שלטי הגיבורים על קידושין ד:

יש מפרשים דהיינו דוקא בקנין אשה ועבדים כי ההיא עובדא דאמתא דבסמוך וכן בקרקע לפי שנקנין בכסף ואין כאן כסף שיוכל לקנות שאין המשכון קנוי שלא נתנו לה זכות בגופו אבל אם אדם נותן מתנה לחברו ונתן לו משכון בשביל המתנה משיכת המשכון כאילו זכה במתנה ומביא ראיה מפרק האומנין דקאמר האומנין שחזרו בהן בדבר האבד ובאה חבילתו ליד בעל הבית דהיינו כלי אומנות של פועלים שוכר עליהם עד כדי דמיהן אלמא במשיכת המשכון נתחייבו הפועלים לקיים דבורם וכתב הרא"ש דליתא דאין חלוק בין מתנה לקדושין וטעם אחד לכולם לפי שאין המשכון משועבד לכלום משום דאדם יכול לשעבד נכסיו לדבר שנתחייב בו אבל בדבר שלא נתחייב בו לא חל שעבוד על נכסיו ובמתנה שאמר ליתן לו לא נתחייב בה ולא יתחייב בה לעולם לפי שיכול לחזור בו לפיכך לא נשתעבד לו המשכון הלכך כשעושין שדוכין ונותנין ערבונות זה לזה לשם קנס לא יאמר אם אחזור בי אני נותן לך כך וכך והרי חפץ זה בידך ע"י ממון שאתחייב לך אם אחזור בי דבכה"ג לא זכה במשכון כל זמן שאינו חייב לו כלום אלא צריך להקנות לו בסודר דלא כאסמכתא בב"ד חשוב כדי שיתחייב לו מן הדין אם יחזור בו ואם יתן לו החפץ במשכון אז יחול השעבוד על המשכון כיון שנתחייב לו הקנס אם יחזור בו וכ' סמ"ג וז"ל דה"ה אם אדם נותן מתנה לחברו והניח אצלו משכון בעבורה אין המשכון משתעבד לו לכלום שהרי לא גוף המתנה הגיעה לידו ולא המשכון אלא יקנה לו בקנין גמור ואחר שיקנה לו יתן המשכון לידו שאז יחול השעבוד על המשכון:

איכא לפרושי דאיירי אפילו במשכון שמשכן לו בשעת הלואתו אע"ג דלא אמר רבי יצחק אלא שלא בשעת הלואתו איכא למימר כיון דקני ליה בעל חוב שלא בשעת הלואה קנין גמור א"כ בשעת הלואה נמי אלים שעבודו ליחשב ממונו לקדש בו האשה ולקנות בו עבדים וקרקעות וכה"ג צריכין אנו לומר בפרק השולח בההיא דאמרינן המלוה את חברו על המשכון אינו משמט משום דקני ליה מדרב יצחק וע"כ הכי פירושו כיון דקני ליה שלא בשעת הלואה קנין גמור לכל הפחות בשעת הלואה קני ליה לענין שלא ישמט דחשיבי של אחיך בידך. ובמסקנא כתב הרא"ש דלא מיירי הכא אלא במשכנו שלא בשעת הלואתו אבל אם היה לו משכון ממנה אפי' משכנה בשעת הלואה והחזיר לה המשכון וקדשה בו מקודשת דחזרת הך משכון הוי כמחילת מלוה וכן הלכתא ועוד מוכח לקמן דאף אם קדשה במלוה שיש עליה משכון בלא חזרת משכון מקודשת:

כתב הרמ"ה כגון שיחדה לו הסלע אבל אם אמרה לו תנהו על הסלע סתם אפילו נתנו על שלה אינה מקודשת ואם הסלע של שניהם הוי ספק קדושין ומפרשים התוספות דמיירי שנתנו לתוך חיקה אחר שאמרה לו תנהו על הסלע אפילו הכי אינה מקודשת דכיון דאמרה תנהו ע"ג הסלע הוי כאילו אמרה איני חפץ בקידושין ואפילו זרקו לתוך חיקה בשתיקה כיון שגלתה בדעתה שאינה רוצה להתקדש יכולה לומר בתורת מתנה קבלתיו אבל אם אמרה תנהו על הסלע שהוא שלה וזרקו אח"כ לתוך חיקה מקודשת שזה מוכיח שהיתה חפצה בקידושין: איכא לספוקי אם אמרה האשה תן מנה ע"ג הסלע ואקדש אני לך אם היא מקודשת מדין ערב כמו בתן מנה לאבא ולאביך תן מנה לפלוני תן ככר לעני ואקדש אני לך או דלמא לא אמר מדין ערב אלא דומיא דערב דאע"ג דלא מטיא הנאה לידיה מיהו מטי לאיניש אחרינא גמר ומשעבד נפשיה אבל היכא דלא מטיא הנאה לשום איניש לא דמי לערב ויען כי ראיתי למקצת הגדולים שכתבו דהויא מקודשת מדין ערב כתבתי הנראה לי ודעתי נוטה דלא דמי לערב כלל וראוי להחמיר בדבר עכ"ל הרא"ש ז"ל:

גם בזה מפרשים התוספות דמיירי בכה"ג שזרקו לה לתוך חיקה אחר שאמרה תנהו לכלב. התקדשי לי בככר זה תנהו לפלוני עני אינה מקודשת אפילו בעני המוטל עלה לפרנסו גם זה מיירי בכה"ג. כתב הרא"ש י"א אם אמרה תן ככר זה לכלב או תן מנה על גבי סלע ואקדש אני לך שהיא מקודשת כמו תן מנה לפלוני ואקדש אני לך ונראה לי שאינה מקודשת וראוי להחמיר בדבר:

כתב הרא"ש דמייתי תלמודא הני תלת עובדי לאשמועינן דבין במידי דמיכלי ובין במידי דמשתיה ובין במידי אחרינא לא הוי קדושין ויראה שאם אמר בשעת שנתן לה הרי את מקודשת לי וקבלה ממנו מקודשת וכן מצאתי בשם הראב"ד ז"ל :