמעון מעות לזמן והגיע הזמן ובא שמעון לפרוע לראובן מכל וכל מקרקעותיו באמרו שאין לו מעות וראובן לא תבעו כלום שיפרענו עתה והשיב ראובן איני חפץ בקרקעות רק במעות לך ומכור קרקעותיך ולכשיהיה לך מעות תתן לי כי אני אמתין לך עד שיהיה לך מעות לפרוע הדין עם המלוה דכ"ז שאינו תובע את חובו אע"פ שהגיע זמן הפרעון אינו חייב ליקח דבר שאינו חפץ בו וישמור שטרו עד שיהיו לו מעות כמו שהלוהו ואם הלוהו על משכון ישמרנו עד שיתן לו מעות כמו שהלוהו ולא מצי היאך לומר החזר לי משכוני וטול כל כך מקרקעות וחפצים שלי דמצי אמר ליה מלוה אילו הוה לי זוזי לא שקילנא קרקע כי אינני צריך לו בשביל שמעותי בידך תכופני ליקח בהן קרקע ועוד כתב הטור שם דאם משכן לו שדהו או אפילו שתי שדות אע"פ דפרעון מעות זוזא זוזא הוי פרעון ואין המלוה יכול לסרב מלקבל מ"מ לגבי משכון אין אומרים דפרעון זוזא זוזא הוי פרעון שאין הלוה יכול לכוף המלוה שיחזור לו חצי משכון בחצי המעות שיאמר לו המלוה על כל המשכון נתתי מעותי ועד שתתן לי כל מעותי לא אחזיר לך לא כולו ולא מקצת מן המשכון כך כתב הטור בשם הרמב"ן ז"ל דאינו מחזיר לו משכנתו עד שיפרע לו כולו וכ"כ בשם הרא"ש אביו על ראובן שמשכן בית לשמעון ודר בו בנכייתא ואמר ראובן לשמעון שיקח קצת מהבית בחובו בשומת ב"ד ואמר שמעון כי על כל הבית כולו הלוהו ואינו רוצה לקבל קצתו. הדין עם שמעון כי דבר פשוט הוא אם הלוהו ראובן לשמעון כ' זהובים על משכונו ששוים ל' אינו יכול לכופו שיקח מהמשכנות כנגד חובו ויחזיר לו המותר כי יאמר לו אין לי מעות לקנות חפצים שלך ואיני רוצה לטרוח ולמכור חפציך וכ"ש בנדון זה שהלוהו על בית בנכייתא כדי לדור בו ושעבד לו הבית לדירתו עד שיפרע לו מעותיו שאינו יכול לבטל שעבודו עד שיפרע לו מעותיו ועוד כתב הרא"ש אפי' אין כל הבית שהוא משכון שוה יותר מן החוב אינו יכול לכופו שיקח הבית בחובו ויחזור לו שטרו כי יאמר אין לי מעות לקנות בהן קרקע אני הלויתיך על ביתך לדור בו וכשאצטרך מעות שתפרעני ואם תרצה שאחזור לך שטרך מכור ביתך ותפרעני והא דאמר שהמלוה שאמר ללוה הריני צריך לצאת למדבר ואמר הלוה גם אני צריך לצאת דחשוב כאילו התנה עמו בפירוש שיחזיר לו במדבר הוה מלתא דצ"ע דהיאך יתחשב תנאי הני דברים בעלמא ובכמה דוכתי אשכחן דכמה וכמה דברים צריך שיהיה בתנאים עד שיחשב תנאי מועיל ולפי דעתי כי יש חילוק הרבה בתנאים בין תנאי לתנאי וזה כי כל הנהו דברים דאמור רבנן דצריך שיהיה בתנאי להחשיבו תנאי היינו דוקא בתנאי שקיום אותו המעשה תלוי באותו תנאי כגון האומר יהיה כך ע"מ הכי והכי דקיום אותו מעשה תלוי באותו תנאי אבל תנאי שאין קיום המעשה ההוא תלוי באותו תנאי כגון הא שכבר נתקיים מעשה ההלואה אלא שכל סתם הלואה לא נתנה להחזיר אם לא התנה עמו כך אז גלוי מלתא בעלמא מחשיב הדבר כאילו התנה עמו בפירוש והיינו דהכא חשבינן לדבור תנאי כד"ן. מיהו צ"ע בכל מקום אם מתיישב דרך זה שעשיתי בס"ד: