שלטי הגיבורים על קידושין ו.

כתב סמ"ג ואם יקשה לך והלא אין מעשה קטנה כלום דהא אמרינן בגיטין מציאת חש"ו יש בהן גזל מפני דרכי שלום תוכל לתרץ כי יש חילוק בין מציאה למתנה כי יש שם דעת אחרת שיש לקטן זכיה מן התורה: לשון ריא"ז הבת עד שלא בגרה הרי היא ברשות אביה ואינה מקודשת אלא מדעת אביה בין בכסף בין בשטר בין בביאה בין שקבל אביה קדושין ובין שקבלה היא מדעת אביה הרי זו מקודשת ואם נתקדשה בכסף האב זוכה בכסף קדושיה וכן אם אמר אדם לבתו צאי וקבלי קדושיך ממי שתרצה והלכה ונתקדשה לאחד אע"פ שלא ידע אביה בעת הקדושין הרי זו מקודשת שהרי מתחלה הרשה אותה בכך בגרה אינה מתקדשת אלא מדעתה והרי זו מקודשת וכן אם נשאת יצאת מרשות האב ואם נתאלמנה או נתגרשה אפילו עד שלא תבגר אינה מתקדשת אלא מדעתה והוא שהביאה סימני נערות אבל אם היא קטנה אין לה קדושין מן התורה כל עיקר אלא מד"ס הואיל ויצאת מרשות האב משעה שנשאת קדשה בשטר כשהיא ברשות אביה אל יכתוב בשטר הרי את מקודשת לי אלא הרי בתך מקודשת לי ואף על פי שהיא מקבלת השטר שהרי אינה מקבלת אותו אלא מדעת אביה וצריך שיהא ענינו של שטר לאביה אבל בקדושי הכסף כשהיא מקבלת קדושיה מדעת אביה לא יאמר לה הרי בתך מקודשת לי שהרי בדבורו הוא מקדשה ע"י הכסף (ולא) [ולה] הוא מדבר ולא (אביה) [לאביה]:

וכן פי' הטור שהוא משקל חצי שעורה: לשון ריא"ז בכמה כסף מתקדשת אפי' בפרוטה או בשוה פרוטה וכמה שיעור פרוטה אחת משמנה באיסר האיטלקי והאיסר הוא אחד מעשרים וארבעה בדינר והדינר הוא אחד מארבעה בסלע והסלע הוא משקל חצי אונקי' של כסף במשקל ששוקלין בו את הזהב שהוא משקל ג' מאות גרעינים של חטה ונמצא האיסר משקל ג' גרעינין של כסף ונמצא הפרוטה פחות מחצי גרעין של כסף:

ואם רוצה לקיימה צריכה קדושין אחרים ואם קדשה אחר קדושין גמורין יגרש ראשון ונושא שני אבל לא יגרש שני ונושא ראשון וכתב הרמ"ה אם ילדה משני ולא גירש הראשון הולד כשר דנהי דחיישינן לקדושי ראשון להצריכה גט ולהוציאה משני אבל לא לפסול הולד ממנו מהטעם משום שמא שוה פרוטה בשום מקום וכתב הרא"ש דחומרא דרבנן בעלמא הוא דמדאורייתא אין להקדש אלא מקומו ושעתו וכן למקח וממכר והא דקרי ליה בשמעתין קדושי ספק לא שיהא בו משום ספק מדאורייתא אלא קדושי דרבנן נינהו ועשאוהו כמו ספק שאינה מותרת לאחר בלא גט וגם הראשון צריך לקדשה קדושין אחרים ודאין וכתב מיי' אם קדשה בתבשיל או בירק וכיוצא בו שאינו מתקיים אם אינו ש"פ באותו מקום אינה מקודשת כלל שהרי אינו מגיע למקום אחר עד שיפסד ויאבד ולא יהיה שוה שם כלום ולפי דבריו אם ידוע ששוה פרוטה בשום מקום מקודשת מן התורה אבל ר"י כתב שאפילו ידוע ששוה פרוטה בשום מקום לא הוי קדושי ודאי ולעולם הוי קדושי ספק אפילו אינה מתקיימת להוליכו למקום ששוה פרוטה וכך היא מסקנת הרא"ש כתב הרמ"ה אי קדיש במילי דלא ידעינן אי הוי שוה פרוטה בעידן קדושין או לא אזלינן בתר השתא ואי אית בה ש"פ השתא הוו קדושין ודאי עד דמתברר בסהדי דלא הוי בעידן קדושין שוה פרוטה ואם אפשר להתברר על ידי עדים שהיה שוה פרוטה בשעת קדושין חיישינן להו ולא שרינן לה אפילו העדים רחוקים מכאן הרבה לא מיבעיא אם ידוע שיש עדים שיודעין אלא אפילו יצא הקול שיש עדים שיודעים שהיה שוה פרוטה חיישינן להו אבל לא אסרינן לה ע"פ אשה או על פי קרוב שאומר שהיו יודעין שהיה שום פרוטה באותה שעה וסמ"ג כתב כמיי': לשון ריא"ז קדשה בדבר שאין בו שוה פרוטה אין חוששין שמא ש"פ במקום אחר אלא הואיל ואינו שוה פרוטה במקומו אינה מקודשת נתקדשה לאחר וחזרה ונתקדשה לאחר והרי קדושי ראשון לפנינו ואין בהן שוה פרוטה ואמרה יודעת אני שבשעה שקדשני הראשון היה בהן שוה פרוטה הואיל והיתה מקודשת לשני קדושי ודאי אינה נאמנת לאסור עצמה עליו אמרו בני אדם שיש עדים במקום אחר שיודעים שהיו בהן שוה פרוטה בעת הקדושין חוששין לאותו הספק משום חומר אשת איש וצריכה גט מן הראשון ואם לא נתן לה הראשון גט חוששין על בני השני משום ספק ממזרים: