שלטי הגיבורים על קידושין ה.

הא דאמר בקטנה מדעתו מקודשת מיירי בדאמר לה צאי וקבלי קדושיך כדאמרינן לקמן אומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קדושיך ופירש הראב"ד ז"ל דלאו מתורת שליחות הוא דקטן וקטנה לאו בני שליחות נינהו אלא משום דה"ל כמו שאמר תן ככר לכלב שלי או תן ע"ג סלע שלי ותתקדש בתי לך וכיון שאמר לבתו קבלי קדושיך ה"ל כמו שאמר מי שיתן לך מנה מעלה אני עליו כאילו נתנו לי והתקדשי בו וקשה דעל כרחין צריכין אנו לומר כשקבלה קדושין מדעת אביה הויא היא שליח האב דאין לה יד להתקדש מכח קבלתה הלכך נראה הא דאין שליחות לקטן היינו כשעשה שליח לזכות לאחר דמעוטא דקטן משליחות היינו משום דאיש כתיב בכל דוכתא דאתרבי שליח בגט ובתרומה ובפסח לקמן בריש פרק האיש מקדש והיינו דוקא לזכות לאחר בשליחותו אבל בקדושי קטנה שהיא זוכה לעצמה בשליחות אביה מהני שליחותה לעצמה כאילו קבל אביה קדושין בשבילה דקטן אית ליה זכייה כשדעת אחרת מקנה לו ובשליחות אביה היא זוכה לעצמה:

כתב הרשב"א שאין האב יכול לעשות שליח לקדש את בתו בוגרת וכתב הרא"ש ז"ל דיכול לעשות שלוחה והביא מדברי ב"ה ראיה לדבריו שכתב היכא שקדש ראובן בתו בוגרת לשמעון ולא שוותיה שליח וידוע מלתא דאבוה קדשה ושמעון שדר סבלונות לבתו דראובן אע"פ דלית לאביה רשות בה לקדשה אי קבלתה לסבלונות חיישי' דלמא מתפייסא בהני קדושין וצריכה גט מספק ואפילו לא שדר סבלונות צריכה גט מספק והכי שדר גאון ע"כ וסיים הרא"ש הרי מתוך תשובה זו שהאב נעשה שליח לקדש בתו הגדולה:

לשון ריא"ז אע"פ שאין עדים חתומים בו אלא שנתנו לה בפני עדים הרי זו מקודשת וא"צ לכתוב זמן בשטר הקדושין וגם לא תקנו זמן בקדושין כדרך שתקנו בגט כמו שמבואר בפ' ד' אחין ונראה בעיני שצריך לכתוב בו שמו ושמה שם עירו ושם עירה כדרך שכותבין בגט ומז"ה אומר בפסקיו בהלכה ראשונה שהמקדש בשטר א"צ לומר בפה הרי את מקודשת לי כדרך שאומרים בקדושי כסף אלא אומר לה הרי זה לקדושיך כדרך שאומר לה בגט הרי זה גיטיך אבל בקדושי כסף צריך שיאמר לה בפיו הרי את מקודשת לי שבדיבורו הוא מקדשה ע"י הכסף ואם אמר לה הרי את לקדושין לא אמר כלום ול"נ שאף בקדושי כסף אם אמר לה ה"ז לקדושיך מקודשת שהרי גלה דעתו שלשם קדושין הוא נותנו לה וכבר ביארנו שאם היה מדבר עמה על עסקי קדושיה אע"פ שנתן לה סתם מקודשת כב"ה וכשקדשה בכסף א"צ להזכיר שמו ושמה כדרך שכותבין בגט ובשטר קדושין כמב"ה: